טום וואנדרולו רידל

כל הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.

~

זה פיקצר - יש רק פרק אחד. בבקשה תגיבו, ביקורת בונה זה מצוין! דרך אגב, איך האורך? זה לא קצר מדי? אשמח אם תגיבו את דעתכם ותגידו את האמת. תודה.

~

הדבר האחרון שטום זכר היה תחושת כעס, זעם בלתי נשלט.

לפתע הוא מצא את עצמו בפתח מערה בלב ים עם שניים מהילדים מבית היתומים שלו.

הוא לא זכר איך הגיעו לשם, הדבר האחרון שזכר היה שהם הרגיזו אותו בבית היתומים והוא התמלא בזעם. הוא אפילו לא זכר למה ומה הם עשו.

המערה התחבבה על טום מיד: היא הייתה חשוכה וקטנה יחסית, בעלת פתח המתאים לכניסה של שלושה אנשים.

טום תר במבטו אחר שני הילדים האחרים ומצאם מכווצים בפחד מאחורי צמח מים, מבוהלים. שמות הילדים היו ריי ולינדה.

ריי קרב לטום ושאל: "טום, מה אנחנו עושים כאן?" "שקט, שרץ!" ענה טום בכעס. "טום, תחזיר אותנו לבית היתומים...", ביקשה לינדה בחשש.

"למה אתם חושבים שאני יודע איך? אולי אם תתנו לי לחשוב, אמצא דרך!", טום צעק.

טום פנה לכיוון המערה ולא שם לב לריי ולינדה שנעצו בו מבטים מפוחדים. הוא ניסה להכנס למערה, אך נראה היה שיש דבר מה שמונע זאת ממנו... מוזר!

הוא לא נבהל, נראה שלמערה יש כוח והיא לא מעוניינת שיכנס לתוכה. לינדה התקרבה, אך ברגע שהגיעה לצידו של טום, הוא דחף אותה אל תוך המערה.

למרבה הפליאה - היא הצליחה להכנס פנימה ונעלמה מעיניו של טום בתוך שניות ספורות.

הוא קרא גם לריי ואמר לו: "ריי, תדחוף אותי לתוך המערה, אם אני אצליח להכנס תנסה לרוץ פנימה ואני אנסה למשוך אותך כשתגיע. אם תוך דקה מהרגע שאני נכנס, לא תצליח להכנס - אני אצא אליך."

"אבל...", התחיל ריי לומר בחשש. "ההוראות שנתתי לך היו מאוד ברורות! עכשיו, עשה זאת!", טום כמעט צעק. "ט...טוב...", גמגם ריי.

לאחר מספר שניות, ריי כבר דחף את טום והוא היה בתוך המערה.

"טום, כבר פחדתי שאשאר כאן לבד לנצח!", לינדה צעקה ברגע שראתה אותו. "למה לא ניסית לצאת?", טום שאל ברוגע.

"ניסיתי, לא הצלחתי... הצלחתי להעביר רק את היד." "כנראה שגם מבפנים, כדי לצאת, צריך שניים. שנייה, תהיי בשקט... בכל רגע ריי יגיע בריצה ואני אצטרך להושיט יד ולמשוך אותו..." אמר טום בהרהור.

הוא הושיט את ידו מבעד לפתח המערה ולפתע ריי הגיח מן הפתח. "איזה מזל שהצלחתי להכנס", הוא אמר בטון חששני. "כן, כן", אמר טום, "עכשיו אנחנו רק צריכים למצוא דרך לחזור לבית היתומים...", הוא המשיך בבטחון.

שלושת הילדים התקרבו לאגם בתוך המערה. לינדה וריי הביטו בטום, שנראה בטוח בעצמו, במבט מפוחד.

הוא קרב לאגם עוד יותר, עד שתפסה בו יד והחלה למשוך אותו אל תוך המים. הוא ניסה ללכת צעד אחורה, אך לשוא.

אחת מרגליו הייתה בתוך המים כמעט בשלמותה, הרגל השנייה כבר נגעה במים הירקרקים, כשלינדה קראה: "טום, יש כאן עוד ידיים רבות! אני באה לנסות להוציא אותך, ריי ישאר בחוץ ואם אפול גם אני, הוא יבוא."

"בסדר, רק בואי מהר", אמר טום, מזלזל בתכנית. לינדה הגיעה בריצה וניסתה למשוך את ידו של טום, שכל גופו כבר היה במים, חוץ מראשו וידיו.

הוא המשיך לשקוע, עד שריי קרב, בניגוד לתכנית ומשך את ידו השנייה. בקושי רב, הצליחו הילדים לחלץ את טום.

כשכל גופו היה מחוץ למים, הם גילו את סיבת הקושי - לאחת מרגליו של טום, היה קשור חבל שמצדו השני היה מחובר לסירה.

"איזה יופי!", "נוכל להפליג בסירה לבית היתומים!", אמר ריי ואחריו לינדה.

"בואו ננסה לצאת עם הסירה מהמערה, זה בטח לא יהיה קל", טום אמר, "אני אתקרב לפתח עם הסירה הקשורה אל רגלי, אתם תדחפו אותי החוצה וכשאני אהיה בחוץ, לינדה תדחוף אליי את ריי ותרוץ לכיוון הפתח. אני אמשוך אותה מבחוץ.", הוא המשיך. לינדה רצתה לענות, אולם הוא כבר החל מתקדם לכיוון הפתח. כאשר הגיע לפתח, דחפו אותו ריי ולינדה החוצה והצליחו תוך מספר דקות.

לאחר שטום היה בחוץ, הופיע גם ריי מחוץ למערה. לאחר מכו הופיעה ידה של לינדה וטום משך אותה. הם ניתקו את הסירה מרגלו של טום והעבירו אותה אל תוך המים.

השלושה עלו על הסירה וטום השיט אותה בעזרת משוט שמצא בתוכה.

הם התקרבו לכיוון היבשה כשפתאום התחיל ויכוח: "למה אנחנו שטים לכיוון היבשה שבצפון? הרי בית היתומים נמצא במזרח!", לינדה צעקה.

"מה זה משנה? ניקח מונית לבית היתומים ברגע שנגיע ליבשה! אנחנו ממילא לא יודעים איפה הוא בדיוק!", ריי ענה, גם הוא בצעקה.

"די! תפסיקו! אתם מוציאים אותי מריכוז! איך אתם מצפים שאני אשיט את הסירה עם כל הרעש הזה?", טום התעצבן.

לפתע מצאו את עצמם השלושה בחדר האוכל של בית היתומים. נראה שאף אחד לא שם לב שהם נעלמו.