לילי וגיימס מההתחלה!!!

סיריוס הלך לכיוון מישל והתיישב לידה,

"איך הלך?" מישל שאלה.

"אני לא יודע. שמעת את הסיפור? זה באמת עצוב." סיריוס אמר.

"כן שמעתי את כולו. אני מקווה שלילי תסלח לו, הם באמת נראים חמודים ביחד בתמונות." מישל אמרה.

"אני רק ראיתי את התמונה של שניהם שיש לג'יימס. הם נראים כל כך שמחים, לא כמו שהם עכשיו." סיריוס אמר. סיריוס ומישל הסתכלו אחד על השני,  העיניים שלהם נעולות לרגע אחד ומשהו קרה ביניהם. סיריוס הסתכל לכיוון השני.

"משחק שחמט?" סיריוס שאל.

"בטח." מישל אמרה מנסה למחוק את הבושה שהייתה ביניהם.

לילי הלכה ברחבי הטירה. היה קר ולילי משכה את הגלימה קרוב יותר אליה. מחשבות התרוצצו בראשה. היא לא ידעה מה לעשות. האם זה היה סתם מזימה להחזיר את לילי וג'יימס אחד לשני? לילי לא ידעה למה להאמין. היא לא ידעה אם היא יכולה לסמוך על ג'יימס אי פעם שוב. היא עצרה כשהיא שמעה שני קולות מתקרבים אליה.

"אז בכל מקרה, אמרתי לבוצדמית הזאת, אוונס, ששכבתי איתו והיא לגמרי האמינה." קרי צחקה.

"ואת באמת שכבת איתו?" ילדה שאלה.

"לא, אבל זה חבל באמת. אני רק אמרתי את זה כדי שהיא תרד מהעניין שלו. אני חושבת שהיא שמה עליו כישוף אהבה או משהו, אני מתכוונת, כאילו שהוא באמת היה מעדיף את הבוצדמית הזאת במקומי." קרי צחקה.

לילי כל כך כעסה. זה היה נכון שקרי המציאה את הכל. קרי והחברה הקטנה שלה עברו לידה עכשיו. היא לא יכלה להתאפק-היא סטרה לקרי על פניה. קרי נפלה לאדמה והסתכלה כדי לראות שאין שם אף אחד. החברה שלה התכופפה כדי לעזור לה לקום. לילי הסתובבה ועזבה את המקום.

לילי לא ידעה מה לעשות, היא ישבה ליד האגם וחשבה. היא חשבה על העתיד שלה עם ג'יימס וכמו מה הוא יראה. היא בהחלט ראתה עתיד איתו, היא פשוט לא הצליחה לראות את ההווה. היא אהבה את ג'יימס יותר משהיא תאהב כל אחד אבל היא הייתה ילדה בת שבע-עשרה עם עתיד ארוך לפניה. אם היא וג'יימס היו אמורים להיות ביחד זה היה קורה, אבל לא כרגע. לילי החליטה שהיא חייבת לדבר עם ג'יימס.

היא הלכה לכיוון החזרה פנימה, עדיין מתחת לגלימה,  היא הורידה את הגלימה מה בדיוק לפני שהיא נכנסה לחדר המועדון. קלאודיה, מישל, סיריוס, רמוס, ופיטר כולם ישבו על הספה. לילי הלכה לכיוונם והושיטה את הגלימה לסיריוס.

"בטח כדאי שאלך להתנצל." אמרה לילי מגלגלת את עיניה." ג'יימס למעלה לבד? אני ממש צריכה לדבר איתו." לילי שאלה את סיריוס. הוא הנהן.

"למה את צריכה להתנצל בפני ג'יימס?" קלאודיה שאלה מורידה את עיניה מהמגזין שהיא קראה.

"לא הייתי צריכה לצעוק עליו אז. זה לא היה אשמתו; אני סתם כעסתי." לילי אמרה לפני שעלתה במדרגות לחדר של ג'יימס. לילי פתחה את הדלת קלות ונכנס. ג'יימס עדיין הכה את שק האיגרוף. לילי לא רצתה לעשות את זה אבל היא הייתה חייבת אם היא אי פעם רצתה עתיד.

"ג'יימס?" לילי אמרה בשקט. ג'יימס הסתובב והסתכל עליה.

"לילי?" ג'יימס אמר, בהלם מזה שהיא בכלל שם. "מ-מה?" הוא התחיל.

"ג'יימס אל תדבר רק תקשיב."  לילי אמרה מחזיקה יד למעלה כדי להשתיק אותו. "אני מאמינה לך. אני יודעת שלא שכבת עם קרי." לילי אמרה.

"את מאמינה לי?" ג'יימס אמר מתקרב אליה. לילי שוב הרימה את ידה.

"אני מאמינה לך אבל אנחנו לא יכולים להיות ביחד." לילי אמרה בוהה באדמה. דמעות נוצרו בעיניה.

"מה? למה?" ג'יימס אמר בכעס; הלב שלו התחבר ונשבר שוב תוך פחות מדקה.

"כי אנחנו פשוט לא יכולים." לילי אמרה לפני שרצה מהחדר. היא רצה במדרגות ואז עלתה שוב לחדר שלה. כולם הסתכלו וחשבו מה הלך שם בחדר. אחרי כמה דקות ג'יימס ירד במדרגות. הוא לגמרי שכח ללבוש חולצה לפני שרדף אחרי לילי. כל הבנות התחילו לשרוק ולמחוא כפיים. ג'יימס לא שם לב.

"לאן היא הלכה?" ג'יימס שאל את חבריו. סיריוס הצביע לכיוון מעונות בנות. לפני שמישהו הספיק לשאול משהו הוא רץ במעלה המדרגות, החברים שלו מסתכלים בסקרנות.

"מה לעזאזל קרה כרגע?" רמוס אמר מנער את ראשו. "אני נשבע אם הוא ממשיך להכעיס אותה אני הורג אותו בעצמי." רמוס אמר. קלאודיה הסתכלה עליו ומהר נעמדה.

"אמממ רמוס, זוכר שאתה צריך לעזור לי בשיעורי בית של התגוננות מפני כוחות האופל?" רמוס בהה בה ונעמד מהר.

"אממ כן. אני אראה אותכם יותר מאוחר." רמוס אמר הולך אחריה.

"החברים שלנו מוזרים." מישל אמרה תוך כדי מחשבה עמוקה. סיריוס צחק.

ג'יימס דפק על הדלת של  לילי; לא היה תשובה אז הוא פשוט נכנס. הוא יכל לראות את לילי שוכבת על המיטה. היא הייתה עם הגב אליו. ג'יימס התיישב על המיטה שלה ושם את פניו בידיו, מוודא שגבו היה אל גבה של לילי. היה רגע שתיקה ביניהם.

"זה לא שאני לא אוהבת אותך ג'יימס זה פשוט..." לילי לא סיימה.

"מה ליל?" מה קרה?" ג'יימס שאל.

"אני חושבת שאנחנו צריכים הפסקה עם כל מה שקורה." לילי השיבה בטון שהיה בדיוק מעל ללחישה.

"במילים אחרות את מפחדת." ג'יימס אמר מסתובב על המיטה כלפיה.

"כן אני מפחדת. אני מפחדת מהרגשות שיש לי אלייך. אני מפחדת שאם נהיה רציניים מדי יותר מדי מהר הכל יגמר במהירות." לילי אמרה, היא נשארה עם הגב אליו. ג'יימס שם לה יד על הכתף.

"אבל זה לא יגמר ככה." ג'יימס אמר. לילי הסתובבה. ג'יימס שם לב שהיא בכתה בגלל הדמעות שירדו מפנייה.

"אתה לא יכול להבטיח את זה." לילי אמרה.

"נכון אני לא יכול, אבל אני יכול להבטיח לך שכל דקה שנהיה ביחד יהיה שווה את זה." ג'יימס אמר.

"זה כבר ככה ג'יימס. אבל אני רוצה הפסקה לזמן מה." לילי התיישבה וחיבקה את ברכיה אל החזה שלה. "אני רוצה לדעת כמו מה זה מרגיש להיות עצמאי." לילי אמרה בוהה אל  החלל.

"את כן עצמאית." ג'יימס אמר קצת מבולבל.

"לא ג'יימס אני לא. מאז שהייתי בת אלוהים יודע כמה היה לי חבר. כל פעם שנפרדתי ממישהו יום אחרי זה היה לי חבר. תמיד הייתי חסרת ביטחון עצמי ככה ואני לא רוצה את זה יותר." לילי עצרה ולקחה נשימה עמוקה. היא ציירה משהו עם היד על המיטה כדי לשמור על הפוקוס ולא להסתכל אל תוך עיניו. "השבועות האחרונים האלה שאנחנו רבים, הרגשתי איכשהו...שמחה. הייתי שמחה שאני יכולה להיות חופשייה ולא להרגיש שיש לי מה לדאוג בנוגע למה החבר שלי חושב עלי." ג'יימס ניסה להגיד משהו אבל לילי מהר עצרה אותו. "תמיד הייתי ככה ואני יודעת שאני כל כך אנוכית עכשיו אבל אני חייבת להיות נאמנה לעצמי. כרגע, בנקודה הזאת בזמן אני רוצה שנהיה רק ידידים. אבל אני יודעת שמה שאמרתי הורס כל סיכוי של ידידות שהיה לנו אי פעם." לילי אמרה.

לפני שג'יימס היה יכול להגיד משהו הדלת נפתחה וסופי וקנט נכנסו. שניהם נעצרו כשהם ראו את השניים. לילי הסיטה את מבטה מהדלת ומחתה את דמעותיה. סופי שמה לב שג'יימס לא לובש חולצה ונהמה.

"ומה אתם שניכם עשיתם?" סופי שאלה. ג'יימס הסתכל על הרצפה ולא ענה. הוא אז נעמד והביט בלילי.

"אני אדבר איתך אחר כך." ג'יימס אמר ללילי ואז יצא מהחדר. לילי לא אמרה כלום כשסופי וקנט עמדו בכניסה והסתכלו אחד על השני, שניהם תוהים מה קרה. לילי מהר הסיטה את הווילונות שלה מוודא שהם לא יכלו לראות את פניה. סופי הלכה לכיוון המיטה.

"לילי,את בסדר? את וג'יימס שוב רבתם?" סופי שאלה דרך הוילונות.

"הכול בסדר סופ." לילי אמרה. סופי הסתכלה וקנט משך בכתפיו. בלילה הזה ג'יימס בקושי ישן, סיריוס ניסה להוציא ממנו את מה שקרה, אבל הוא לא דיבר על זה.

ג'יימס נשאר ער רוב הלילה חושב על מה שלילי אמרה. הוא ידע שהיא צודקת. היה יותר טוב שהם יהיו ידידים מאשר שהם לא ידברו בכלל. לבסוף, בארבע לפנות בוקר ג'יימס נכנס לשינה חסרת מנוחה, הוא כל הזמן התפתל והסתובב. לילי הייתה אותו דבר, היא בכתה את עצמה לשינה אבל המשיכה להתעורר. היא באמת רצתה להיות עצמאית בחיים שלה, אבל היא כל כך אהבה את ג'יימס והיא רצתה להיות איתו. אבל לילי ידעה שהדרך היחידה שהיא תיהיה איתו זה אם היא תהיה עצמאית ומאושרת מעצמה. לילי ידעה שהיא מתנהגת באנוכיות אבל היא ידעה שזה הדבר הנכון. ובמחשבה זאת לילי נרדמה.

בבוקר הבא לילי התעוררה קצת מאוחר. כשהיא פתחה את הוילונות כל החברים שלה כבר התארגנו לרדת לאולם הגדול.

"בחיי מרלין! היא חיה!" קלאודיה צחקה. אנחנו מנסים להעיר אותך כבר שנים. אבל את פשוט לא התעוררת." קלאודיה חייכה. לילי שלחה אליה חיוך קטן.

"סליחה." לילי מרמרה

"את רוצה שנחכה בזמן שאת מתארגנת?" מישל שאלה. לילי הנידה בראשה.

"אתם כדאי שתלכו, לא ייקח לי יותר מדי זמן." לילי אמרה מסתכלת במגירתה. הבנות הלכו. כעבור רבע שעה לילי נכנסה אל תוך האולם הגדול.תמיד היו הרבה אנשים בזמן הזה של הבוקר והיום לא היה יוצא מן הכלל. היה רק מקום אחד פנוי בשולחן גריפינדור וזה היה ליד ג'יימס. לילי נאנחה והלכה לשבת שם.

"את לקחת את הזמן." קלאודיה אמרה. היא ישבה בדיוק מול לילי,רמוס מצד אחת שלה ומישל בצד השני. ג'יימס וסיריוס היו בצדדים של לילי.

"באמת?" לילי שאלה חלושות. קלאודיה הסתכלה עליה.

"את בסדר?" קלאודיה שאלה.

"בסדר." לילי אמרה מרימה צנים ומורחת חמאה עליו.

"כבר הגיע הדואר?" לילי שאלה. היא וידאה שלא הסתכלה על ג'יימס.

"עוד-" רמוס התחיל אבל הפריעו  לא 2 ינשופים שנעמדו מול לילי. ינשוף חום זעיר וינשוף לבן עם תחבושת על כנפו השבורה, שהוא היה של לילי, לולו. לילי לקחה את שני המכתבים ונתנה לינשופים קצת מהאוכל שלה. היא פתחה את המכתב מהינשוף החום שהיה כמובן ינשוף של בית ספר.

אז בואי ננסה את זה. אני לא רוצה בגלל שאני רוצה אותך יותר מכל דבר בעולם אבל אם אני לא יכול אותך כחברה שלי אז אני רוצה אותך כידידה. אוהב אותך תמיד.

דמעה הופיעה בעין של לילי אבל היא מחאה אותה במהירות. היא הביטה מעלה כדי לראות שג'יימס מסתכל עליה. לילי חייכה אליו; ג'יימס רק הניד את ראשו. אף אחד לא ראה את זה בגלל שכולם היו עסוקים בדואר שלהם.  אווה באה אל ג'יימס והושיטה לו מכתב.

ג'יימס קרא את המכתב ועיניו התרחבו. ואז הוא הסתכל על הדף הראשי של הנביא היומי בידו של רמוס. היה כתוב "פוטר הוא השר."

"יאלה אבא." ג'יימס ואווה צחקו.

"הוא עדיין השר? זה נפלא." אווה אמרה בהתרגשות. לילי חייכה אליהם והתחילה לקרוא את המכתב השני שלה. הוא היה מההורים.

לילי היקרה

אני שמחה שהולך לך טוב בלימודים. איך כולם? תגידי למישל, קלאודיה וסופי שמסרנו ד"ש ותמסרי גם לילד הנחמד הזה. הכל מעולה כאן. אביך מוסר לך אהבה; הוא כרגע בעבודה. אנחנו כל כך שמחים שהחלטת לחזור לחופשת חג המולד. הבית פשוט לא אותו דבר בלעדייך. נראה אותך ברציף בעוד שבועיים.

באהבה, אימא ואבא.

נ.ב יש פתק מפטוניה אבל היא לא נתנה לנו לקרוא אותו.

לילי הניחה את המכתב והרימה את הפתק. קלאודיה הרימה את המכתב שלילי הניחה.

"את חוזרת הביתה לחופש? ומי זה הבחור הזה שאימא שלך מדברת עליו?" קלאודיה שאלה.

"כן ולא עניינך." לילי אמרה בחיוך. קלאודיה גלגלה עיניים. לילי פתחה את המכתב של אחותה וקראה אותו.

לילי

הדברים בבית לא טובים, לא משנה מה אימא אומרת. אימא ואבא רבים כל הזמן וזה נהיה יותר ויותר גרוע.  זה טוב שאת חוזרת הביתה אבל רק רציתי להזהיר אותך לפני שתראי את זה בעצמך. אני לא מצליחה יותר. אני לא יכולה לסבול את הריבים. אני החלטתי שאני הולכת להישאר  אצל ורנון כמה ימים עד שתחזרי.

פטוניה.

המכתב נפל מידיה בזמן שדמעות החלו להיבצר על העיניים של לילי. היא נעמדה וברחה מהאולם בריצה. החברים שלה ראו אותה רצה. ג'יימס הרים את המכתב וקרא אותו, ואז רץ אחריה, עם המכתב עדיין בידו.

"מה לעזאזל פטוניה כתבה במכתב הזה?!" קלאודיה שאלה והסתכלה על ג'יימס רודף אחרי לילי. לג'יימס היה הרגשה שהוא יודע לאן לילי הלכה. הוא יצא מהטירה והלך לכיוון האגם. כמובן לילי ישבה שם. מתחת לעץ ענק. מחבקת את ברכייה. ג'יימס התיישב לידיה ועטף את זרועו מסביבה ומשך אותה קרוב. לילי לא אמרה כלום היא רק השעינה את ראשה על ג'יימס ובכתה חזק יותר. ג'יימס שם את זרועו השני עליה ושם את הסנטר שלו על ראשה. הוא כל כך ריחם עליה. הוא לא ידע איך היא מרגישה אבל הוא רק רצה לגרום לה להרגיש יותר טוב. הם ישבו שם למה שהרגיש כמו נצח אבל היה רק כמה דקות. אחרי זמן מה לילי הרימה את ראשה והסתכלה אל תוך עיניו.

"אני מצטערת." לילי אמרה. עיניה היו אדומות ונפוחות. "אני לא אמורה להטריד אותך עם הבעיות שלי." לילי אמרה מנגבת את עיניה וקמה. ג'יימס גם נעמד.

"בשביל זה יש ידידים." ג'יימס אמר עם חיוך קטן. לילי חייכה. "זה חיוך יפה מאוד. איפה החבאת אותו?" ג'יימס חייך. לילי צחקה.

"אתה כל כך קלישאה ג'יימס פוטר." לילי חייכה. ג'יימס משך בכתפיו.

"זה עובד די טוב לא?" ג'יימס צחק.

"לא." לילי צחקה שוב.

"אני כבשתי אותך." ג'יימס מרמר.

"תמשיך לחשוב את זה." לילי חייך.

"זה כאב ליל." ג'יימס אמר נוגע בחזהו. לילי גלגלה את עיניה.

"כדאי שנחזור לטירה." לילי אמרה. ג'יימס התקרב אליה. הוא שם יד על הלכי שלה ונתן לה נשיקה מתוקה ורומנטית. כשהוא התרחק ללילי היה חיוך קטן על פניה.

"זה נגד החוקים." לילי לחשה.

"אני לא משחק עם החוקים. את צריכה לדעת את זה." ג'יימס גנח. לילי הסתכלה שוב אל תוך עיניו וחייכה.

"בסדר אני לא אתן לך לנשק אותי כל הזמן." לילי אמרה.

"בסדר אז אני אפסיק לנשק אותך ככה." ג'יימס נאנח. הוא התקרב ונישק אותה בתשוקה. כשהוא התרחק הוא פלט צחוק שעיניה של לילי עדיין היו עצומות והיא הייתה על קצות האצבעות. "אני אנשק אותך ככה." ג'יימס אמר. לילי פתחה את עיניה.

"ג'יימס אתה לא יכול לעשות את זה." לילי נאנחה.

"אני יודע, אני יודע. זה פשוט קשה לא להיות מסוגל לנשק אותך." ג'יימס אמר. לילי חייכה.

"ההרגשה הדדית." לילי אמרה. היא התחילה לחזור לכיוון הטירה. ג'יימס היה לידה. הם התחילו לדבר כמו שחברים היו מדברים. הם דיברו על כל מה שקרה מאז הריב הנורא שלהם.

"וואו אז יש לך סיכוי טוב להתקבל למחנה? זה מעולה." לילי אמרה.

"כן, אבל אני עדיין צריך לספר להורים שלי." ג'יימס אמר.

"עדיין לא סיפרת להם? ג'יימס אתה יודע שאתה חייב. אני חושבת שהם יהיו קצת חשדנים אם תעלם למשך כמה ימים בחופש." לילי צחקה.

"אני תמיד יכול לספר להם שהייתי איתך." גיימס מלמל.

"איכשהו... אני לא רואה את זה קורה כי אני אהיה עם אימא שלך." לילי אמרה.

"אה נכון, שכחתי שיש לך את הפגישה הזאת עם הבחור מרלין." ג'יימס אמר משפשף את עורפו. לילי צחקה. ג'יימס נעצר והסתכל על הדמות שעמדה בדיוק מולו.

"אשלי?" ג'יימס אמר בתדהמה. הבחורה הסתובבה והסתכלה על ג'יימס.

"ג'יימס? כמה זמן עבר?" אשלי שאלה מחבקת את ג'יימס. לילי בחנה אותה. היא הייתה קצת יותר גבוהה מלילי; היה לה שיער חום ועיניים כחולות עמוקות. היא נראתה גדולה יותר גם מג'יימס וגם מלילי. אבל יכל להיות שהיא סתם נראתה יותר גדולה ממה שהיא.

"עבר יותר מדי זמן" ג'יימס אמר מתרחק. "וואו את בהחלט גדלת." ג'יימס צחק.

"גם אתה." אשלי אמרה מבלגנת את שיערו. ג'יימס נזכר בלילי.

"אשלי.זאת לילי. לילי זאת חברה מאוד ישנה שלי, אשלי." ג'יימס הכיר ביניהם. לילי לחצה לה את היד.

"נעים להכיר." לילי אמרה.

"גם אותך." חזרה אשלי.

"אז אשלי.. מה את עושה כאן?" ג'יימס שאל.

"אני צריכה לדבר עם מישהו שקוראים לו דמבלדור, אבל אני לא יודעת איפה הוא." אשלי אמרה. בדיוק אז דמבלדור הופיע מאחורי לילי וג'יימס.

"אהה את  בטח גברת קוקי. אני מאמין שכבר פגשת את ראשי המדריכים." דמבלדור אמר.

"בהחלט פרופסור." אשלי אמרה.

"עכשיו, גברת קוקי. אם בבקשה תלכי אחריי." דמבלדור אמר מוביל אותה אל המשרד שלו. אשלי נופפה להם במהירות והמשיכה אחריו. ג'יימס הסתכל עליה עוזב עם הבעה משונה.

"אני תוהה למה היא פה?" ג'יימס שאל את עצמו. הוא התחיל ללכת שוב, לילי לידו.

"הם הגיעו לחדר המועדון והתיישבו על ספה ליד האח. בדיוק אז סיריוס, מישל, רמוס, וקלאודיה נכנסו. הם התיישבו ליד לילי וג'יימס. והם ישבו ליד לילי וג'יימס.

"לילי את בסדר? ראינו אתך בורחת די מהר." קלאודיה שאלה.

"אני בסדר. את יודעת איך פטוניה. היא תמיד מרושעת במכתבים." לילי שיקרה. היא חזרה לבהות בשולחן.

"לילי, אני רוצה משחק של שח קוסמים." סיריוס אמר. "אני עדיין חייב להביס אותך." הוא אמר מנער את ראשו. לילי חייכה וסיריוס שם את הלוח על השולחן. לילי התיישבה על הרצפה ליד רגליו של ג'יימס וסיריוס התיישב מולה.

"אני לבן." לילי אמרה.

"בסדר מבחינתי." סיריוס משך בכתפיו. והם התחילו את המשחק.

"הי סיריוס, נחש את מי אני ראיתי כרגע." ג'יימס אמר.

"מי?" סיריוס שאל משאיר את עיניו על הלוח.

"אשלי קוקי." ג'יימס אמר. סיריוס הסתכל עליו.

"היא פה?" מישל אמרה בהתרגשות. ג'יימס הנהן.

"מה היא עושה פה?" סיריוס שאל. ג'יימס משך בכתפיו.

"מי זאת אשלי?" רמוס שאל.

"הבחורה שג'יימס ממש רצה-" אבל סיריוס הפסיק כשהוא ראה את הפרצוף של ג'יימס. לילי המשיכה להסתכל על הלוח. "-אני מתכוון שהוא חיבב אותה מאוד." סיריוס אמר במהירות. רמוס קלט את הרמז  חשב קצת וחייך.

"היא ממש מגניבה." מישל אמרה עם חיוך רחב.

"איך את מכירה אותה?" קלאודיה שאלה "אנחנו פגשנו אותה דרך בן דוד שלי כספיאן. את יודעת זה הממש חכם." מישל ענתה. התמונה נפתחה, ופיטר ואשלי נכנסו.

"תודה פיטי." אשלי חייכה אליו. פיטר הסמיק.

"א-אין ב-בעיה." פיטר גמגם. אשלי ראתה את כולם והלכה כלפיהם.

"הי מישל, הי סיריוס." אשלי חייכה. שניהם קפצו וקיבלו אותה בחיבוק. מישל ישבה על הספה לידה.

"מה את עושה פה אשלי?" סיריוס שאל.

"אני הולכת ללמוד פה." אשלי חייכה. מישל וסיריוס הסתכלו אחד על השני בצורה מוזרה.

"אני חשבתי-?" מישל התחילה.

"הם זרקו אותי מדרומסטראנג." אשלי משכה בכתפיה כאילו זה לא סיפור גדול.

"מה עשית?" רמוס שאל בסקרנות.

"אני לא יודעת. זה היה אחד מ3 דברים: צבעתי את הקיר של הטירה. הרבצתי למורה לשיקויים שלי או שפוצצתי את המעונות שלי." אשלי משכה בכתפיה. כולם בהו בתדהמה כולל לילי.

"את עשית את כל זה?" ג'יימס שאל.

"עשיתי דברים הרבה יותר גרועים בבית ספר הקודם... דרומסטראנג העיפו אותי בגלל הדברים הכי קטנים." אשלי אמרה מגלגלת את עיניה.

"וואו אשלי ידענו שאת רעה אבל אל עד כדי כך." מישל צחקה. רמוס השתעל. "אה כן, אשלי,זה רמוס, קלאודיה ולילי." מישל אמרה.

"פגשתי את לילי. אשלי חייכה אליה. "נעים להכיר את כולכם." אשלי אמרה לכולם.

"איפה אחותך אווה?" אשלי שאלה את ג'יימס.

"ל'יודע." ג'יימס זרק.

"או אתה שומר על אחותך הא? מזל שהחברים הצרפתיים שלי לא פה. הם די חיבבו את אווה. במיוחד איזה מישהו." אשלי אמרה עם קריצה כשכולם צחקו על ההבעה של ג'יימס. לילי רק חייכה. היא הרגישה לא בנוח ליד אשלי, אבל היא לא הבינה למה. לילי נעמדה.

"חבר'ה, אני הולכת להתחיל עם שיעורי הבית. נעים להכיר אשלי." לילי חייכה אליה.

"מה עם המשחק?" סיריוס שאל.

"נוכל לסיים אחר כך." לילי אמרה ועלתה במדרגות. ג'יימס הסתכל עליה ונאנח. הוא רצה לעמוד אבל מישל עצרה אותו.

"תן לה ללכת." מישל לחשה אליו. אף אחד לא שם לב כי הם כולם דיברו עם אשלי. ג'יימס משך בכתפיו והתיישב.

נגמר!!!