גודריק גריפינדור

כל הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.

טוב, אז אני יודעת שהכתיבה שלי לא משהו, אבל אני מקווה שתקראו ושהיא תשתפר. תגיבו בבקשה את דעתכם, אשמח לעצות! אני יודעת שיצא לי קצר, אבל אני אשתדל לעשות את שאר הפרקים ארוכים יותר.

~

גודריק בן ה-11 שיחק בחדרו בטאקי מתפוצץ עם חברו הטוב, איגנוס פברל, כשלפתע נכנס לחדרו איש מוזר - מאוד מוזר! הוא היה לבוש ברדס שחור ולא היה ניתן לראות כלל את גופו.

גודריק נבהל, שלף בזריזות את שרביטו ושלח לעבר האיש קללה משתקת. האיש רק עמד וצחק, הסית את הקללה בידו ללא שרביט.

האיש אמר: "שלום, אני המוות! אל תלחצו, גודריק אתה יכול ללכת... אבל איגנוס! אני אנקום בך! סביך, איגנוטוס פברל, הצליח להתחבא ממני במשך שנים, אבל אתה לא תצליח!"

גודריק הכיר את הסיפור של סבו של איגנוס, אותו סיפר לו איגנוס לפני מספר ימים. איגנוס שלף את גלימת ההיעלמות שלו ושני הילדים נכנסו מתחתיה, ממש כפי שעשה איגנוטוס.

"אתם חושבים שהגלימה תעזור לכם? תחשבו שוב! אני יצרתי אותה ואני גם אהרוס אתה אם לא תצאו עכשיו!" המוות לא יכל להרוס את הגלימה, רק חבל שהילדים לא ידעו זאת.

גודריק ידע שהגלימה חשובה לחברו, הוא החליט לצאת מתחתיה, וכך עשה גם איגנוס. "מה אתה רוצה?" שאלו את המוות פה אחד.

"שום דבר מיוחד..." אמר המוות. "אז למה באת?" "אני רק רוצה שתביאו אלי את הלגה הפלפאף עד מחר בבוקר בכדי שאוכל להרגה. היא מתחבאת ממני שנים. אם לא תמצאו אותה, אהרוג אותכם!"

"טוב" אמרו הילדים, שלא הכירו את הלגה, בחשש רב. "אבל היכן לחפש?" שאל איגנוס.

"אתן לכם רמז. לא אגלה כי גם אני לא יודע. חפשו במקום ממנו קשה לחזור, צריך שתיים בכדי מעבר ליצור. זה כל מה שאני יודע... עכשיו! חפשו או מותו!" וכך יצאו לחפש את הילדה וידעו שיש להם יום אחד בלבד.

גודריק שאל את חברו: "מאיפה נדע מה יוצר מעבר רק כאשר יש שניים ממנו?" חשבו הילדים ופתאום עלה רעיון במוחו של איגנוס.

הוא אמר: "אני יודע! בגרינגוטס יש כספת אחת, הכספת הכי עמוקה ושמורה, שכדי לפתוח את המעבר אליה חייבים שני גובלינים. בטוח קשה לחזור משם אם זה כל כך עמוק. הכספת הזו היא של משפחת סלית'רין, לא נוכל להתחזות אליהם, אך נוכל לבקש את עזרתם."

"אתה גאון, איגנוס!" אמר גודריק ולעצמו חשב: "אבל למה שהם יסכימו לעזור לנו? למה שיהיה להם אכפת שיהרגו אותנו? טוב, אין מה להפסיד." הוא לא סיפר לאיגנוס על מחשבותיו כי לא רצה שיאבד תקווה.

השניים, שהיו קטנים מדי בכדי להתעתק, לקחו מטאטאים ישנים מן המחסן באחוזת גריפינדור וטסו לעבר אחוזת סלית'רין. לשניהם היה כישרון טבעי ומדהים בטיסה.

בשלב מסוים בדרך נעצרו, כי שכחו לאיזה כיוון עליהם לפנות. לבסוף עצרו אדם מבוגר בדרך. איגנוס שאל אותו: "סליחה, אתה יודע לאיזה כיוון אנחנו צריכים לפנות בכדי להגיע לאחוזת סלית'רין?"

"כן, תפנו ימינה." אמר האיש, "אבל אם אתם לא טהורי דם, חבל לכם לבזבז את זמנכם, לא יכניסו אתכם." הוא המשיך בטון משועמם. "זה בסדר, אנחנו טהורי דם. תודה!" ענה גודריק.

איגנוס וגודריק פנו ימינה והמשיכו לטוס עד שהגיעו לאחוזת סלית'רין. הם ידעו שיש שם ילד בגילם וקיוו שאם יכנסו דרך חלון חדרו הוא יסכים לעזור להם בלי שהוריו ידעו.

האחוזה הייתה גדולה ומפוארת, פרט שהקשה מאוד על מציאת החלון של הילד. כאשר מצאו חלון שדרכו ניתן היה לראות חדר שנראה כשל ילד, שמעו לפתע קולות מתוך האחוזה.

החדר היה ריק.

"בוא, סלזאר, תאכל ארוחת בוקר." אמר קול מחוספס. "אני בא!" ענה קול של ילד, שהיה כנראה סלזאר, "אמא גם תאכל איתנו?" "כן," ענה מי שהיה כנראה האב.

"טוב, אז יש לנו זמן להכנס לחדר דרך החלון ולמצוא מקום מחבוא לפני שסלזאר יחזור." לחש גודריק.

"כן," גם איגנוס לחש, "ב-ו... שלי נפתח את החלון."

איגנוס החל להגיד:

"שלוש... א-ר-ב-ע... ו-".

		הפרק הבא