עכשיו ולתמיד-מאלפוי.

---------------------------------

היי כולם הערה קטנה... זה פאנפיק ניסיון אם יהיו מספיק תגובות אני ימשיך, אממ מקווה שתאהבו:)
---------------------------- 
עדכון, הפאנפיק הולך להערך על ידי בטא כל כך הרבה זמן אחרי שפרסמתי אותו עברו 4 שנים [מדהים איך שהזמן עובר] טוב אף פעם לא מאוחר מידי, כל פרק שאני אעדכן אשר בוטא יסומן ב* אם לא מסומן אין ביטוא.
תודה לבטא של הפאנפיק ShToTaVesper  אם משהו קורא את זה עכשיו אני בטוחה שהיא תשמח לשמוע מה אתם חושבים או לאיזה תגובה נחמדה 
על הביטוא כי תכלס זו עבודה לא פחות מייגעת לעבור על שגיאות וחוסר בהירות של מישהו אחר [כן כן אני יודעת שיש לי הרבה כאלוו]
בכל מקרה תהנו :]
----------------------------

הנערה פרועת השיער התעוררה בפיהוק גדול וכאב ראש עצום. היא הבינה כבר מזמן שבלשתות כל משקה משכר היא כלל לא טובה, אך זה לא מנע ממנה להמשיך. וויסקי אש היה אחד הדברים היחידים שגרמו למחשבות הנוראיות שקפצו מידי פעם לראשה להיעלם ולהתפוגג בערפל של חוסר דאגות ושלווה.

זה העלים מראשה את הפעם שקברו את גופתו של דובי הקטן ואת מראה גופותיהם של טונקס ורמוס, את הדרך שבה גרייבק תפס את לבנדר בראון ואת מראה הוגוורסט ההרוסה, זה העלים מראשה מיליוני דברים ברגע ששתתה.

פעם, אילו הייתם שואלים אותה אם היא אי פעם שתתה, היא הייתה מעקמת את אפה בגועל וטוענת שלא, היא הרי היא ידעה מהן ההשפעות של דברים כאלו על הכבד ועל נפש האדם וכמה זה ממכר, אבל עכשיו זה נראה כמעט שולי.

היא התמתחה במיטה והעיפה מעליה את שמיכת הפוך הנעימה והחמימה והייתה לבושה בחזייה ותחתונים. הבגדים איתם יצאה אתמול לפונדק המוכר והאהוב עם ג'יני, הארי, רון, פרד, ג'ורג' ולונה היו זרוקים על הרצפה בבלגן שבכל יום רגיל אחר לא היה אופייני כלל להרמיוני ג'ין גריינג'ר.
היא תפסה את שרביטה שהיה מונח על השידה לצידה והטילה על עצמה לחש שיעלים את כאב הראש המוכר והתמתחה בעונג, לא מודעת לגבר חשוף החזה ונטול המכנסיים ששוכב במיטה שלה ונושם נשימות עמוקות של שינה עמוקה.

הרמיוני נכנסה למקלחת ושטפה את כל הזיעה מהיציאה של אתמול. היא סיימה, עטפה את עצמה במגבת חומה שנחה על המתלה בחדר האמבטיה וחזרה לחדר המבולגן מאוד שלה.
היא פתחה את הארון והפנתה את גבה לבחור שכבר הספיק להתעורר, אך לא לקום מן המיטה שהייתה מאוד חמימה ונעימה לטעמו.
ביד אחת הרמיוני החזיקה חולצה ומכנסי טרנינג נוחים וביד השנייה החזיקה את המגבת. את הבגדים התחתונים היא כבר לבשה במקלחת.

"גוף יפה," קול גברי משועשע, ספק מוכר וספק זר נשמע מאחורי הרמיוני וגרם לה לקפוץ בבעתה ולהפיל את בגדיה.
"בשם מרלין, מה לעז..." היא אמרה כשהסתובבה למיטה ונתקלה בפרצוף שמזמן לא ראתה ואם להיות כנה, גם לא רצתה לראות עוד הרבה זמן.
"גריינג'ר?!"
"מאלפוי."
"מה את עושה פה?" הגבר הבלונדיני שאל בבעתה והצמיד את השמיכה לחזהו החשוף, מעשה שהייתם יותר מצפים מאישה לעשות.
"מה אתה עושה פה? זה הבית שלי!" היא צווחה בקול גבוה ולחוץ. היא ידעה שיש רק הסבר אחד לזה ועיניה נפערו ברגע שהאסימון נפל.

"אוי לא, איכס, איכס, איכס! אנחנו שכבנו." היא אמרה בקול נגעל, מתעלמת מן מבטו ההמום של דראקו מאלפוי המסתכל סביבו ומבין גם הוא שהיא צודקת.
הרמיוני התיישבה על המיטה לצד רגליו של דראקו אשר היו מתחת לשמיכה, הניחה את ידיה על ראשה והרגישה מן תיעוב עצמי קטן.
"אני לא אשתה יותר." היא הכריזה ונאנחה בייאוש. "עכשיו כשאני יודעת שזה גרם לזה לקרות," היא יללה.

"את לא חושבת שאת מגזימה?" דראקו גיחך והיהירות המוכרת נשמעה היטב בקולו. "אם כבר אני צריך להיגעל, לעשות את זה עם בוצ - "
"אל תעז... לא בבית שלי, אלא אם כן אתה רוצה לצאת בשלג עם תחתונים." הרמיוני הרימה את ידה לעברו, מעשה שגרם לו להיזכר בבוקס שהוא קיבל בשנה השלישית. הוא הצטמרר מעט ונשך את שפתו התחתונה בידיעה שאסור להתגרות בדוב במאורתו. "אוקיי, אוקיי, סליחה."

"חוץ מזה," הוא הוסיף, מעיף את השמיכה מגופו החסון (והעירום חלקית) – מעשה שגרם להרמיוני להפנות את מבטה ולהסמיק מעט – "אני מעדיף לא להישאר בבית הזה עוד דקה!"
הוא קם והתחיל לפשפש במגוון הבגדים הנחים על הרצפה במטרה למצוא את בגדיו.
"אולי אתה מוכן לשים על עצמך משהו?" הרמיוני התלוננה לאחר כמה דקות בהן דראקו לא מצא שום דבר.

"אני יכול להגיד אותו דבר עלייך, גריינג'ר." הוא גיחך, מעביר את עיניו על גופה של הרמיוני.
"ולמרות שאני רוצה, אני לא מוצא שום בגד שלי. את רוצה שאלבש את זה?" הוא הרים חצאית קצרה מן הרצפה. "זה לא נורמאלי מה שהולך כאן, מי ציפה שהרמיוני גריינג'ר תהיה כל כך מבולגנת?" הוא נאנח, מה שגרם להרמיוני לרצות עוד יותר שהוא יעוף מהבית שלה. מי הוא שישפוט אותה?!

היא קמה בעצבנות וניגשה לארון הענקי שלה. באחד המדפים הייתה כמות נכבדת של בגדים ישנים של רון מהזמן שהם היו ביחד. הוא לא חזר לקחת אותם אחרי שהם נפרדו.
"קח ולך." היא הגישה לו מכנס ג'ינס וסריג אדום זהוב עם האות ר' עליו.
"זאת אמורה להיות בדיחה?" הוא מלמל בגועל אך לקח את הבגדים מידיה בכניעה והחל ללבוש את בגדיו הישנים של רון וויזלי.
הרמיוני, שעדיין הייתה במגבת, אספה את בגדיה שנפלו על הרצפה כאשר היא נבהלה ממאלפוי והלכה לשירותים ללבוש אותם.

כאשר היא חזרה, הפעם מרגישה יותר בנוחות ופחות עצבנית, היא פערה עיניים מדראקו מאלפוי.
זה בהחלט הפתיע אותה, אבל צבעי גריפינדור די התאימו לדראקו. עיניה של הרמיוני סקרו אותו לרגע קטן ובשאר הרגעים היא בעיקר תהתה מה הוא עוד עושה בביתה.
"הבגדים שלי," הוא הסביר לשאלה שהיא לא הספיקה לשאול.
"אני אשלח לך אותם." היא אמרה והסתכלה על השעון בלחץ. היא קבעה עם ג'יני והארי לבחור שמלת כלולות לחתונה שלהם והם אמורים להגיע בכל רגע.

"רק תלך, הארי וג'יני אמורים לבוא כל רגע!" היא הצטעקה, אך הוא נשאר נטוע במקומו ולכן היא הרימה את שרביטה באיום והקסם הניע אותו לכיוון הדלת.
"טוב, טוב, חתיכת גנגסטרית!" הוא אמר בחוסר חשק ברור. לא שהוא רצה להישאר בביתה של הבוצדמית, אבל לצאת לקור זה לא משהו שכיף לעשות, בעיקר אם התעוררת לפני חמש דקות.
"אני אשלח לך ינשוף עם הכתובת, גריינג'ר." הוא אמר במין מרמור של אדם עייף, ונעלם בהתעתקות.
שניה לאחר מכאן פעמון הדלת צלצל והרמיוני פתחה אותה בחיוך אמיתי ביותר, שכן אילו היו חבריה הטובים מגיעים לפני זה יש סיכוי טוב שהיו מבינים מי היה פה.
"ג'יני, הארי," היא חיבקה את שניהם חזק למרות שראתה אותם אתמול. "אני מצטערת על הבלגן, אני כבר מסדרת."
היא מלמלה, הרימה את שרביטה ובן רגע בגדים החלו להתעופף לארון, צלחות התעופפו למדיח וזבל לפח.
"זה בסדר!" ג'יני ביטלה את דבריה של הרמיוני בהינף יד.
"ראינו את הדירה שלך במצבים גרועים יותר, מיוני." הארי אמר בחיוך.

"אז שנתחיל?" ג'יני שאלה לאחר שהדירה של הרמיוני נהפכה לנקייה. הפעם השרביט שהונף הוא שלה, היא זימנה לשם עשרות שמלות כלה, מהן היא אמורה לבחור אחת שאותה תלבש ביום המיועד.
"כן." הרמיוני חייכה והתיישבה לצד הארי בזמן שג'יני לקחה את השמלה הראשונה לחדר השני ולבשה אותה. כשסיימה, ג'יני יצאה מן החדר לבושה בשמלה לבנה ואם להיות כנה דיי מגוחכת, אבל כל מה שהרמיוני יכלה לראות כנגד עיניה הוא הזיכרון שתקף אותה בפתאומיות וגרם לפניה לבעור: פניו של דראקו מאלפוי מגניבות חיוך שטני לעברה הוא נראה פיכח במידה מסוימת אך מספיק שיכור. רגע לאחר מכן שפתיו החיוורות היו על שפתיה, על צווארה ועל גופה.

"שמלה יפה" הרמיוני אמרה עם מבט מזוגג בעיניה.
"הרמיוני, את מרגישה בסדר?" הארי שאל בנימה מודאגת, מניח יד על כתפה, גם ג'יני הסתכלה עליה באותה הבעה מודאגת.
"כן, אני בסדר. פשוט קצת חם לי, אני אלך לשתות מים." הרמיוני אמרה וקמה ממקומה לכיוון המטבח.

חודשיים לאחר מכן:
הרמיוני בהתה במקל הקטן שהחזיקה בידה. היא ישבה כנגד דלת השירותים בביתה והיה בה רצון חזק להיעלם ברגע שהתוצאה שהופיעה הייתה חיובית.
'כן,' היא חשבה בהלם. 'זו בהחלט הפעם האחרונה שאני שותה בכמות כזו.'  

		הפרק הבא