ג׳יימס ולילי- סיפור אהבה

ג׳יימס חייך. הבחינה הזאת לא ממש הקשתה עליו. הוא הסתובב אל סיירוס, וחייך אליו. סיריוס חייך אליו חזרה את החיוך השובב שלו ששיגע כל כך הרבה בנות, וגם כמה בנים, בהוגוורטס. ממש עכשיו,  ישבה מאחורי סיריוס בחורה עם שיער בצבע אבק והביטה בו בתקווה. ג׳יימס הסתובב ושלח חיוך ממזרי למכשפה ג׳ינג׳ית יפהפיה, שגלגלה אליו את עיניה הירוקות הכהות. הוא נאנח. הוא לא באמת ציפה למשהו אחר, כמובן, אבל בכל זאת. כבר מחצית השנה שהוא פונה אליה בכל הזדמנות אפשרית, והיא לא עשתה דבר מלבד לדחות אותו, בדרך כלל בצעקות. ׳מותר לחלום.׳ הוא חשב לעצמו. הוא הוריד מבט אל שולחנו. ׳ואולי, יום אחד...׳

                                                                       🤔🙄😁😍🤓😉😏😤😳👄💑👓💍💋🦄🐀🐕🐶🏩🗞📜🏳📝❤💗💖💘💝💞💓💟

לילי גלגלה את עיניה. ׳שוב פוטר.׳ חשבה לעצמה. ׳השחצן, טיפש, חמוד... רגע, מה?׳ היא שאלה את עצמה בתדהמה, בראשה כמובן.

׳את לא יכולה להכחיש את זה. הוא נראה נהדר.׳

׳הוא לא! תמצאי פה דבר אחד נהדר במראה שלו, לילי אונס. נראה אותך!׳

׳ הוא גבוה, ותמיד אהבת משקפופרים, והעיניים שלו מהממות, ותראי את השיער הזה! נכון שהוא עושה לך חשק להעביר בשיער הזה יד, ללטף אותו, להחליק את היד שלך עד לעורף שלו-׳

׳בסדר, בסדר, הבנתי. יש בזה משהו. אבל הוא טיפש.׳

׳הוא לא טיפש. הוא לא ממש שם לב ללימודים, אבל יש לו שכל. השכל שלו עסוק במזימות מתוחכמות ובדיחות שנונות. את יודעת שהומור הוא תכונה חשובה.׳

׳אז הוא נראה בסדר, אז הוא קצת מצחיק, אבל הבחור הזה שוויצר. הוא שחצן נפוח. והכי גרוע, הוא מציק לכולם סביבו. תראי איך הוא תמיד מציק לסוורוס.׳

׳צודקת. סליחה׳. 

היא קמה. כולם מסביבה כבר החלו לזוז לעבר דלתות העץ הכבדות. היא איתרה את חברותיה, אמה והייזל, והלכה בכיוונן. ״קרה משהו מיוחד?״ שאלה אותה אמה, נועצת בה את העיניים הכחולות התקיפות שלה, שאופרו בכמויות אדירות של כחל שחור. ״שום דבר מיוח. פוטר הטריד אותי שוב. ולמען האמת, הבחינה הייתה די קלה. איך היה לכן?״ היא שאלה. הייזל השפה נשיפה קטנטנה וצייצנית. ״ למה את קוראת לזה הטרדה? אתם תהיו כזה זוג חמוד. הוא באמת מתאים לך.״ הייזל הסתכלה בה בלי חיוך, בעיניים זהובות חומות רציניות לחלוטין. אמה הנהנה. ״ ניגודים משלימים. וזה יקרב אותי לבלק. הדברים שהייתי עושה לבחור הזה...״ לילי כחכחה בגרונה. ״ אז, שנצא? יש לנו עוד בחינה באסטרונומיה. אני לא רוצה להגיע לא מוכנה.״ הן התקדמו, לילי הולכת בקלילות, אמה נדחפת, והייזל בצעדים קטנים וביישניים, עם ראש מורכן.