סיביל טרלוני

כל הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.

~

מקווה שהכתיבה שלי השתפרה ושהפרק לא קצר מדי. תגיבו את דעתכם. אני לא נעלבת מתגובות בונות!

~

התעוררתי אחרי חלום בלהות נוראי! כל כך רציתי לשכוח ממנו, אבל פשוט לא הצלחתי... אי אפשר לשכוח ממנו! כזה יפה תואר, טוב לב... אני יכולה פשוט לחשוב עליו לנצח...

אם רק הייתי אומרת לו מה אני מרגישה כלפיו, אם לא הייתי כזאת פחדנית... אולי הוא לא היה עכשיו חבר של אנה, אנה גרייס.

כן, חלמתי על שניהם ביחד, על אנה גרייס וסטן פורד המדהים. בחלום הם נראו כל כך מאוהבים... כאילו הוא שכח ממני לגמרי.

שכח מזה שהיינו ידידים שמונה שנים. מגיל שש. 

לא רציתי לעסוק בגילוי עתידות כמו כל משפחתי! אפילו לא נרשמתי לזה בבית הספר! אבל ההורים שלי אמרו שאם לא אמצא את אהבת האמת שלי ואתחתן איתו, אני אהיה חייבת לעסוק בגילוי עתידות כל חיי. 

ידעתי שלא תהיה לי אהבה אחרת - רק הוא! לנצח! למרות שאני ממשפחת טרלוני ומשושלת ארוכה של נשים שעסקו בגילוי עתידות, זה לא אומר שאני חייבת להיות כמו כולן.

זה לא אומר שאסור לי להיות שונה, מיוחדת.

 ~

עוברים לזמן שהיא נמצאת בו עכשיו, גיל 16, סטן ואנה עדיין חברים ומאוהבים. זמן: הווה.

~

היום יום ההולדת ה16 שלי. הורי אמרו שאם לא אמצא את האהבה עד לגיל 20 אני אאלץ לעסוק בגילוי עתידות ולהיות בתולה לעד.

הם לא מבינים שאני כבר מצאתי אהבה מזמן, הוא פשוט לא ידע שאני אוהבת אותו.

הוא מצא אהבה אחרת.

אבל אני לא אמצא.

אמי הביאה לי ליום ההולדת, כמו בכל שנה, משהו של גילוי עתידות. השנה היא הביאה כדור בדולח.

זה כל כך מכעיס! אני לא אוהבת את זה, אבל אני מחזיקה את עצמי מלהגיד לה, כדי להיות מנומסת.

אבי הביא לי מגזין של מוגלגים על מזלות וקריאה בכוכבים.

האמת שזה יותר מעניין. אני רוצה לעסוק בחקר המוגלגים.

מדהים איך שהם ממציאים פתרונות ומסתדרים בלי קסמים בכלל!

בדיוק הגעתי עם אבי למצפה כוכבים של מוגלגים. או לפחות נראלי שככה קוראים לזה... לא חשוב... זה כל כך יפה לראות ככה את הכוכבים, בלי לחשוב על כלום... כמה שזה כיף.

אפשר לראות את הכוכבים ואת צורתם האמיתית מכאן, מכדור הארץ! בלי קסמים בכלל! איך שאני אוהבת המצאות מוגלגיות.

עכשיו אנחנו בדרך חזרה הביתה. זה היה מהנה! רק אבי ואני...

דרך אגב, אם חשבתם שאבי הוא מוגל - אתם טועים! אבי הוא בן למוגלגים ואני לא חושבת שזה רע בכלל. אני דווקא חושבת שזה מאוד נחמד כי הוא מכיר המצאות של מוגלגים ויודע איך להשתמש בהן, בניגוד לאמי שלא מבינה בנושא הזה כלום.

עוד חמש דקות בבית, ו... את מי אני רואה דרך החלון? "אבא, עצור שנייה!" אני אומרת. אבא עוצר, אני יוצאת מהאוטו ורואה בחוץ את...

סטן, לבד, בלי אנה. זאת ההזדמנות שלי לבלות איתו קצת. "אבא, אתה יכול להמשיך. אני אבוא עוד כמה דקות. אנחנו חמש דקות מהבית ממילא." "בסדר", אבי עונה, "נתראה בבית", הוא אומר ונוסע.

"היי ס-סטן...", אני מגמגמת בחשש. "היי סיביל.", הוא עונה בבטחון, "מה שלומך?". "בסדר", אני עונה בהתרגשות! הוא שאל אותי מה שלומי!

"היום יום ההולדת שלך, נכון?", הוא שואל. "כן!", הוא זכר! עכשיו אני ממש בהתלהבות... "סיביל? את שומעת?", הוא שואל.

"כן, ברור. סליחה, שקעתי במחשבות לרגע." "לא, זה בסדר גמור. רק אמרתי מזל טוב, רציתי להציע שנלך ביחד לפארק השרביטים.", הוא חוזר ואומר בקולו הנעים.

"תודה, אני אשמח!", אני לוחשת. "מה אמרת?" "אמרתי, תודה, אני אשמח!", מגבירה מעט את קולי. "מצוין! נלך לבתים להביא בגדי ים ולהחליף בגדים, נפגש כאן שוב בעוד 20 דקות." "אוקיי", אני עונה שוב בלחש ופונה לכיוון ביתי.

אני מדלגת בשמחה בדרך הביתה ולא מאמינה: הוא גם שאל מה שלומי, גם זכר שיש לי יום הולדת והכי חשוב - הוא הזמין אותי לבוא איתו לפארק המים של הקוסמים האהוב עלי, פארק השרביטים.

לבד, רק שנינו, בלי אף אחד אחר... אני ממשיכה לדלג, שקועה במחשבות ולא שמה לב שאני כמעט נתקלת בעמוד.

כמעט.

מזל שהרמתי ראש וראיתי ברגע האחרון! אני נמצאת 20 מטרים מביתי. עוד שלושה צעדים... הגעתי!

אני מברכת את הורי לשלום ומספרת להם שסטן ואני הולכים לפארק השרביטים.

מרוב התרגשות, אני לא מחכה לתשובה, אני רצה לחדרי ומחליפה לבגד ים.

 ~

המשך בפרק הבא...