תמיד אהבתי את הארי

כל הזכויות שמורות לג׳יי.קיי.רולינג.

******************************

תמיד אהבתי את הארי, אפילו יותר מג׳יני.

אני זוכרת שאמא שלי הייתה מספרת לי על הילד שנשאר בחיים כשהייתי קטנה

ומאז לפגוש אותו היה חלום חיי.

כשהגעתי לשנה הראשונה שלי בהוגוורטס העובדה שראיתי אותו יושב שם,

תלמיד שנה שנייה, שנראה בדיוק כמו שדמיינתי ויותר,

הייתה יותר מרגשת משמצנפת המיון אמרה שהתקבלתי לגריפידור.

גם ג׳יני הייתה מאוהבת בהארי, אך לא כמוני.

הארי הכיר את ג׳יני, כי היא הייתה הבת של החבר הכי טוב שלו.

אבל אני, לא העזתי אפילו להתקרב.

*****************************

עברו השנים והארי הכיר אותי, הצלחתי להסתיר את כל האהבה שלי איליו

ונהינו חברים טובים.

יום אחד בשנה החמישית שלי, דווח הנורא מכל,

הארי וג׳יני נהיו זוג, ואני מתתי מבפנים.

כן, חיבבתי את ג׳יני.

כן, אהבתי את הארי ושמחתי בשבילו כי הוא היה שמח.

אבל זה שבר אותי מבפנים שהם נהיו זוג ואני,

שבהחלט אוהבת אוהבת אותו יותר, נחשבת אלצלו רק לחברה טובה.

וכל כך רציתי לבוא ולומר לו שאני אוהבת אותו,

אבל כל כך התביישתי.

אז הסתרתי את זה, כן הסתרתי את זה,

והלכתי לברך אותם.

*******************************

עברו עוד שנים, והארי כבר הביס את וולדמורט והמשכנו את החברות.

פעמיים בכל שבוע הייתי אצלהם.

פעמיים בכל שבוע לא אמרתי לא את האמת.

הוא התחתן עם ג׳יני ויש לו ילדים,

ואני, הרווקה שהלב שלה שייך לאיש נשוי,

לא יכולתי לומר לו.

אפילו לא כשלהארי וג׳יני היה ריב גדול והוא ביקש להתארח אצלי.

אפילו לא ביום הזה בהוגוורטס כשכולנו, חוץ מג׳יני שהיה לה מבחן גדול, שפכנו את הסודות הכי אפלים שלנו.

ואפילו לא כשחלפתי על פניו כל יום בעבודה.

********************************

היום הארי וג׳יני כבר מתים מזמן.

ואני, הקשישה החולה,

שוקעת בחרטות.

החרטה הכי גדולה שלי היא שלא אמרתי לו.

שלא אמרתי את האמת.

שלא אמרתי:

״היי הארי, זו אני, לונה לאבגוד, ואני אוהבת אותך״

***********************************

מקווה שנהנתם.

ויקטוריה (ויקטואר) וויזלי.