ג'יני מסתבכת !(?)

" שיעורי הבית שלכם לשיעור הבא " קרא לוקהרט בעודו צועד לעבר הבמה הקטנה שעמדה לה במרכז קדמת הכיתה, " להכין חיבור בן שלושה עמודים ,לפחות... " הוא פלט בכוונה תחילה חיוך שללא ספק היה חיוך מלא באהבה עצמית " עליי! כמובן.. תחת הכותרת איך הפך גילדרוי לוקהרט להיות גילדרוי לוקהרט , רק על ידי יושר, אומץ וכשרון.  וכמובן, חברי, בואו לא נשכח את היופי הצרוף והחיוך האגדי שזכה ..."

".. חמש פעמים בחיוך הקסום בעיתון למכשפה" המשיך אותו בשקט אחד מתלמידי שנה ראשונה שזה עתה התעורר משינה עמוקה ומתוקה.

" אתם משוחררים " אמר לוקהרט והתחיל לאסוף את דבריו.

ג'יני קמה ממקומה אחרונה, לאחר שחיכתה שכל התלמידים יצאו מהכיתה, ונשארו רק היא והפרופסור שיושב ומתבונן עמוקות במראה שממלמלת במהירות כל מיני מחמאות כמו: "אתה נראה נסיך לעומת הקרפדה שלמולך - "

"אמ.. פרופסור? "

"כן? " הוא קרא כבדרך אגב, לא מזיז את עיניו מעצמו.

"אמ.. " ג'יני נראתה מפוחדת מתמיד. היא ניסתה לדבר אבל במקום זה יצא רק "אא- " חלש ורועד.  היא הושיטה ספר עתיק, עם כריכה חומה ועליו כתוב "יומן" לידיו של לוקהרט ואזרה אומץ : "אתה יכול  -  "

" – בוודאי ! איזו שאלה " אמר כשסוף סוף הואיל בטובו להרים את הראש. לוקהרט לקח את היומן מידה הרועדת של ג'יני , הוציא עט מגלימתו ושירבב חתימה מסולסלת בדף הראשון של היומן. הוא אפילו לא שם לב שהיא נעלמה באותו רגע שסיים לחתום וחזר להתבוננן במראה.

" אמ.. לא פרופסור ,תודה ,אבל רציתי.. זה לא מה.. זה קשור.. "

גילדרוי לוקהרט הרים את מבטו בתמיהה,

" כן, תודה פרופסור זה.. זהו. אני צריכה –"

"אני יודע מה הסיבה שבחרת לפנות אלי " הוא אמר בקול רציני ושקול .

"באמת? "

"זה קשור לחדר הסודות "

"איך- ? "

"זה ברור לא? הרי אמרתי בשיעור שאני יודע מי האחראי לכל התקיפות האלה ."

הפנים של ג'יני החלו להתעוות : עיניה נפערו באימה ופיה נסגר ורטט " ב..ב.. באמת?"

"ידעתי שזה רק עניין של זמן עד ש.. זה פשוט חזק ממך."

ג'יני החווירה, היא החזיקה את עצמה בכל הכוח לא לפול . זה לא יכול להיות , איך ..?

" תדעי לך שאני ממש בדרכי לפנות לדמבלדור ,לשים לזה סוף אחת ולתמיד ! " הוא דפק על השולחן. לא, רק לא דמבלדור. הוא יספר לאמא ואבא .. יסלקו אותי!

" תביני ילדה, יש לי כשרון מיוחד בנוסף לזהות פושעים מסוכנים" הוא התכופף לעברה ולחש "מהרגע הראשון שראיתי אותו נכנס לכיתה שלי ידעתי שזה הוא ! "

"ה-הוא? "

"סנייפ ילדונת, ועכשיו סלחי לי אני צריך ללכת להציל את בית הספר.  ואולי אפילו את כל עולם הקסמים!  " גילדרוי יצא את הכיתה בצעדים עגלגליים וחייך לעבר ג'יני , "תוכלי תמיד לגשת אליי לייעוץ כשאת מרגישה כ"כ חסרת ביטחון וחלושה בידיעה שתמיד אוכל לעזור להגן הרי לא סתם אני ... "

ג'יני כבר לא שמעה את ההמשך כל מה שהיא שמעה זה צפצוף מחריד שאותת על רגע לפני איבוד העשתונות . לזה היא לא ציפתה.