קוסמת?

ההבדל היחיד בין נעם לנעה הוא שנעם בן ונעה בת.
חוץ מזה הם תאומים זהים לגמרי וחברים ממש טובים. 
הם הולכים ביחד לכל מקום, ומגלים אחד לשני את הסודות הכי כמוסים שלהם. 
לשניהם עיניים אפורות ופרצוף מנומש ורזה, ושניהם גבוהים ודקיקים. שיערם גלי וצבעו חום בהיר. יש בינהם חברות אמיצה כמעט מיום לידתם, והם אוהבים זה את זה אהבה גדולה. 

ביום אביבי אחד, כשהיו בני שמונה, טיילו השניים בשדה פרחים מלבלב על יד ביתם. 
נעה קטפה פרח כלנית ותלשה ממנו את כל עלי הכותרת. 
היא פיזרה אותם ליד עץ בודד בשדה, ונעם הביט בה כשעשתה זאת.
ופתאום, כל העלים חזרו אל הפרח והפכו אותו ליפה יותר משהיה. ללא מילה הושיטו ידיים זה לזה ורצו הביתה כדי לספר להוריהם על המקרה.

לאחר כחצי שנה, כשמזג האוויר כבר נעשה קודר, ערכו נעה ונעם את השולחן לכבוד יום הולדתה של אמם. 
לפתע הפילה נעה בטעות ערימת כוסות גדולה מידה והכוסות נשברו לרסיסים. היא התחילה לבכות, ונעם בכה יחד איתה כשחשב על ההפתעה שנהרסה. לאחר כעשרים דקות הגיע אביהם.

"מה קרה, חמודים? למה אתם בוכים?" שאל בדאגה.

"אבא, ז-זה.." גימגמה נעה בין התייפחות אחת לאחרת.

"זה לא היה.." יבב נעם תוך שהוא מושך באפו.

"בכוונה!" השלימה נעה בקול חנוק.

"אני לא מבין-מה קרה?" שאל אביהם בבילבול.

"הכוסות נשברו.." מילמלה נעה בשקט.

"הכוסות שלמות ומבריקות!" קרא האב, לא מבין מה קרה לילדיו. 

"וואו! זה נשבר! ועכשיו.. עכשיו זה שלם, תראה, נעם!" קראה נעה בשמחה.

מקרים מוזרים שכאלה המשיכו לקרות, והילדים התבגרו. בעוד חמישה ימים יהיה יום הולדתם האחד עשר.
זה היה יום בהיר, ורוח קלילה נשבה בחוץ.

"נעה!!" קרא נעם.

"כן?" השיבה.

"קיבלתי מכתב, בואי לראות!" צעק נעם בהתרגשות. הרי לא בכל יום מקבלים מכתב...

		הפרק הבא