סקורפיוס מאלפוי

כל הזכויות שמורות לג׳יי.קיי.רולינג

היה זה היום הראשון של שנת הלימודים, הוריו של סקורפיוס- דראקו ופנסי כבר קנו לו את כל הציוד הדרוש לשנה הראשונה שלו בהוגוורטס. הוריו היו בטוחים שהבן שלהם יהיה בסלית׳רין כמו כל אדם אחר במשפחה (או לפחות אלה שמדברים עליהם). כלום לא יכול היה להשתבש.

״סקורפיוס קום אנחנו מאחרים!״ דפקה פנסי על דלת חדרו, ״אני קם אמא!״ השיב סקורפיוס. היום זה היום הראשון של הלימודים ואני בטוח אלך לסלית׳רין חשב סקורפיוס בזמן שהתלבש בבגדי בית הספר. הוא יצא מחדרו לכיוון המטבח והכין קערת לעצמו ׳דגנים מכושפים זה כיף חיים!׳ כשאביו אמר לו ״תזכור סקורפיוס זה מאוד חשוב, אתה חייב להבחר לסלית׳רין אחרת תהיה בושה משפחתית, ואתה לא רוצה שזה יקרה נכון?״

״לא אבא״ השיב סקורפיוס

״טוב סקורפיוס, תהנה בהוגוורטס״

״טוב אבא״

אמו התפרצה למטבח ואמרה ״סקופיוס אנחנו מאחרים!! מהר, למפתח המעבר!״ שלושת בני המשפחה מיהרו לפסל המשפחה בסלון, נגעו בו ומייד שוגרו לחדר השירותים של קינג קרוס.

״אהההה, המוגלגים באמת צריכים לשפר את המקום הזה״ התמרמר דראקו.

״קדימה בואו- סקורפי יש לך את כל מה שאתה צריך?״ שאלה אמו כשהם רצו לפלטפורמה.

״כן אמא, את הולכת ליהיות גאה בי, רק תראי״.

״אני מקווה מאוד סקופיוס״ הוסיף אביו.

״קדימה עלה על הרכבת״ אמרה אמו ודחפה אותו להזדרז.

הרכבת התחילה לנסוע וכל הילדים נופפו להוריהם.

״ביי אמא, ביי אבא״ נופף סקורפיוס.

״ביי סקורפי ותזכור- תביא לנו גאווה״ צעקו הוריו כדי שהוא ישמע.

כן גאווה, זה תמיד גאווה חשב סקורפיוס לעצמו.

פתאום נכנס לתאו ילד עם עיניים ירוקות ושיער שחור כמו הלילה

״היי, אפשר להיות פה, כל שאר התאים תפוסים״ אמר הילד.

״כן בטח, אני סקורפיוס, מה שמך?״

״שמי אלבוס פוטר- אבל אתה יכול לקרוא לי אל״.

״אוי, קוראים לך פוטר, אבא שלי הזהיר אותי ממך, הוא אמר שאני לא יכול להסתובב עם כל אחד שקוראים לו פוטר״.

״תן לי לנחש, קוראים לך מאלפוי, נכון? תאמר לאבא שלך שההורים שלי סולחים לו על מה שהיה בהוגוורטס״.

״אה אוקיי, אבל הוא לא ממש אוהב לדבר עליכם״.

״זה בסדר, גם ההורים שלי לא מדברים עליכם יותר מדי״.

״אוקיי, אז הכל קול ביניינו?״

״כן, היי, איזה בית אתה מתכוון להיות? אני מקווה שאהיה בגריפנידור, אבל אבא שלי אמר לי שזה לא יהיה נורא אם אלמד בסלית׳רין״.

״אבא שלי הבהיר לי שאם אני לא יהיה יהיה בסלית׳רין הוא יעשה ממני סלט וימחק אותי מהעץ המשפחתי״.

״אני בטוח שהוא צחק״ ניסה לעודד אותו אל.

״הוא לא״ אמר סקורפיוס בעצב.

״טוב, בכול מקרה, אם תהיה בגריפינדור אז לפחות תהיה איתי״ הוסיף אל בעידוד.

״תודה אל, אתה חבר אמיתי״ אמר סקורפיוס טיפה מעודד.

״אין בעד מה, היי תראה, הגענו״ פתאום הצביע אל על טירה מרשימה ביופיה.

״ואו, אז על זה הם מדברים כל הזמן״ התפעל סקורפיוס מהנוף ולא האמין שהוא הולך לבלות שם שבע שנים.

״כן, בוא, אבא שלי אמר שהשנה ראשונה שטים בסירות לטירה״ הוסיף אל ומשך את סקורפיוס אל מחוץ לרכבת.

״שנה ראשונה, שנה ראשונה אליי״ אמר אדם שנראה מבוגר אך גם ענקי בגודלו.

״אלבוס! תהיתי מתי תבוא, אבא שלך ואני היינו חברים מאוד טובים, אתה יודע״ בירך הענק את אל.

״כן האגריד, אבא שלי מדבר עליך תמיד!״ אמר אל לאיש שמסתבר שקראו לו האגריד.

״ומי זה?״ שאל האגריד את אל והצביע עלי.

״זה סקורפיוס מאלפוי, נפגשנו ברכבת״ הציג אותי אל בגאווה.

האגריד פשוט הסתכל עלי במבט מוזר ומלמל לעצמו משהו שנשמע כמו ״אני מקווה שהתפוח נפל רחוק מאוד מהעץ״ וליווה את כל שאר התלמידים לסירות.

האגריד התקשה קצת לעלות לסירה בגלל משקלו העצום בתוספת גילו שנתנו לנו את התחושה שהסירה תתמוטט בכל רגע.

אבל היא לא.

כשהגענו למסדרון ראיתי את קלארק גויל (בפאנפיק הוא אמור להיות הבן של גויל) שהזכיר לי על מה שיקרה אם לא אהיה בסלית׳רין.

אל גם ראה את אח שלו, ג׳יימס, שעודד אותו שזה לא משנה לאיזה בית הוא יבחר.

עברנו כל מני תלמידים עד שהגענו לשרפרף עם מצנפת מרופטת עליו.

המצנפת התחילה לשיר על הבתים וכשהשיר נפסק אישה מבוגרת מאוד ששמה פרופסור מינרווה מקגוהכל באה וקראה לנו אחד אחד בשמו לחבוש את המצנפת.

״אמילי אבוט״- ״האפלפאף!״

״לבנדר פאטיל״- ״גריפינדור!״

״פרד וויזלי״ (״הוא בן דוד שלי״ אמר אל)- ״גריפנדור!״

״אוליבנדר לאבגוד״- ״רייבנקלו!״ 

״אלבוס פוטר״- ״גריפינדור!״ (נשבעתי שראיתי אותו מחייך)

עלו על המצנפת עוד ועוד תלמידים נרגשים ומפוחדים כשמקגונגל קראה ״סקורפיוס מאלפוי״.

כשסקורפיוס עלה זה היה נראה כאילו כל העולם נעצר.

הוא ראה את מבט המעודד של אל, הוא ראה את המבט מלחיץ של קלארק, דמיינתי את ההורים שלי מזכירים לי שוב ושוב שזה חובה להיות בסלית׳רין.

פרופסור מקגונגל שמה לו את המצנפת על הראש ואחרי משהו כמו חצי דקה היא צרחה:

״גריפינדור!״.

לא, שמעתי נכון. זה לא יכול להיות, אני חייב להיות בסלית׳רין. אני פשוט חייב. חשב סקורפיוס בפאניקה.

הוא ראה את המבט הרחמני של אל ואת המבט של קלארק שהסתכל עליו בבושה.

באותו רגע הוא ידע שהוא ילד מת.

מצתערת אם הפרק קצר יחסית.

ויקטוריה (ויקטואר) וויזלי.