נס חג המולד

אז.... הפתעה!!! כתבתי לכם עוד פאנפיק על דרארי!!!

זה הפאנפיק הראשון שאני כותבת בדירוג כזה, והאמת שאני ממש אוהבת את מה שיצא לי, אז כל מי שמתכוון להגיב בסגנון של "איכס יש פה ילדים קטנים" וכאלה, רק שתדעו שממש לא אכפת לי ^^ 

יש דירוג לפאנפיק, וnc17 זה דירוג גבוה, אז כבר אומרת למי שלא מעוניין- ביי!

תהנו ♥

"חג מולד שמח!"

ברכת חג המולד נשמעה בכל רחבי הוגוורטס, כאשר פתיתי שלג החלו לכסות את בית הספר, ומשפחות תכננו חופשות מיוחדות.

גם חבריו של הארי פוטר, הילד שנשאר בחיים, החלו להתארגן לחזרה הביתה: רון לא הפסיק לקבל מכתבים מאימו, אשר הזכירה לו פריטים חשובים שאסור לשכוח; הרמיוני סיפרה שוב ושוב על הטיול של הוריה לגרמניה, ועל כך שהיא עומדת להצטרף אליהם בקרוב; נוויל החל לארוז את חפציו למפגש משפחתי שאירגנה סבתו. הוא סוף סוף יוכל לפגוש את שבעת בני הדודים שלו, שהפעם האחרונה שראה אותם הייתה לפני שלוש שנים!

רק הארי, בודד וגלמוד בעולם הגדול, נשאר בהוגוורטס. דודיו כאילו שכחו ממנו לגמרי, והוא לא קיבל אף מכתב עם הזמנה לחופשה, אפילו לא ברכת "חג מולד שמח" קטנה.

התלהבותו לקראת השנה החדשה הלכה ופחתה, וככל שחבריו הרבו לדבר על תוכניותיהם, כך מצב רוחו ירד. נדמה היה כי הוא התלמיד היחידי שישאר בטירה.

הימים עברו, והגיע הרגע להיפרד.

"ביי, הארי." אמרה הרמיוני וחיבקה את הנער. "אני מבטיחה לכתוב כל יום!"

"תהנה בחופשה." מלמל נוויל. לא היה לו הרבה מה לומר, כיוון שידע שהארי לא באמת הולך להנות.

"ביי, נוויל."

אחרון ניגש אליו רון. הוא סימן לו בראשו והחל להתרחק. הארי הלך אחריו, מסוקרן.

"מה יש?" הוא שאל אותו.

"גיליתי משהו שילהיב לך את החופשה." חייך רון. "מאלפוי נשאר בהוגוורטס, וחוץ מכמה תלמידי שנה ראשונה והמורים, אתם היחידים שנמצאים פה."

ליבו של הארי החל לדפוק במהירות. "ברצינות?" הוא לחש.

"ברצינות." ענה הג'ינג'י. הוא ידע שלהארי יש עניין במאלפוי, אך זה היה הסוד של שניהם: מהרגע שגילה על נטיותיו המיניות של חברו, רון לא סיפר לאיש, אפילו לא להרמיוני.

שלושת הנערים עלו על הרכבת הביתה, בעוד הארי מנופף להם לשלום.

כשעשן הקיטור נעלם מאחורי ההרים, שחור השיער הסתובב ופנה חזרה להוגוורטס כשחיוך על פניו. חופשת חג המולד הרגע הפכה למעניינת מאוד... 

		הפרק הבא