הכל על ג'יימס ולילי

לילי אוואנס הסתכלה החוצה מהחלון בתא הרכבת. היה זה יום קר וגשום, אופייני לאנגליה בתקופה זו של השנה. לילי הייתה שקועה במחשבות על הקיץ הנהדר שעבר עליה, את השבועיים הראשונים של הקיץ היא בילתה בשיזוף באיים-הקרביים בחופשה עם הוריה. אחותה הגדולה פטוניה, לא באה כיוון שרצתה להישאר עם החבר שלה, ורנון דארסלי. לילי שנאה אותו. הוא היה משעמם ועצבני.

כשלילי חזרה הביתה מהחופשה היא בילתה את ששת השבועות הבאים יחד עם קבוצת דרמה צעירה. היא השתתפה במחזות רבים כולל 'רומאו ויוליה', במאי המחזות היה מטורף על שייקספיר אבל ללילי לא היה אכפת. היא אהבה את סוגי המחזות הללו. בנוסף, היא תמיד קיבלה את התפקידים הראשיים.

אחת מחברותיה הטובות של לילי הייתה סופי קלארק. סופי הייתה נערה יפה מאוד; היה לה שיער ארוך, בלונדיני שזרם עד לאמצע גבה. היו לה עיניים כחולות והיא דמתה לדיוקן מדויק של ברבי. היא נהגה לפטפט בלי סוף על כל הנושאים האפשריים.

"לילי, שמעת את מה שכרגע אמרתי?" סופי שאלה, כשראתה שלילי לא מקשיבה לה. לילי התנתקה מחלומה, וחייכה אל חברתה הטובה.

"מצטערת סופי, מה אמרת?" לילי שאלה במתיקות.

"אני בדיוק סיפרתי לך על זה שקנט נתן לי תליון זהב עם ראשי התיבות שלי עליו ס.ק. זה היה כזה מתוק!" סופי חייכה מחזיקה את התליון. לילי אימצה חיוך, נשמעה דפיקה בדלת ומישל ווארינגטון, אחת מחברותיה הטובות של לילי, נכנסה. בתוך עיניה החומות-אדומות הייתה אש.

"היי מישל." לילי חייכה. הבעת הפנים של מישל לא השתנתה. למישל היה שיער ארוך שחור עד הכתפיים. "מה קרה?" לילי שאלה בזמן שהיא התיישבה לידה.

"הקונדסאים הטיפשיים האלה!" היא אמרה עם דמעות בעיניים. "הם חושבים שהם הכי טובים בגלל התעלולים שלהם, וכולם נסחפים עם זה! הם לא יכולים לבצע עלינו את המזימות שלהם!" מיכל אמרה בזעם. לילי בהתה בכפות רגליה, קלאודיה ויויאן המפסון בדיוק נכנסה לתא. היה לה שיער חום ארוך עם פסים בלונדינים שזורים בתוכו, עינייה החומות נצצו בזמן שהתיישבה ליד חברותיה הטובות.

"מישל, קרה משהו?" קלאודיה שאלה בקלילות.

"הקונדסאים!" מישל רשפה. קלאודיה התיישבה ליד סופי וגלגלה את עיניה לעבר מיכל.

"מה חדש?" קלאודיה שאלה, אך לא חיכתה לתשובה. "ראיתם איך סיריוס 'הסדיר' את העניינים שלו עם נוט מקודם? אני נשבעת שחשבתי שסיריוס עומד להרוג אותו. לא שהייתי עוצרת את זה..." היא מלמלה. לילי ניסתה שלא לצחוק; לפני פחות משנה קלואדיה סיימה 'מערכת יחסים' עמוקה עם נוט. הקשר הזה הסתיים בצורה איומה כלפי קלאודיה אבל לילי וחבריה לא יכלו להיות יותר מאושרים.
הם שנאו את נוט ואת חברו עם השיער השמנוני, סוורוס סנייפ. הדבר היחיד שהיה ללילי ולחבריה משותף עם הקונדסאים היה השנאה העמוקה לסלית'רינים בכלל, ולנוט וסנייפ בפרט.

לילי נאנחה ליד חבריה והחלה לדבר על הזוגות השונים. לילי אהבה לשחוח על בן זוגה, ג'ורדן קניגסטון, אך היא ידעה כי יש משמעות עמוקה יותר לחיים מאשר בני זוג ותשוקות חולפות.

לילי הבינה שהיא השתנתה במהלך הקיץ. פעם היא חשבה שאם לא תלבש 'מסכה' העולם לעולם יבחין בך. היא חשבה שזה חשוב במיוחד שהבנים יבחינו בך, אך תראה כאילו אתה 'שם פס'.
לילי הייתה ביישנית. גם ליד חבריה, לפעמים היא חששה להשמיע את קולה.
הקיץ שינה את לילי ולא במובן פיסי. אדם חדש ולא צפוי נכנס אל תוך חייה. הוא גרם לה לראות דברים מסוימים בצורה שונה, בינם את עצמה. נוסף לה ביטחון להוציא את קולה ולהישמע.

לילי לא הבינה מאיפה הגיעה רכבת חדשה של רעיונות. מחשבותיה הופרעו על ידי נקישה על הדלת. לילי הביטה על הדלת וראתה את אותו אחד שרדף אחריה מאז השנה השלישית. ג'יימס פוטר היה אחד מהקונדסאים. שיערו היה שחור ומבולגן, עיניו היו עיני אגוז מסתוריות. הוא הביט ישירות בלילי. ג'יימס פוטר היה מאוד ידוע בבית ספר, גם בגלל שהיה מעולל קונדסים, אך בעיקר בגלל ששיחק בקבוצת הקווידיץ', היכולת שלו לעוף הייתה מרשימה ביותר. ג'יימס, בנוסף להכל היה גם חכם, אך שובב.
הוא היה בצרות כל הזמן. למרות הצרות, הוא תמיד שמר על ציונים מעולים. אחד מהדברים שהפתיעו את כולם היה שג'יימס בקושי ניהל מערכות יחסים עם בנות. אבל כולם ידעו למה, היו לא עיניים לאחת, לאחת בלבד. הוא רצה אחת. אחת מסוימת. רק אותה, ולא אף אחת אחרת.

"מה אתה רוצה?" מישל שאלה אותו בקול עצבני שהיה אופייני לה כשדיברה אליו.

"אני צריך לדבר איתך." ג'יימס פנה אל לילי, מתעלם מחברותיה. לילי הנהנה בהסכמה. שלושת הבנות נעמדו, ועצרו בדרכן החוצה.

"לילי אנחנו הולכות אל התא השכן, ברטה ג'ורקינס שם. אל תהססי לצעוק עם מישהו מטריד אותך." סופי אמרה מניפה את שערה לפני שעזבה עם השאר. ג'יימס זז מהדרך כדי לפנות דרך לבנות לצאת; כשהם יצאו ג'יימס קפץ אל תוך התא וסגר את הדלת אחריו.

מיכל, קלאודיה וסופי נכנסו לתא השכן, והתיישבו ליד ברטה ג'ורקינס ושתי בנות נוספות.

"מה קרה?" אחד מהבנות שאלה. זאת הייתה נטלי קולי. היא וברטה היו 'החברות הכי טובות'.

"מלחמת עולם עומדת להתחיל בדלת השכנה." קלאודיה אמרה מגלגלת את עיניה בגיחוך קל.

"אה?" ברטה שאלה מבולבלת, היא לא הייתה הטיפוס הכי חכם, למען האמת, היא הייתה טיפשה.

"לילי וג'יימס צריכים לדבר. במילים אחרות הם עומדים להתחיל לריב בעוד 3...2...1-"
מישל הופסקה משאגה שהגיעה מהתא הסמוך. כולם השתתקו בדממה כדי להקשיב לצרחות שנשמעו בכל הרכבת.

"אתה כזה מתנשא ויהיר, פוטר!" לילי צעקה.

"לילי תשמרי על קול נמוך, אנשים יכולים לשמוע!" ג'יימס אמר.

"לא אכפת לי!" לילי צעקה.

"אני עומד לאטום את התא הזה מקול!" ג'יימס אמר.

"קדימה!" לילי צעקה. נשמעו מעט קולות נמוכים. כל הבנות נענעו את ראשם מלבד הילדה הקטנה שהייתה אחותה הקטנה של ברטה. היא דמתה לאחותה.

"למה הם רבים?" היא שאלה, מבולבלת.

"אנחנו לא יודעים ממש. ג'יימס טוען שהוא מחבב אותה, אבל כשהם באותה סביבה הם רבים." סופי אמרה בקול נמוך.

"את יודעת אני חושבת שהם יכולים להיות זוג ממש חמוד. תחשבי על זה. אם לילי תאהב אותו זה יהיה מושלם!" נטלי אמרה בהתרגשות. פניה נפלו בזמן שראתה את פרצופיהם של האחרות. "אתן יודעות, בגלל השנאה הם יחזיקו אחד בשני, וזאת יכול להיות תשוקה נהדרת..." נטלי סיימה. מיכל וקלאודיה ניסו לעצור את צחוקם אבל לא יכלו, היו שם דמעות שהתגלגלו במורד פניהם בזמן שצחקו.

"לילי בחיים לא תצא עם כזה אידיוט. היא חכמה מידי בשביל ליפול בקסמו." מיכל אמרה בחיוך מלגלג.

באותו הזמן בתא הסמוך, לילי וג'יימס ישבו על הכיסאות, מתמזמזים. לילי נשקה באיטיות את צווארו של ג'יימס.

"את יודעת, לילי, אני צריך לדבר איתך," ג'יימס אמר, כשלבסוף היא הרפתה ממנו. "הצעקות הקטנות האלה היו רק בשביל שאוכל לנשק אותך. להיות איתך." ג'יימס אמר בחיוך מתוק. לילי התיישרה כמו ג'יימס והביטה בו ברצינות.

"מה קרה?" לילי שאלה בקול רציני. ג'יימס צחק כשראה את פניה.

"זה לא כזה רציני. רק שדמבלדור רצה שנדבר על ליל כל הקדושים וסידורים וכאלה." ג'יימס חייך. לילי הסתכלה עליו.

"אבל אני לא מתכוונת שיהיה לי כלום עם המדריך הראשי." לילי אמרה, מביטה בחולמניות בעיני האגוז הבורקות שלו, ג'יימס צחק.

"את כן," ג'יימס אמר. עיניה של לילי נצצו. היא כרכה את ידיה סביבו.

"זה כזה טוב!" היא צעקה בשמחה. היא התרחקה ממנו, אך אז התחילה לנשק אותו עוד פעם.

לאחר חצי שעה לילי הניחה את ראשה על בית החזה של ג'יימס, והסתכלה מבעד לחלון. היא נזכרה בחברה, ג'ורדן קינגסטון. רק עכשיו היא חשבה על זה, היא בגדה בו. היא עצמה את עיניה והסתכלה על ג'יימס. רגשות אשם התחילו לפעפע בה. היא החלה להיזכר איך הכל התחיל ביניהם...


לילי ישבה בחדר המועדון עם סופי. כבר היה מאוחר בערב. לילי פספסה את ארוחת הערב בגלל שהייתה עם חברה, ג'ורדן קינגסטון.

"למה שלא תלכי למטה למטבחים ותיקחי משהו לאכול?" סופי שאלה אותה בחיוך ממזרי. לילי גלגלה את עיניה ונאנחה בעייפות.
לילי קמה, והלכה לכיוון התמונה. "את באה?" היא שאלה את סופי.
"לא. אני מחכה לקנט שירד למטה." סופי חייכה אליה. לילי גלגלה את עיניה פעם נוספת ויצאה מחדר המועדון.

הטירה הייתה קרה. לילי התחרטה שלא לקחה איתה את הגלימה החמה שלה. למטה, במטבחים, היא ראתה ארבעה אנשים מאוד מוכרים. סיריוס בלק, רמוס לופין, פיטר פטיגרו וג'יימס פוטר. לילי נאנחה בזמן שנכנסה פנימה. היא לא הייתה במצב רוח בשביל לריב עם ג'יימס, והיא חששה שהוא יגיד משהו על מה שקרה ברכבת. היא הלכה לצד המטבח, שם עמד גמדון בית. הגמדון השתחווה אל לילי.

"איך אינקי יכול לעזור לגברתילי?" אינקי שאל.

"אינקי, יש לכם משהו שנשאר מארוחת הערב? פשוט לא הספקתי להגיע אליה." לילי אמרה בתמימות. ארבעת הבנים שמו לב אל לילי והתבוננו בה.

"ולמה גברת לילי לא הייתה בארוחה אם יורשה לי לשאול?" סיריוס שאל, עיניו נפתחו. לילי גלגלה את עיניה בזמן שאינקי הושיבה אותה ליד ג'יימס והניחה צלחת מולה. נראה היה שהם מנסים לא ליצור קשר עין.

"אני מאמין שלא ענית על השאלה שלי." סיריוס חייך חיוך שובב בזמן שסובב את כיסאו בכדי לשבת מולה.

"אני רואה שגם אתם לא הייתם שם." לילי אמרה במבט ערמומי, מנסה לשנות את נושא השיחה אליהם.
"היינו. פשוט פיטר שמן קטן." רמוס אמר בפשטות, מחייך. לילי התבוננה בנער הקטן והשמנמן. פיטר היה דומה לעכברוש בפניו. שיערו היה הבלונדיני. מולו הייתה מונחת צלחת מלאה אוכל. לילי גלגלה את עיניה פעם נוספת בזמן שסעדה מנה קטנה של בשר צלוי ותפוחי אדמה.לאחר 10 דקות לילי סיימה. היא אספה את צלחתה ולקחה אותה אל עבר הכיור והחלה לשטוף אותה. אינקי הגיחה מאחוריה והחלה למשוך בגלימתה. לילי הניחה את צלחתה והסתובבה.

"האם אינקי עשו-עשתה משהו לא נכון גבירתילי? האם הארוחה לא הייתה לטעמך?" אינקי שאלה בדאגה.

"היא הייתה נהדרת, תודה לך." לילי חייכה. היא הלכה חזרה לעבר השולחן; היא גמעה את מיץ הדלעת שלה בלגימה. הבנים צפו בה בזמן שעשתה זאת. כשלילי פנתה ללכת, סיריוס תפס אותה מסביב למותניה והחל לחבק אותה.

"לילי, רוצה ללכת למקום פרטי? רק שנינו?" סיריוס שאל אותה בטון מתחנף לילי גלגלה את עיניה וניסתה לחלץ את עצמה מידיו, ללא הצלחה מרובה.

"רוצה ללכת להגיד משהו לחבר שלי?" היא שאלה בעצבנות.
"אני לא רוצה ללכת למקום פרטי איתו, אני רוצה ללכת איתך!" סיריוס צחק. רמוס ופיטר צחקו, אבל ג'יימס רק נענע את ראשו. לילי הסתכלה עליו. ג'יימס הסתכל מעבר לשולחן היישר לתוך עיניה של לילי; היא הסתכלה עמוק לתוך עיניו. אותה מחצית שנייה השאירה שם משהו, זיכרון בלב. לילי השפילה את מבטה במהירות. היא חילצה את עצמה מידיו של סיריוס והלכה אל הדלת. היא נעצרה והביטה בו.

"זה היסטוריה ביני לבינך, בלק. אתה בחיים לא תקבל את הסיכוי הזה עוד פעם." לילי אמרה, נזכרת בהיסטוריה שלהם. היא החליקה את שיערה ועזבה את החדר. הבנים הביטו בה ארוכות בזמן שעזבה.
לילי הלכה לבדה במסדרון השקט אל עבר חדר המועדון כשלפתע קול שקט עצר ממנה להמשיך. לילי הסתובבה וראתה את סנייפ עומד מאחוריה.

"מה את עושה מחוץ למיטה בשעה אחד-עשרה בלילה?" סנייפ שאל במבט מלגלג. לילי הביטה בו בסלידה.

"אני יכולה לשאול את אותו הדבר לגביך, סנייפ." לילי אמרה בקרירות.

"אני בסך הכל מוודא שאף אחד לא רצוי לא יארח חברה למסדרונות בשעה כזו." סנייפ השיב בחלקלקות אופיינית.

"ובכן הדבר הטוב ביותר שתוכל לעשות הוא לשוב לעבודתך, אם כך." לילי אמרה, שבה על עיקבותיה, אך סנייפ תפס בידה.

"מה קורה פה?" קול אמר מאחוריהם. שניהם הסתובבו. ג'יימס פוטר עמד שם, מאיים על סנייפ. בפעם הראשונה בחייה לילי הייתה שמחה לראות את ג'יימס.

"אל תתערב בעניינים לא שלך, פוטר!" סנייפ ירק. לילי הוציאה את ידה מאחיזתו של סנייפ.

"אין פה שום עניינים שהוא לא יכול להתערב בהם!" לילי אמרה מתרחקת. ג'יימס וסנייפ הביטו אחד בשני בתיעוב. שניהם התרחקו זה מזה. ג'יימס רץ אל לילי, והחל ללכת לידה.

"תודה לך." לילי אמרה בשקט, ג'יימס נענע ראשו. זאת הייתה הפעם הראשונה בחייה של לילי שג'יימס התנהג אליה בנימוס. ג'יימס משך בכתפיו. "למה אתה מתנהג כל כך שונה אלי?" לילי שאלה בפתאומיות. ג'יימס הביט בעיניה. "מקודם במטבחים בקושי דיברת אלי מילה, אפילו פיטר מלמל יותר ממך. אתה כבר לא אומר לי את ההערות שלך כבר שבועות." לילי החלה להתעצבן. ג'יימס גלגל את עיניו.

"אז אנחנו רבים בגלל שלא הצקתי לך. אלוהים! בחיי, לילי תשני את הטון." ג'יימס אמר.

"מה זאת אומרת?" לילי שאלה עוצרת את צעדיה. ג'יימס נעצר גם כן, מביט בעיניה.

"בדקה הראשונה שצעקת עליי לידיעתך חשבתי שאת יפה יותר כשאת צועקת. אני ברצינות חשבתי שאת שונה מהחברים שלך. שאת לא כמוהם!" ג'יימס אמר.

"אני שונה אל החברים שלי. והם שונים אלי, ואין שום דבר רע בזה. רק בגלל-" ג'יימס לא יכל יותר להקשיב לה. הוא תפס אותה בידה, ונישק אותה בתשוקה. לילי נסוגה בהתחלה אך נישקה אותו חזרה. היא אהבה את מגע שפתיו על שפתיה. את לשונו המתגלגלת בתוך פיה. כשקלטה מה היא עשתה, היא נסוגה לאחור.

"איך אתה מעז לנשק אותי, פוטר!" לילי צעקה, מזועזעת.

"זה היה רק בשביל להשקיט אותך!" ג'יימס אמר בכעס.

"ובכל זאת לא היית צריך לעשות את זה." לילי אמרה, נרגעת.

"כאילו שלא נהנת מזה." ג'יימס צחק. לילי חזרה על צעדיה כאות מחאה.

"אתה כל-כך מלא בעצמך, ג'יימס פוטר!" לילי אמרה מתרחקת ממנו. ג'יימס צחק והחל לרוץ אחריה.

"לאן את הולכת?" ג'יימס שאל הולך לצידה.

"לחדר המועדון, לאיפה נראה לך?" לילי אמרה בכעס.

"את רוצה ללכת לעשות קצת כיף?" ג'יימס שאל מרים את גבותיו.

"איזה סוג של כיף?" לילי שאלה בעניין קל מעט מפוייסת.

"את רוצה לעזור לי לבצע כמה תעלולים?" ג'יימס שאל עם ניצוץ בעיניו. לילי חשבה על זה. לפי מה שידעה לא היה לה משהו יותר טוב לעשות. בנוסף, היא הייתה סקרנית.

"בטח." לילי אמרה לאחר הפסקה. ג'יימס לקח אותה בידה והנחה אותה אל מעבר סודי.

כך הכל התחיל בין לילי לג'יימס. בזמן תעלולי הלילה שלהם על אנשים תמימים. מאז לילי הרגישה משהו כלפי ג'יימס, קרבה מסוימת. אולי אפילו אהבה היא לא ידעה להגדיר את התחושה הזאת. אבל בזמן שלילי סיפרה לג'יימס כי היא חשה כך כלפיו, הם היו ברכבת, בדרך הביתה מהוגוורטס. שניהם הבטיחו לשמור על קשר במהלך הקיץ, וכך היה. הם נפגשו מספר פעמים. אף אחד מחבריהם לא ידע על זה והם הרגישו שזאת הדרך הטובה ביותר לשמור על קשר זה.

לילי הסתכלה על עיניו של ג'יימס. היא התהפנטה מעיני האגוז שהביטו בה בהערצה. היא החלה לנשק אותו באיטיות.

בתא הסמוך, היו לבנות שני אורחים מאוד לא רצויים; סיריוס בלק ורמוס לופין. סיריוס היה נער יפה עם גוף מחוטב ועיניים חודרות בצבע כחול כהה. שיערו השחור כתמיד היה מבולגן באלגנטיות על ראשו. רמוס לופין היה מאוד שונה מסיריוס. ראשו היה מחודד ועיניו חומות מסתוריות. שיערו החום היה מעוצב אופנתית, כתמיד.

"מישהי מהגברות הנכבדות פה ראתה את חברי הטוב והותיק ג'יימס איפשהו?" רמוס שאל בחביבות. הבנות גלגלו את עיניהן כלפיו. רובן הכירו את קסמם של הקונדסאים; אם מישהי מתאהבת בהם, זה עניין של שניות עד שיעשו עליה מעשה קונדס.

"הוא רב עם לילי בתא השכן." קלאודיה ענתה לו בקרירות. סיריוס ורמוס נכנסו אל תוך התא והתיישבו, למרות אי שביעות רצונן של הבנות.

"מה הפעם?" סיריוס שאל, מביט בשעמום על רגליו.

"לא יודעת. הם בדיוק התחילו לצרוח וג'יימס אטם את התא מקול, כרגיל." ברטה אמרה.

"זאת לא הסיבה היחידה למה ג'יימס אטם את התא." סיריוס קרץ, הבנות גלגלו את עיניהן.

"אני בספק עם זה מה שהם עושים. לילי תעשה מאמצים כדי לא להיות ליד ג'יימס יותר מידי זמן." מישל אמרה ביהירות.

"וזה דבר טוב." רמוס אמר, מחייך. סיריוס הסתכל על חברו.

"בוגד. אתה יודע כמה ג'יימס מחבב את לילי. או חיבב, אני לא יודע. הוא הרוס בלעדיה." הוא אמר שקוע במחשבה.

"מוטב שכך. ג'יימס אולי חבר שלי אבל לילי היא כמו אחותי הקטנה." רמוס אמר בזמן שהבנות צחקו. סיריוס גלגל את עיניו.

"הייתי בועט לך בתחת אם הייתי ג'יימס." סיריוס אמר, מביט על רמוס. רמוס גלגל עיניו.

"ג'יימס אותו הדבר עם אווה. הוא מגן עליה. הוא יבין שאני רוצה לוודא שלילי מאושרת." רמוס אמר.
"אתה נשמע כמו אבא שלה." סיריוס אמר בלגלוג.

"אני דווקא חושבת שלילי פוטר נשמע מאוד נחמד." אחותה של ברטה קטעה את השיחה. כל יושבי התא גלגלו את עיניהם.

"אתם יודעים, הם רבים כבר כמעט שעה. אולי אנחנו צריכים לעצור את זה...?" סופי שאלה בהיסוס.
"עדיף. לילי יכלה כבר להרוג אותו, אתם יודעים שהיא מסוגלת." קלאודיה חייכה בעליזות. כולם נעמדו ופנו אל התא השכן.

נקישה רמה נשמעה מהדלת. לילי וג'יימס נעמדו במהירות וניקו את עצמם. לילי פתחה את הדלת.

"מה?! מה אתם רוצים?!" ג'יימס ולילי צעקו באותו הזמן. חבריהם נעמדו בכניסה והביטו בהם במבט מוזר. כל הבנות נאנחו; ברטה וחברותיה חזרו לתאן בזמן שכל השאר נכנסו לתוך התא שג'יימס ולילי עמדו בו. שלושת הבנים נעמדו בפתח הדלת בזמן שארבעת הבנות התיישבו.

"יש לכם בעיה?" מישל שאלה בגסות את הבנים.

"בכלל לא מישל, הכל נהדר." סיריוס קרץ אליה ויצא עם חבריו, ג'יימס סגר את הדלת לאחר שיצר קשר עין עם לילי. לילי הסתכלה מטה בכדי להסתיר את הסומק שהתפשט על פניה.

"מה זה היה?" קלאודיה שאלה מביטה במישל.

"כלום." מישל אמרה בזמן שסומק ורדרד התפשט על פניה, לילי הסתכלה על חברתה. היא ידעה שמישל מסתירה משהו, אך היא החליטה לברר אחרי זה.

"על מה את וג'יימס רבתם הפעם?" סופי שאלה, מדגישה את המילה האחרונה. לילי חשבה במהירות על תירוץ אפשרי.

"אנחנו עובדים ביחד על ליל כל הקדושים ועל כל מיני דברים, בגלל שאיכשהו ג'יימס מדריך ראשי." היא אמרה בגועל, אך היא לא באמת חשבה כך; היא שיחקה כדי שלא יגלו את האמת עליהם, בגלל שהיה לה חבר.

"ג'יימס נעשה מדריך ראשי? זה בהחלט מדהים." מישל אמרה ברצינות.

"בואו נרד מהנושא של ג'יימס פוטר ועולמו הקטן והמוזר ונדבר קצת על לילי וג'ורדן." קלאודיה חייכה בזדוניות. לילי נעשתה בקלות ורודה.

"כן, לילי, מה קרה בינך לבין ג'ורדן בקיץ?" סופי שאלה בסקרניות.

"שום דבר." לילי מלמלה.

"כן בטח. לילי, על תשקרי." קלאודיה חייכה חיוך שובב.

"באמת, אני לא משקרת." לילי אמרה בקוצר רוח. שלושת הבנות הביטו בה ברציניות.

"לילי בבקשה תגידי לי שאת צוחקת." מישל אמרה. לילי נענעה את ראשה. "לילי את בת שבע-עשרה ועדיין בתולה." מישל הוסיפה, מנענעת את ראשה באכזבה.

"אתן אומרות את זה כאילו שזה דבר רע. בכל מקרה, אני עדיין מחפשת את הבחור הנכון." לילי אמרה. "למרות שנראה לי שכבר מצאתי אותו." היא הוסיפה לעצמה לאחר מחשבה שנייה.

"לילי אין כזה דבר מר. נכון; את פשוט לוקחת את מי שאת מקבלת. ואם אני לא טועה אלוהים נתן לך את ג'ורדן קניגסון, שלפי הספר שלי צריך להיות מר.נכון, עם יש כזה כמובן." קלאודיה אמרה בחיוך. לילי התיישבה בדממה בזמן ששאר הבנות החלו לפטפט על הקיץ שלהן.

האם קלאודיה צדקה? אין כזה דבר מר.נכון? לילי המשיכה לחשוב על זה. בחודשיים שעברו היא ראתה את ג'יימס כ'מר.נכון'. הוא היה הבחור המתוק ביותר שלילי אי פעם פגשה. הוא תמיד עשה דברים לא צפויים; הוא תמיד הפתיע. היא לא יכלה להאמין שאת כל השנים הללו היא בזבזה בלצעוק עליו. אם רק ידעה כמה מתוק הוא יכול להיות. . .

זה היה ליל הפתיחה של 'רומאו ויוליה'. לילי נבחרה לגלם את יוליה. היא הייתה עצבנית ולחוצה. למרות שהיא השתתפה כבר בכמה מחזות, זה היה הראשון שהתרגשה בו.

'רומאו ויוליה' היה בין המחזות האהובים על לילי בכל הזמנים, והיא רצתה להיות בטוחה שהיא מגלמת את התפקיד מושלם. היא כתבה לחבריה וביקשה מהם לבוא אבל מישל וקלאודיה היו בחופשה, סופי הייתה אצל דודה ודודתה והם לא הרשו לה לטייל בלונדון לבדה, וג'ורדן היה באיזה משחק קווידיץ'. לילי התאכזבה, אך היא לא נתנה לזה להרוס את הרגשתה, הוריה ואחותה יהיו שם.

לילי לא רצתה שפטוניה תבוא, אך היא הפצירה בכך שהיא רוצה לראות את לילי 'עושה צחוק מעצמה'. היה זה הזמן לוותר, לילי אמרה את שורתה הראשונה והלכה הרחק כמובן לפי התסריט. זה היה בדיוק מתי שהיא החלה לתפוס בטחון עצמי; תפס אותה זעזוע גדול. היא עמדה באמצע הבמה. עד עכשיו מסיבה לא מובנת היא חשה בתוך בועה, היא החלה להרגיש את מבטם של האנשים הרבים ששהו באולם נעוץ בעורפה.

"כן אני!" היא בדיוק אמרה את שורתה. היא חשה דחף פתאומי להביט בקהל, מה שהיא ראתה עודד את בטחונה, ג'יימס עמד מאחורה וחייך אליה. לילי יצרה איתו קשר עין, ומיהרה להגיד את שורתה הבאה.

"או רומאו... רומאו..." שאר המחזה עבר במהירות, ברגע שהמחזה הסתיים לילי עמדה מאחורי הקלעים; היא הספיקה לשנות את לבושה ולצאת מהתחפושת במהירות ופסעה אל עבר הכתב המקומי עם השחקן הראשי האחר, אדריאן פנסיט. ברגע שהראיון הסתיים לילי הלכה אל הוריה, שחיבקו אותה ובירכו אותה. פטוניה לא אמרה כלום; לילי לא ציפתה שתגיד משהו, הייתה מסורת קנאה ביניהן. לילי התמידה לחפש את ג'יימס בעיניה, היא ראתה אותו הולך לכיוונה, לילי הרחיבה את חיוכה בזמן שהגיע אליה וחיבקה אותו במהירות.

"זה היה מצוין לילי. איך למדת לשחק ככה?" ג'יימס שאל מתרחק ממנה.

"ירשתי את זה מאמא שלי." לילי חייכה מביטה באמה שהסמיקה, ג'יימס הושיט את ידו.

"שלום אני ג'יימס פוטר, אני לומד יחד עם לילי בבית הספר." ג'יימס חייך אל כולם.

"אני שון; זאת אשתי, רוז, וביתנו השניה, פטוניה." אביה של לילי חייך בנחמדות.

"נחמד מאוד לפגוש אתכם." ג'יימס חייך על כולם בחביבות.

"ובכן, ג'יימס נחמד לפגוש גם אותך. אתה מוכרח לבוא לארוחת ערב מתישהו." אמה של לילי אמרה. לילי התרפסה בזמן שאמה אמרה זאת.

"תודה על ההזמנה." ג'יימס ענה בחיוך. לילי הביטה באמה במבט שהבהיר לה שהיא רוצה להישאר עם ג'יימס לבד.

"ובכן, כדי שנלך." אמה של לילי אמרה.

"ג'יימס, איך הגעת לכאן?" לילי שאלה במהירות.

"השאלתי מאבי את מכוניתו." ג'יימס אמר בפשטות.

"יופי. אמא, אבא, ג'יימס יכול ללוות אותי הביתה." לילי הסתכלה על ג'יימס;

"בוודאי." ג'יימס אמר ונהנהן בזמן שלילי חיבקה את אמה.

"תזהרי חומד." אמה של לילי לחשה לאוזנה כשהתחבקו. לילי גלגלה את עיניה לכיוונה ופנתה לחבק את אביה.

"אל תאחרי." אביה אמר בזמן שהתרחקו. "היה נחמד להכיר אותך, ג'יימס." הוא אמר לוחץ את ידו של ג'יימס פעם נוספת.

"העונג כולו שלי." ג'יימס חייך. לילי וג'יימס צפו בהם בזמן שהלכו הרחק עם פטוניה נגררת אחריהם. בזמן שהם נעלמו מטווח הראיה, לילי הסתובבה אל ג'יימס ונישקה אותו. זה היה כל-כך קשה לא לעשות זאת בזמן שהוריה היו שם. ג'יימס חייך אליה בזמן שהתרחקו.

"מה אתה עושה פה?" לילי שאלה כשהתרחקו.

"זה הלילה הגדול שלך, כמובן. אני לא יכול לפספס את זה." ג'יימס אמר במתיקות.

"זה כל-כך מתוק," לילי חייכה, מחבקת אותו. "אבל אתה לא גר במרחק כמה שעות נסיעה?" לילי הוסיפה בסקרנות.

"לא כל-כך הרבה. עכשיו, איפה הבחור שמשחק את רומיאו?" ג'יימס שאל ברצינות.

"למה?" לילי שאלה, מרימה את גבותיה.

"אני צריך להחטיף לו. אתה לא מנשק את הבחורה שלי ויוצא מזה שלם." ג'יימס חייך. ליבה של לילי ניתר. הוא קרא לה 'הבחורה שלו'.

"אני לא חושבת שאדריאן נהנה מזה במיוחד." היא אמרה בלגלוג קל.

"למה לא?" ג'יימס שאל בבלבול. לילי סובבה אותו והצביעה על בחור גבוה עם שיער שחור אסוף.

"הוא... מתרומם." לילי אמרה מצביעה על ידו של הבחור; היא הייתה שלובה עם ידו של אדריאן. ג'יימס הסתובב חזרה וניסה שלא לצחוק. לילי נענעה את ראשה בשעשוע. היא לקחה את ידו של ג'יימס והובילה אותם החוצה. בחוץ במגרש מכוניות, לילי נעצרה; היא לא ידעה מהי מכוניתו של ג'יימס. הוא הנחה אותה אל מכונית שחורה קלאסית עם פסים חיצוניים בצבע כסף. לילי פתחה את פיה בתדהמה.

"זאת המכונית שלך? וואו!" היא אמרה. ג'יימס חייך ופתח את הדלת הקרובה אל לילי בכדי שתוכל להכנס.

"תודה לך, ג'נטלמן אדיב שכמותך." לילי חייכה.

"הכל בשביל הגברת." ג'יימס אמר סוגר את הדלת. הוא הלך לצד השני, קפץ לתוך הרכב והתחיל לנסוע.

"את לא חייבת לחזור ישר הביתה, נכון?" ג'יימס שאל יוצא ממגרש המכוניות.

"לא, יש לנו כמה שעות." לילי חייכה אליו. ג'יימס חייך וחזר להביט על הכביש. לילי לא יכלה להוריד את עיניה ממנו. הוא נראה יפה במיוחד הערב; הוא לבש חולצה זרוקה ומכנסי ג'ינס כחולות כהות. הוא גם הריח נהדר. ג'יימס הבחין שהיא צופה בו.

"מה?" הוא שאל, מחייך.

"אתה נראה נחמד מאוד הערב." לילי אמרה.

"את נראית מהמם." ג'יימס אמר, עוצר את המכונית ומנשק את לילי; הם עמדו באור אדום. ג'יימס לקח את ידה של לילי והמשיך לנסוע; הנוף מסביבם החל להשתנות לגוונים של ירוק. חצי שעה לאחר מכן הם חנו בפארק רומנטי מחוץ ללונדון. הכיסא היה שפוף ולילי וג'יימס שכבו על שני המושבים מביטים מעלה על השמיים.

"כל-כך יפה ושקט הלילה." לילי אמרה. היא התקרבה אל ג'יימס; הוא ליטף את גבה. לילי התיישבה והחלה לנשק את ג'יימס בלהיטות. הדברים החלו להתחמם בין לילי וג'יימס, כשפתאום לילי נשענה אחורה והתרחקה.

"ג'יימס... אני לא יכולה." לילי אמרה, משפילה את מבטה.

"מה? למה?" ג'יימס שאל בבלבול.

"מצטערת, אני לא יכולה." לילי אמרה עוד פעם. היא החלה להילחץ.

"זה בסדר ליל. ברצינות, זה בסדר." ג'יימס אמר, מקרב את ראשה אל חזהו.

"ג'יימס יש לי משהו לספר לך." לילי התרחקה ממנו. "אני.. אממ... עדיין בתולה." לילי אמרה בשקט.

"הו." זה היה הדבר היחידי שג'יימס יכל לומר.

"אתה בטח לא רוצה שום דבר איתי אחרי שאתה יודע." לילי אמרה בעצב. ג'יימס לקח את ידיה ולחץ אותם.

"בחיים על תחשבי ככה, ליל. עם את חושבת שהדבר היחידי שאני רוצה זה סקס כבר מזמן לא הייתי כאן. ואני מצטער שאני נשמע גס, זה פשוט הפתיע אותי. חשבתי שבגלל שאת וג'ורדן יוצאים כבר שנה כבר קיימתם יחסי- מין." ג'יימס אמר, מנסה לרכך אותה. לילי הביטה בו. "בואי לפה." הוא אמר מחבק אותה. לילי נפלה אל תוך חזהו; היא חשה שמחה יותר משג'יימס ידע, אבל מסיבה כלשהי הידיעה שיש לו ניסיון בזה הפחידה אותה.

אלו היו הדברים שלילי אהבה בג'יימס. הוא כל הזמן דאג לה. לילי הרגישה שהוא היה 'מר. נכון', אם יש כזה דבר.

"לילי! כדור הארץ אל לילי!" מישל אמרה מנופפת בידיה מול עיניה של לילי. לילי הביטה בחברתה.

"הו, מצטערת. פשוט חלמתי." לילי חייכה.

"את לא צריכה יותר לחלום על ג'ורדן; הוא עומד בחוץ ומדבר עם ג'יימס על משהו." קלאודיה חייכה. לילי קפצה במהירות ויצאה מהתא. היא הבחינה בג'יימס וג'ורדן עומדים סמוך אליה ומדברים. היא הלכה אל עבר ג'יימס וג'ורדן ונעמדה לידם. ג'ורדן היה גבוה, בעל שיער בלונדיני ועיניים חומות. היו לו גוף אתלטי, מותאם לגובהו.

"היי. על מה אתם מדברים?" היא שאלה. ג'ורדן כרך את זרועותיו על כתפיה של לילי ונישק אותה על לחיה. לילי הביטה בג'יימס בזמן שהוא עשה את זה; היא שמה לב שרגלו קיפצצה בעצבנות.
"אנחנו מדברים על אליפות הקווידיץ שהייתי בה במהלך הקיץ. אני עדיין לא מאמין שאתה, פוטר, לא הלכת. מתברר שאתה היחידי שלא הלכת." ג'ורדן נענע ראשו.

"ובכן, הייתי עסוק באותו הלילה." ג'יימס אמר מביט בלילי.

"במילים אחרות; היית עם איזו בחורה. היא צריכה להיות די טובה אם בגללה הפסדת את המשחק." ג'ורדן צחק. לילי הידקה את לסתה וגלגלה את עיניה.

"כן, משהו כזה... בכל מקרה, אני צריך ללכת; סיריוס מתכנן כמה תעלולים, והוא צריך מוח חכם מספיק." ג'יימס חייך עוזב את שניהם. ג'ורדן הסתובב אל לילי והחזיק אותה קרוב אליו. הוא נישק אותה על השפתיים. הנשיקות האלה הם שום דבר לעומת הנשיקות של ג'יימס.

"מתי הייתה אליפות העולם בקווידיץ'?" היא שאלה את ג'ורדן בזמן שהוא הנחה אותה לתאו.

"זה התחיל ב-31 ליולי ונמשך ל-5 לאוגוסט. זאת הסיבה שלא יכולתי להגיע להצגה שעשית של השייקלופיר." ג'ורדן התיישב על אחד מהמושבים, לילי חרקה את שיניה.

"זה שייקספיר." לילי אמרה בחוסר סבלנות.

"ובכן, הייתי קרוב." ג'ורדן אמר מרים מגזין קווידיץ'. לילי גלגלה את עיניה והביטה בחלון. ג'יימס ויתר על אליפות העולם בקווידיץ' בשביל לראות את המחזה המטופש שלה. 'זה הדבר הרומנטי ביותר שמישהו אי פעם עשה לי', היא חשבה. באותו הזמן ג'יימס ישב בתאו והקשיב לסיריוס שסיפר על התעלול שעשה בלעדיו.

"מצטער שעשיתי את זה בלעדיך, ג'יימס, פשוט דיברת עם סתום-המוח-קניגסטון הזה." סיריוס אמר בהתנצלות. ג'יימס יצא ממחשבותיו והביט בו.

"אה? אל תדאג." ג'יימס אמר בדעה מוסכת. סיריוס הביט בו.

"על מה אתה חושב? אתה נראה כאוב." סיריוס חייך. ג'יימס גלגל את עיניו.

"חייב להיות מי שהוא חושב עליה מיליון פעמים." רמוס אמר בצחוק. "היא צריכה להיות שווה את זה. אתה החמצת משחק קווידיץ' ממש טוב, שדרך אגב, שילמת עליו." רמוס אמר.

"היא שווה כל דקה." ג'יימס אמר מחייך. רמוס וסיריוס צחקו.

"אז אתה עומד להגיד לנו מי היא או מה?" סיריוס שאל בזמן שאכל צפרדע שוקולד.

"לא. אני לא רוצה לספר את זה לשני ראשי כרוב כמוכם ולהרוס את זה." ג'יימס חייך. דלת התא נפתחה ופיטר נכנס. שלושתם הביטו בו.

"חדשות טובות. התעלול התבצע ללא שגיעה; לנרקיסה יש שיער מקסים בצבע אדום חולני, שירד בסוף הנסיעה." פיטר חייך. כל הבנים החלו לצחוק.

"יופי, יש לנו עוד חצי שעה לעוד תעלולים." רמוס חייך בזדוניות. שעה לאחר מכן הרכבת נעצרה בתחנה ונוסעיה ירדו ממנה. ג'יימס דילג מהרכבת עם שאר הקונדסאים. ג'יימס ראה דמות מוכרת, האגריד אסף את תלמידי השנה הראשונה, ג'יימס פסע לקראתו.

"היי האגריד." ג'יימס אמר לו.

"שלום ג'יימס." האגריד חייך. "אתה, ציפיתי לראות אותך בשביל הריתוק ביום שישי בערב." האגריד אמר.

"לא, זה יהיה מחר בערב." ג'יימס חייך. כל תלמידי השנה הראשונה הביטו בג'יימס בזמן שהלך. כל הבנות הצעירות הביטו בו בחולמניות. האגריד צחק.

"הייתי מתרחק ממנו בנות; הוא אחד ששובר לבבות, זה." האגריד אמר צופה בהם. "עכשיו בואו כדי שאנחנו נלך." הוא הוסיף, צועד אל עבר האגם, ג'יימס נכנס לאותה כרכרה יחד עם שאר חבריו.

לילי ישבה בכרכרה יחד עם ג'ורדן, סופי, וחברה, קנט. ברגע שהם הלכו לטירה לילי נישקה נשיקת פרידה את ג'ורדן, בזמן שהלך לשבת עם תלמידי הבית שלו- הפלפאף. לילי התיישבה ליד חברותיה, מקומות ספורים מהקונדסאים.

פרופסור מקנוגל נכנסה עם תלמידי שנה ראשונה; היא הניחה את מצנפת המיון מולם על הכיסא. המצנפת שרה את שירה והחלה למיין כל אחד לביתו, כאשר תלמיד נבחר לבית גריפינדור, קריאות השמחה היו הרמות ביותר, בזכות הקונדסאים. כשהמיון תם, דמבלדור נעמד והאולם השתתק.

"זאת שנה חדשה לכמה וכמה מאיתנו. אני רוצה להגיד מספר חוקים מלפני שנתחיל," דמבלדור סקר את האולם בעיניו. "ראשון, הכניסה ליער האסור אסורה בהחלט לכולם." הוא הסתכל על ג'יימס וחבריו. "שנית, הערבה המפליקה לא מיועדת למשחק ואסור בתכלית האיסור להתקרב אליה. ואחרון, המסדרון בקומה השביעית מחוץ לתחום. בתאבון!" דמבלדור סיים את נאומו בזמן שהאוכל הופיע על הצלחות הזהובות שעל השולחן. בזמן שכולם אכלו לילי הביטה להמשך השולחן איפה שג'יימס ישב; גם הוא הסתכל עליה.

"על מה את מסתכלת?" סופי שאלה. לילי הסתכלה על חברתה שהסתכלה באותו כיוון שלילי צפתה בו.

"או, שוב חלמתי." לילי חייכה.

"את עושה את זה הרבה בזמן האחרון." קלאודיה הצטרפה לשיחה. לילי לא השיבה. בזמן שכולם היו מלאים ולא יכלו לאכול דבר אחד נוסף, דמבלדור נעמד עוד פעם.

"כל תלמידי השנה הראשונה בבקשה עקבו אחרי המדריכים שלכם אל חדר המועדון. דבר שני, שני המדריכים הראשיים החדשים שלנו, לילי אוואנס וג'יימס פוטר בבקשה תישארו מאחור." דמבלדור סיים, דממה פתאומית השתררה באולם.

כולם הסתכלו על ג'יימס בתדהמה, הוא היה מדריך ראשי. ג'יימס פוטר, אחד מהקונדסאים, אף אחד לא זז או השמיע קול. ג'יימס רק ישב שם בדממה וניסה לא לצחוק, כמו לילי. סיריוס היה הראשון שהפר את הדממה.

"אתה מדריך ראשי? אתה? מאיפה זה בא פתאום?" סיריוס אמר מנענע ראשו בבלבול. באיטיות כולם חזרו לדבר. מדריכי גריפינדור נעמדו והחלו להדריך את תלמידי השנה הראשונה אל חדריהם. שוב, הרבה בנות בהו בג'יימס בחולמניות, חלקן בהו ברמוס וסיריוס שהיו משני צידיו של ג'יימס. לילי הלכה מאחוריהם וניסתה לרסן את צחוקה. היא נעמדה מול ג'יימס.

"בוא, אנחנו צריכים ללכת לחדר שמאחורי האולם." לילי ניסתה להגיד זאת בקרירות. כמה בנות הביטו בלילי בקנאה, ג'יימס נעמד.

"רוצה שאנחנו נחכה?" רמוס שאל.
"לא, אני יכול למצוא את הדרך חזרה בעצמי; אני לא צריך אותך שתחזיק לי את היד." ג'יימס צחק. שניהם צעדו אל החדר שמאחורי שולחן המורים, אך נעצרו על ידי ג'ורדן.

"לילי, את רוצה שאני אחכה לך?" ג'ורדן שאל, לוקח את לילי בידיו. לילי חייכה אליו בשלווה בזמן שג'יימס הסתובב; הוא לא רצה לראות את אותם כל-כך קרובים.

"לא ג'ורדן, זה בסדר. אני אהיה בסדר בדרך חזרה עם ג'יימס." לילי אמרה במהירות. מצד אחד, היא רצתה לבלות לבד עם ג'יימס, מצד שני, לא מזמן היא אמרה לג'ורדן עד כמה היא לא סובלת את ג'יימס כמה שהוא שחצן ומתנשא; הוא בטח יבחין שמשהו השתנה.

"בסדר, נתראה מחר." ג'ורדן בא לנשק אותה על השפתיים אך היא סובבה את ראשה והא נישק אותה על לחיה. "תשמור עליה, פוטר." ג'ורדן חייך אל ג'יימס בזמן שעזב. לילי גלגלה את עיניה.

"או אני אשמור. אל תדאג בקשר לזה." ג'יימס חייך בזדוניות ללילי. לילי צחקה אליו ושניהם נכנסו לתוך החדר שמאחורי האולם הגדול.

בתוך החדר הקטן שהיה צמוד לאולם הגדול, בערה אש באח; דמבלדור ופרופסור מקגונגל ישבו על שתי כורסאות ממול לאח ושוחחו על נושא מסוים. כאשר לילי וג'יימס נכנסו לחדר, שניהם חייכו והפסיקו את שיחתם. לילי וג'יימס התיישבו על הכורסאות שממול למוריהם.

"אני מאוד גאה לברך את שניכם, מדריך ומדריכה ראשיים," דמבלדור חייך לעברם. "אני בטוח שהוריכם מאוד גאים בכם." לילי חייכה והנהנה. ג'יימס לא אמר דבר.
"הדבר הראשון שעלינו לשוחח עליו הוא חובותיכם כמדריכים ראשיים. אתם תצטרכו להיפגש עם המדריכים ולדסקס על דברים כאלו או אחרים שנוגעים לחובותיהם. אתם גם תצטרכו להיפגש עם אחד מראשי הבתים או איתי. העלמה אוואנס, את כבר יודעת על מה יש לשוחח בפגישות לכן אשמח אם תוכלי לעדכן את מר פוטר," אמרה פרופסור מקגונגל. לילי הנהנה בראשה. "בנוסף, אתם גם חופשיים לרתק ולהוריד נקודות בשעת הצורך. אך אל תאמצו זאת כמנהג." מקגונגל הביטה בג'יימס, הוא הנהן. "אתם תמיד יכולים ללכת אלי אם אתם צריכים עזרה בחובותיכם." הם הנהנו בשנית.
"הדבר השני שעלינו לשוחח עליו, הוא המסדרון הקומה השביעית." דמבלדור הביט בשניהם ברצינות. "אני בטוח ששניכם יודעים על כוחו הגודל של וולדרמורט." אף אחד לא זע כשאמר את שמו, "ובכן, נראה שעיסוקיו בזמן האחרון הם להרחיב את כוחו. בנוסף, הוא מקווה להפוך את עצמו לבן-אלמוות." לילי וג'יימס בהו בו בבהלה.
"זה בכלל אפשרי?" לילי שאלה בתדהמה ברגע שהתאוששה.
"חוששני שכן, העלמה אוואנס. וולדרמורט קיבץ את כל המרכיבים החשובים שהוא צריך, מלבד מרכיב אחד חיוני," דמבלדור אמר. ג'יימס הביט בו. הוא נראה זקן, אך נשמתו הייתה צעירה, ניתן היה לראות זאת בעיניו.
"ומהו?" לילי שאלה בסקרנות.
"זהו גלגל של שיקוי פלא. ישנו אחד כזה בעולם כולו. הוא שמור כרגע במסדרון שבקומה השביעית," דמבלדור השיב. פניהם של ג'יימס ולילי נפלו; הדבר שוולדרמורט כנראה רצה יותר מכל היה שמור בבית-ספרם.
דמבלדור השתגע? הוא לא מבין שבית-הספר לא מספיק בטוח? לילי חשבה לעצמה.
"לא העלמה אוואנס, אני לא משוגע." דמבלדור חייך, לילי הסמיקה מבושה.
"כשחושבים על זה, הוגוורטס זה מקום בטוח לשמור על זה," ג'יימס אמר מושך בכתפיו.
"הסיבה שאני מספר לשניכם את זה היא בגלל ששניכם צריכים לשמור שהתלמידים יתרחקו משם. וכמובן, להרחיק משם את חבריכם." את המשפט האחרון דמבלדור אמר בעיקר אל ג'יימס.
"אני ידאג שהם לא יתקרבו לשם," הוא השיב, מחייך.
"עכשיו, אני מציעה ששניכם תלכו ישר לחדר המועדון," פרופסור מקגונגל אמרה, מביטה בהם במעט הבנה, כאילו ידעה משהו. לילי וג'יימס נעמדו, הם בירכו את המורים בלילה טוב ועזבו את החדר. מאותו רגע שלילי וג'יימס עזבו את האולם הגדול, ג'יימס תפס בידה ומשך את לילי לתוך ארון חומרי ניקוי שם החל מנשק אותה בתשוקה רבה, עד שהיא זזה הצידה, מחייכת.
"אנחנו צריכים לחזור. מקגונגל אמרה לנו לחזור ישר אל חדר המועדון. טכנית, אנחנו מפרים את החוקים," לילי דקלמה. ג'יימס הביט בה בהבעה מוזרה.
"ראשית, אם נחזור עכשיו אני לא אוכל לנשק אותך." ג'יימס השיב, מנשק את צווארה. היא צחקקה. "שנית, חוקים נועדו בשביל להפר אותם." הוא עצר, מנשק אותה על שפתיה. "ואם ניתפס, נוכל פשוט לומר שהלכנו... לאיבוד," ג'יימס אמר, מביט אל תוך עיניה בחיוך, והיא החזירה לו מבט.
"פילץ' לא יאמין לזה. אחרי הכול, אנחנו כאן כבר שבע שנים," היא אמרה, מרימה את גבותיה. הוא משך בכתפיו.
"ובכן, אנחנו מדריכים ראשיים ואנחנו יכולים לעשות מה שנרצה. בכל מקרה, אני רוצה להמשיך לנשק אותך," הוא אמר לפני שנישק את לילי במתיקות על שפתיה; היא ויתרה. היא צנחה אל תוך זרועותיו, מנשקת אותו.

לאחר כעשרים דקות הם יצאו מארון המטאטאים. ג'יימס לא היה יותר מידי מאושר; הוא רצה להמשיך לנשק את לילי, אך היא גלגלה את עיניה כלפיו ולקחה את ידו. היא לקחה סיכון גבוה בכך: כל מי שיראה אותה הולכת יד ביד עם אחד מהנערים הנחשקים ביותר בבית ספר ישנא אותה לשארית חייה. היא חייכה לעצמה וחשבה כמה היא ברת מזל שיש לה אותו. כשהם הגיעו לפינה שלפני דיוקן האישה השמנה, היא נעצרה ונישקה את ג'יימס פעם אחרונה לאותו הלילה. לילי נשענה על הקיר והסתכלה אל תוך עיניו.
"לילה טוב, ג'יימס." היא חייכה אליו.
"לילה טוב, ליל." ג'יימס חייך. לילי הביטה בו; בדרך כלל היא הרביצה למי שקרא לה כך, היא חשבה ששמה מספיק קצר מבלי שיקצרו אותו עוד יותר, אך מסיבה כלשהי היא הרגישה שונה כשג'יימס קרא לה כך. היא חייכה ונישקה את ג'יימס פעם נוספת. הם התרחקו אחד מהשנייה ופסעו מסביב לפינה. למזלם הרב הם לא החזיקו ידיים יותר; רמוס עמד שם, מתמזמז עם איזו נערה שאותה לילי זיהתה כלורה דיגורי, השומרת של קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור. היא הייתה בשכבתה של לילי והן הסתדרו מצוין מכיוון שחלקו חדר. לורה לא בילתה עם לילי וחבריה הרבה כיוון שהיו לה חברים משלה, גם כן מגריפינדור מאותה שנה. לילי לא הכירה אותם טוב כך שלא יכלה לשפוט אותם. ג'יימס ניסה לבלוע צחקוק, אך ללא הצלחה. הוא נכנע וצחק כשלורה ורמוס התרחקו במהירות. לורה הסמיקה בזמן שרמוס האדים מכעס. הם התקרבו אליהם.
"מה לקח לכם כל-כך הרבה זמן?" רמוס שאל.
"הייתה לנו איזושהי עבודה לעשות. מה יש לכם?" היא שאלה, מרימה את גבותיה.
"רק רצינו לוודא שלא ניסית להרוג את ג'יימס." רמוס משך בכתפיו, לילי גלגלה את עיניה. "הסיסמא היא 'אוסקה'. עכשיו, אם תסלחו לי..." רמוס אמר, מרמז להם לעזוב. ג'יימס הנהן, תפס את לילי בזרועה והנחה אותה אל תוך חדר המועדון. רק כשעמדו בתוך חדר המועדון, גילתה לילי שג'יימס עדיין אוחז בידה. לילי חשבה שזהו זמן טוב לזייף מריבה. היא יצרה קשר עין עם ג'יימס שגלגל את עיניו; הוא ידע מה עומד להתרחש. לילי משכה את זרועה מתוך אחיזתו של ג'יימס.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" לילי אמרה בכעס.
"נותן להם קצת פרטיות." ג'יימס משך בכתפיו.
"אני יכולתי לעזוב לבד, אני לא צריכה אותך שתאבטח אותי!" לילי אמרה, מסובבת את גבה אל ג'יימס ומתרחקת. היא הלכה אל עבר חבריה והתיישבה ליד מישל, מניחה את ראשה על בחיקה של חברתה. סיריוס ופיטר, שישבו במרחק כמה מושבים מהן, חייכו כשלילי עשתה זאת. ג'יימס התיישב ליד חבריו.
"אני אוהב את המראה של זה," סיריוס אמר, מרים את גבותיו כלפי מישל ולילי. ג'יימס נענע את ראשו בשעשוע. לילי ומישל נעצו בהם מבט כעוס.
"אל תהיה כל-כך לא בוגר, סיריוס," לילי אמרה. סיריוס רק חייך.
"אז לילי, לא ראיתי אותך ואת ג'ורדן מבלים הרבה על הרכבת היום. הדברים לא הולכים חלק לנסיך ולנסיכה?" סיריוס שאל בטון מלגלג. לילי הביטה בג'יימס לחלקיק שנייה, מסירה את מבטה במהירות. הוא הביט בה בלי שום רגש על פניו, אך היא יכלה לראות את הכאב בעיניו.
"הדברים הולכים בדיוק איך שאני רוצה. אז תעזוב את זה." לילי ירקה לכיוונם.
"הו... צרות בגן-עדן, אה?" סיריוס שאל בהתחכמות, היא התעצבנה.
"סיריוס, תעזוב את זה," ג'יימס אמר בכעס. סיריוס הביט בחברו; הוא ידע מתי ג'יימס כעס, וכעת הוא כעס מאוד, סיריוס ידע לא לחצות את גבולו.
"אני הולכת למיטה." לילי הודיעה ונעמדה, מתרחקת. ג'יימס צפה בה הולכת אל חדרה.

"אם רק הייתה לי הזדמנות איתה..." סיריוס אמר, מביט בחברו. ג'יימס החזיר את ראשו וחפן את ידיו בפניו לאחר היום הארוך שעבר עליו. הוא הסתכל על חברו.
"אני הולך למיטה. זה היה יום ארוך," הוא נעמד וצעד אל חדרו. סיריוס צפה בחברו הולך, ואז הסתכל על מישל וצחק.
"נראה ששנינו נשארנו לבד," הוא אמר, מרים את גבותיו. פרצופה נעשה קר.
"חסר לך שסיפרת משהו למישהו," היא אמרה בבוז.
"אין מה לספר," סיריוס אמר בתמימות. מישל לא השיבה דבר; היא נעמדה והלכה אל חדר השינה שלה.
"לילה טוב, מישל!" סיריוס צעק אל הצד השני של החדר.
"תתאבד!" מישל צעקה בחזרה, סיריוס גיחך לעצמו. למעלה, בחדרי השינה, לילי שכבה על מיטתה, לכודה במחשבות על ג'יימס, לא שומעת את מישל הנכנסת לחדר, בוכה. מישל אטמה במהירות את האזור סביב מיטתה מקול ונרדמה, בוכה אל הכרית.

למחרת בבוקר, לילי התעוררה בפתאומיות, השעה הייתה מוקדמת וכולם עדיין ישנו, היא החליטה להתקלח מהר לפני שכל האחרים יקומו. השעה הייתה 6:30 בבוקר וארוחת הבוקר עוד לא הוגשה בשעה כזאת. היא לקחה ספר ממזוודתה שנקרא 'משפטיו של שייקספיר', היא הייתה שקועה בספר עד שלא הבחינה במי שיתיישב לידה.

"אלוהים, לילי! את לא מוותרת, הא?" הדמות אמרה, לילי הרימה את מבטה מהספר וחייכה כשראתה שזאת אווה פוטר, אחותו הקטנה של ג'יימס. היה לה שיער שחור וגלי שעבר את כתפיה, עיניה דמו לעיניו של ג'יימס; עיניים אגוזיות בצבע חום-אדמדם שירשו מאביהם.

"שלום אווה. איך היה הקיץ שלך? שמעתי שבילית בדרום צרפת." היא חייכה.

"ביליתי נהדר." אווה חייכה.

"כמה בחורים חמודים?" לילי צחקה.

"מלא. אחד היא פשוט בלתי יאומן." אווה אמרה בחולמניות, היא צחקקה.

"אל תיתני לג'יימס לשמוע אותך אומרת את זה." היא חייכה. ג'יימס הגן יותר מדי על אחותו הקטנה; לפני שנה הוא הרביץ לסלת'רני בגלל שנישק אותה, הוא לא אהב שאווה התיידדה עם סלת'רנים.

"אל תזכירי אותו. איך היה הקיץ שלך?" אווה שאלה אותה.

"היה כיף. נסענו לאיים הקריביים לשבועיים, ואז הצטרפתי לקבוצת דרמה." היא חייכה.

"עשית משהו מיוחד?" אווה שאלה מושכת בכתפיה.

"לא, לא ממש." לילי אמרה מביטה בה. למה היא התכוונה?

"אה, אז ארוחת ערב עם הורי זה לא מיוחד?" היא חייכה אליה בשובבות.

"איך את יודעת על זה?" לילי שאלה בבהלה.

"כשחזרתי, אמא פטפטה על נערה שג'יימס יצא איתה במהלך הקיץ, היא דיברה על כמה שהיא נחמדה ומתוקה, ואדיבה, ושהיא טובה בשביל ג'יימי," אווה אמרה ברצינות. "ובכן, לא הייתי מופתעת לגלות שזאת גברת אוונס הצעירה, שלא יכולה לעשות משהו רע כמו לבגוד בחבר שלה." היא המשיכה עם אותה הבעת צחוק אופיינית שהייתה לג'יימס.

"זה לא הולך ככה. את לא תביני, אווה." לילי אמרה, משפילה מבטה.

"ובכן, אני מניחה שאת צודקת. אני לא מצליחה להבין למה את עדיין יוצאת עם ג'ורדן כשאת וג'יימס משחקים את הזוג השמח ליד הורי." אווה אמרה ברצינות.

"הסיבה שאני עדיין יוצאת עם ג'ורדן היא בשביל לשמור את המשחק המטומטם, שאני נערת שלום שלעולם לא תתאהב בבחור הרע." לילי אמרה.

"את אוהבת את ג'יימס?" היא שאלה בהפתעה.

"אני לא יודעת." לילי אמרה, מביטה בה. "תראי, אני מצטערת על זה שאני עדיין יוצאת עם ג'ורדן. פשוט הכל מבולגן אצלי בראש עכשיו." לילי אמרה, מושכת בכתפיה.

"לילי, עם מי את מעדיפה להיות, עם ג'ורדן או עם ג'יימס?" אווה שאלה.

"עם ג'יימס, ללא ספק." היא השיבה ללא מחשבה.

"אז תיפרדי מג'ורדן ותתני לי אותו." אווה צחקה.

"זה לא כזה פשוט. אם אני אזרוק אותו, כולם יתהו למה ואני לא מוכנה לספר על מערכת היחסים של עם ג'יימס." לילי חייכה בחולשה, מתביישת. "בנוסף, אני לא יודעת עם ג'יימס רוצה לספר."

"ובכן, אני יודעת שהוא משוגע אלייך." היא חייכה.

"איך את יודעת?" לילי שאלה בסקרנות.

"מאז שחזרתי הביתה מצרפת, הוא נחמד אלי, וזה נדיר. הוא במצב רוח ממש טוב בזכותך, את בטח ממש טובה במיטה!" אווה צחקקה. לחייה של לילי קיבלו ברק ורדרד.

"ובכן, האמת שאנחנו... עוד לא ישנו ביחד..." לילי לחשה במבוכה. אווה נדהמה.

"עדיין לא קיימתם יחסי מין?!" היא שאלה בקול מופתע.

"שקט, מישהו עוד ישמע אותך!" לילי שמה את אצבעה על שפתיה של אווה.

"אני מצטערת. אני פשוט לא מאמינה. ג'יימס חייב לאהוב אותך מאוד אם הוא עדיין איתך למרות זאת." היא אמרה.

"אני מקווה," לילי הסתכלה על הרצפה. "אווה, את מוכנה לא לספר לאף אחד עלינו?" היא ביקשה.

"בטח, אבל אני עושה את זה רק בשביל שאני אוכל לסחוט את ג'יימס." היא ענתה, צוחקת.

"את לא יכולה להשתמש בזה כדי לסחוט אותו! זאת לא אשמתו, זאת אשמתי." לילי אמרה ביאוש.

"בסדר." היא אמרה כשמבט חמוץ על פניה. שתיהן סובבו את ראשן כשאחת מהדלתות נפתחה; מתוכה יצאו חברותיה של אווה.

"עדיף שאני אלך עם הבנות לעסקינו." היא אמרה, קורצת. לילי נענעה את ראשה בשעשוע. כמו האח, כך גם האחות.

היא נזכרה בערב בו אכלה עם ג'יימס והוריו. היא הייתה אמורה לצאת עם ג'יימס למחצית היום, אך היא קיבלה את הזמנתה של אימו להישאר לארוחת ערב. היא בילתה בנעימים. . .

לילי ישבה בסלון הבית שלה מחכה לג'יימס. אמצע היום עמד לחלוף ואמה של לילי עסקה בניקיון הבית. לילי לא ידעה מה היא וג'יימס יעשו, הוא שאל אותה אם היא רוצה להצטרף אליו לנסיעה. היא התרגשה; היא אהבה את מכוניתו של ג'יימס, וכמובן, גם אותו. לילי הביטה בשעון, שהראה שהשעה שתיים- עשרה בדיוק. פעמון הדלת צלצל; היא קפצה במהירות לפתוח, אך היא הופרעה על ידי אמה שפתחה את הדלת לפניה. ג'יימס עמד שם, לובש זוג מכנסי ג'ינס שחורים וחולצת טריקו צבעונית. היא חייכה אליו.

"ג'יימס יקירי, כמה טוב לראות אותך פעם נוספת. הכנס בבקשה." אמה של לילי פתחה את הדלת הצידה.

"אמא, אנחנו חייבים ללכת, אנחנו נאחר." לילי שיקרה. היא תפסה את תיק היד שלה, נישקה את אמה על לחייה, אחזה בידו של ג'יימס ופסעה לעבר המכונית.

"להתראות, גברת אוואנס." ג'יימס חייך בזמן שהתרחקו; הוא פתח הוא הדלת הקדמית כדי שלילי תוכל להיכנס, והלך לצד השני. חלון האוטו היה פתוח ולילי נופפה אל אמה שעדיין עמדה בפתח ביתם, צופה בהם. כשהם היו מחוץ לטווח הראייה שלה, לילי כרכה את זרועותיה סביבו והחלה לנשק אותו.

"לילי, אני מנסה לנהוג..." ג'יימס אמר בשעשוע. לאחר 10 דקות ג'יימס עצר את המכונית. לילי הביטה סביבה; הם היו באמצע יער.

"אם אתה מנסה לחטוף אותי, זה לא דבר טוב להראות לי לאן אתה לוקח אותי." היא אמרה, מרימה את גבותיה; ג'יימס צחק.

"זה נשמע מוזר, אבל תני לי לשים על העיניים שלך את המטפחת הזאת." ג'יימס חייך, מוציא חתיכת בד שחור מכיסו. לילי הביטה בו.

"בסדר. אבל אני עושה את זה רק בגלל שאני סומכת עלייך." לילי נתנה לו לשים את המטפחת סביב עיניה. ג'יימס לקח משהו מתא המטען של המכונית ופתח את דלתה של לילי.
היא יצאה החוצה, לא יודעת מה היא עושה. הוא סגר את הדלת ונעל את המכונית. ג'יימס הניח את ידו סביב מותניה של לילי כך שיכלה לעקוב אחר תנועותיו, לאחר חמש דקות הליכה לילי נאנחה; הם סוף סוף הגיעו.

"אני יכולה להוריד את המטפחת עכשיו?" היא יללה.

"לא. עכשיו תפסיקי לילל." ג'יימס אמר, משועשע. לילי החמיצה פנים. "המבט הזה לא עובד עלי." ג'יימס צחק. הוא שם את ידיו סביב מותניה ונישק אותה על שפתיה. לילי חייכה אליו כשהתרחקו.

ג'יימס נעמד מאחוריה והסיר את המטפחת מעניה. לילי נאנחה מעונג כשראתה מול מה היא עומדת; מולם היה אגם קטן ולידו סל פיקניק. ליד הסל היה עץ אלון גדול שהטיל עליהם את צלו והסתיר אותם מפני השמש. היא יכלה לראות את השתקפות העצים הירוקים והשמיים התכולים באגם. קבוצות פרחים צצו בכל מקום. זה היה המקום היפה ביותר שלילי אי- פעם ראתה, היא הסתובבה, חיבקה את ג'יימס ונשקה לו בתשוקה.

"זה כל-כך חמוד," היא אמרה, "לא היית צריך." היא הביטה חזרה על הפיקניק.

"אני חייב להגיד שאני שמח שעשיתי זאת." ג'יימס אמר נוגע בשפתיו. לילי חבטה בו בבטן בשעשוע.

שניהם התיישבו על השמיכה הפרוסה ופתחו את סל הפיקניק. היו שם ערימות של פירות, עוגיות ומיני מאפים. ג'יימס ישב, נשען על העץ ולילי ישבה בין רגליו, נשענת על חזהו. הם בילו שם שעות, מפטפטים ומבלים.

אם מישהו היה עובר על פניהם ורואה אותם, ככל הנראה הוא היה חושב שהם זוג חמוד ביותר. ללילי הייתה מצלמה בתיקה והיא צילמה תמונות שלה ושל ג'יימס.
לאחר זמן מה, לילי הביטה בשעונה שהצביע על השעה ארבע. היא לא רצתה לעזוב אבל החל להיות לה קר.

היא לבשה רק חצאית קצרה וגופייה, היא שכחה את הסוודר שלה בביתה. ג'יימס יכל לחוש שהיא רועדת ועטף את זרועותיו סביבה; היא חייכה אליו במתיקות.

לאחר עשר דקות הם החליטו לעזוב. ג'יימס אסף את הדברים ונשא אותם אל מכוניתו כשידו בידה של לילי. בתוך המכונית, ג'יימס נתן את הסוודר שלו לילי, שישבה במושב האחורי. לילי חייכה אליו.

"תודה, אבל לא עדיף שתסגור את החלון?" היא שאלה, לובשת את הסוודר. הוא היה גדול עליה בכמה מידות, אך לילי אהבה זאת.

"הייתי, אבל פיטר שבר אותו לפני כמה זמן." ג'יימס חייך ומשך בכתפיו.

"איך הוא עשה את זה?" היא שאלה בזמן שהוא התניע את המכונית.

"הוא התעסק עם זה איכשהו וזה נשבר. אבא שלי השתגע. זה היה בדיוק לפני שבועיים." ג'יימס השיב, יוצא מהיער. לילי נישקה את ג'יימס שוב.

"לאן אתה נוסע?" היא שאלה לאחר מספר דקות.

"רוצה ללכת אלי הביתה? אמא ואבא שלי יצאו, אווה בצרפת למשך הקיץ וסיריוס הלך אל רמוס לבדוק את המטאטא החדש שלו." הוא חייך.

"בטח." לילי אמרה מנשקת אותו על לחיו. "שכחתי שסיריוס גר איתך. אתם די קרובים, נכון?" לילי אמרה.

"אני מניח. הוא הבנאדם היחיד שמצליח לשמור אותי מרותק לשבועות." ג'יימס צחק.

לאחר זמן מה ג'יימס נכנס לתוך חנייה של בית מפואר. לילי נתקפה בפרץ של קנאה. הבית היה גדול מביתה כמעט ארבע פעמים. הייתה שם חצר ענקית עם הרבה פרחים ובאמצע הייתה מזרקה. הוא נכנס אל תוך החנייה ועצר את המכונית. לילי הייתה נדהמה לראות שאפילו החנייה ענקית. היו שם עוד חמש מכוניות וכון נראו מאוד יקרות. הוא פתח את דלתה ועזר לה לצאת. ברגע שהם הלכו אל הבית, לילי הרגישה חיבה רבה כלפי הבית וכמה שהיה יפה. ג'יימס פתח את הדלת ולילי בדיוק עמדה להיכנס, אך לפתע הוא סגר אותה במהירות.

"מה קרה?" לילי שאלה, מבולבלת.

"אממ-" ג'יימס החל.

"ג'יימס?" קול נשמע מתוך הבית.

"ההורים שלי בבית." ג'יימס השיב. לילי החלה להילחץ.

"ההורים שלך? לא בדיוק תכננתי לפגוש את הורייך היום. אני נראית בסדר?" לילי שאלה מיישרת את חצאיתה.

"את מהממת, אבל אנחנו לא חייבים לעשות את זה." ג'יימס אמר.

"לא. זה עכשיו או לעולם, נכון?" לילי חייכה בחולשה. ג'יימס נישק אותה על לחייה בזמן שהדלת נפתחה. אביו של ג'יימס עמד בכניסה וחייך אליהם, לילי קפאה מתדהמה; אביו של ג'יימס הוא שר הקסמים. היא ארגנה את עצמה במהירות בזמן שג'יימס הנחה אותה אל הסלון הענק. אביו של ג'יימס סגר את הדלת אחריהם, והלך להתיישב ליד אשתו.

"אמא, אבא זאת לילי, לילי אלו אמא ואבא שלי." הוא הסתובב, מתכוון לעזוב את החדר, מושך את לילי אחריו.

"ג'יימס, חכה. בואו, שבו." מר פוטר חייך. ג'יימס הנהן והנחה את לילי אל אחת מהכורסאות הענקיות. היא חייכה והתיישבה.

"אז לילי, ספרי לנו עלייך. מה שם משפחתך?" מר פוטר שאל.

"אממ... אוואנס." לילי אמרה.

"זה שם נחמד. את במקרה קרובה של סם אוואנס?" מר פוטר שאל, לילי חייכה אליו.

"כן. זה אבא שלי." היא השיבה.

"באמת? פגשתי אותו באוניברסיטה של המוגלגים בלונדון. לקחתי כמה קורסים לאחר שעזבתי את הוגוורטס. כמובן שהוא לא ידע שאני קוסם." מר פוטר חייך.

"זה מוזר." לילי חייכה בחולשה.

"אז לילי, מה התוכניות שלך לאחרי שתעזבי את הוגוורטס?" גברת פוטר שאלה.

"הו, אני רוצה להיות מעצבת אופנה. הורי כבר ארגנו לי עבודה מיועדת אבל אני מעדיפה לעשות משהו בעולם הקוסמים." היא חייכה.

"מעצבת אופנה? כמה נחמד. לך כבר הכל מאורגן למרחק. חבל שג'יימי לא חושב כך." גברת פוטר חייכה. ג'יימס גלגל את עיניו ונעמד.

"לילי ואני נהיה בחדר המשחקים." ג'יימס אמר, לילי נעמדה. גם הוריו של ג'יימס נעמדו. שניהם לחצו את ידה וחייכו.

"היה נחמד מאוד לפגוש אותך, לילי." גברת פוטר חייכה.

"ואותך." לילי חייכה. ג'יימס הנחה אותה אל מחוץ לחדר ולקח אותה במסדרונות ענקיים. כשהגיעו לחדר המשחקים, ג'יימס לקח אותה פנימה וסגר את הדלת. היא עמדה שם והביטה בו.

"למה לא סיפרת לי מי זה אביך?" היא שאלה, הוא משך בכתפיו.

"חשבתי שידעת." הוא אמר מניח את ידיו סביב מותניה. הוא התקרב אליה ונישק אותה בתשוקה. הדלת נפתחה; הם התרחקו אחד מהשני במהירות.

"מצטער שהפרעתי. לילי, תהינו אם תהיי מעונינת להישאר לארוחת ערב." הוא שאל. לילי הסמיקה במהירות.

"בסדר." היא חייכה אליו. "אני רק צריכה להודיע להורי."

"יופי, אני אגיד למיני לארגן עוד מקום ליד השולחן. ג'יימס, תראה ללילי היכן נמצא הטלפון." מר פוטר עזב את החדר, ג'יימס בלגן את שיערו.

"את לא חייבת להישאר; אני אמציא בשבילך תירוץ או משהו." הוא אמר.

"אל תהיה טיפש. לא אכפת לי להישאר." היא חייכה; הוא לקח את ידה.

"בואי, אני אתן לך לטלפן אל הורייך." ג'יימס חייך. הוא הנחה אותה אל המטבח, איפה שהטלפון היה. היא חייגה להוריה.

"היי אמא. אני לא אהיה בבית עד מאוחר, בסדר?" לילי אמרה אל השפופרת. היא הביטה בחצר האחורית, שהייתה ענקית כמו שאר הבית. "כן, הכל בסדר. אני נשארת לאכול אצל ג'יימס... אני מבטיחה שאני לא אאחר, בסדר... גם אני אוהבת אותך." לילי ניתקה את הטלפון.

"הכל בסדר?" ג'יימס שאל. לילי חייכה.

"כן. אני צריכה להודות להורייך שהזמינו אותי, החבר של אחותי מתארח לארוחת ערב אצלנו, ובגלל שאני פה, אני לא חייבת להיות שם." היא אמרה באושר בזמן שהוא חייך.

"רוצה שאני אעשה לך סיור?" ג'יימס צחק.

"בטח." היא חייכה. הוא לקח את ידה והראה לה את הבית. לילי נדהמה מגודל המקום, היו שם בערך עשרה חדרי אורחים וארבע - עשר חדרי שירותים. בנוסף, הוא הראה לה את חדרו של סיריוס, שלתדהמתה היה נקי ובעל מראה ביתי. החדר האחרון שג'יימס הראה לה היה חדרו. היא נכנסה לחדר בציפייה לראות כרזות קווידיץ' בכל מקום. במקום זאת, היא ראתה חדר מסודר ויפה. קירותיו היו צבועים באדום בוער במקצת ורהיטיו היו בצבע חום-אדמדם כאצטרובל. הייתה לו מיטה ענקית ששלושה אנשים יכלו להכנס אליה. לילי התיישבה על המיטה והביטה סביבה. באחד מצדדי החדר, עמד שולחן; מעליו מדף ספרים. לילי נעמדה והביטה בהם. היא הלכה לעברם וקראה כמה מכותרות הספרים. 'פסיכולוגיה קסומה', 'האלף החדש לקסם', 'שינוי צורה- כולל הסברים ואיורים'. לילי נדהמה לראות את כל הספרים האלו, אך עוד יותר, היא נדהמה מכך שג'יימס קרא ספרים.

"אל תראי כל כך מזועזעת." הוא חייך; לילי הסמיקה.

"מצטערת, פשוט מעולם לא חשבתי שאי פעם פתחת ספר." היא אמרה.

"זה בסדר." הוא אמר, פוסע לקראתה ומלפף את זרועותיו סביבה.

"אתה יודע, אני אוהבת את הצבע של הקירות. מאוד נאמן מצדך לבחור את הצבעים של ביתך." היא חייכה מרימה את גבותיה.

"אני מהסוג הנאמן." הוא ענה,לפני שנישק אותה על שפתיה. פעם נוספת הם הופרעו, אך הפעם על ידי גמדון בית. ג'יימס התרחק מלילי.

"כן, מיני?" ג'יימס חייך אליה.

"הארוחה מוגשת, אדונילי ועלמלתילי לילי." מיני צייצה.

"תודה מיני; תגידי להוריי שכבר נרד." ג'יימס חייך. מיני הנהנה ועזבה את החדר. "אני לא חושב שנהיה אי פעם לבד." ג'יימס אמר בעצב.

"הו, אל תתרגש." היא אמרה, מחייכת. לאחר שנישקה אותו, גם הוא חייך.

"עדיף שנלך. אני גווע." הוא חייך מנחה אותה מחוץ לחדר. כשהגיעו לחדר, לילי התיישבה מול גברת פוטר; ג'יימס התיישב מול אביו.

"אני מאוד שמחה שיכולת להצטרף אלינו לארוחת ערב, לילי." גברת פוטר חייכה. הארוחה הייתה טעימה מאוד. השיחה התגלגלה מאיך ג'יימס ולילי נהיו ביחד לדרך שבה ג'יימס מתנהג בבית הספר. כמובן שלילי הייתה צריכה לשקר ולומר שג'יימס מאוד 'שקט' בשיעורים. ברגע שהארוחה הסתיימה, הם עברו לשבת בסלון. לילי וגברת פוטר דנו בכוונותיה של לילי לעבודתה העתידית בזמן שמר פוטר שאל את ג'יימס על לילי.

"אז אתם קיימתם..." מר פוטר החל.

"אבא! זה מביך מספיק מבלי שתשאל שאלות כאלה." הוא לחש. לילי ואימו היו בצד השני של החדר ולא שמעו זאת.

"אני רק מסוקרן, ג'יימס. לילי נראית בחורה ממש נחמדה, והראש שלה על הארץ. בנוגע לשלך..." מר פוטר אמר, ג'יימס גלגל עיניו.

"אל תתחיל שוב, אבא." הוא אמר.

"ג'יימס, אני רק אומר..." מר פוטר השיב.

"אני יודע, אבא. אבל אני עברתי את הגשר כשהגעתי לזה." ג'יימס אמר, אביו הנהן בראשו.

"עכשיו, הקטע עם לילי, זה רציני?" מר פוטר חייך; ג'יימס הביט בנעליו.

"לא רציני כמו שאני רוצה." הוא פלט קצרות.

"למה? היא לא מחבבת אותך כמו שאתה מחבב אותה?" מר פוטר שאל בסקרנות.

"היא כן, פשוט יש לה חבר." ג'יימס אמר מביט בלילי.

"או. מי זה?" מר פוטר שאל בתדהמה.

"ג'ורדן קינגסטון."

"אה. ג'יימס, אתה יודע שאנחנו לא יכולים עכשיו להסתכסך עם הקינגסטונים." מר פוטר אמר.

"אני יודע, אבא. אני יודע שאביו מאוד חשוב בממשלה ואני יודע שהוא משפיע על הרבה דברים שם, ועם אני אלך נגד הקינגסטונים החיים בעבודה יהפכו לסיוט בשבילך." הוא גלגל את עיניו.

"אני שמח שאתה מבין את הנקודה שלי, ג'יימס. רק תוודא שאתה ולילי לא תהפכו את הקשר לפומבי בזמן שהיא יוצאת עם ג'ורדן, טוב? אני חושב גם עליך, ג'יימס." מר פוטר אמר.

"אני יודע אבא." ג'יימס חייך בחולשה. באותו הזמן, לילי פטפטה עם גברת פוטר על רעיונות אופנתיים.

"זה נשמע נהדר, לילי." מרת פוטר חייכה. "העבודה שלך נשמעת כל כך טוב שאני רוצה לארגן לך פגישה ב-'ביתו של מרלין ללבוש קוסמים'." מרת פוטר חייכה, פניה של לילי נפלו.

"ת-תודה רבה לך, אני לא יודעת איך להודות לך." היא אמרה בחולשה.

"על לא דבר יקירה. בזכותך בני שמח, זה כל מה שאני צריכה." מר פוטר חייכה אליה. לילי הביטה בג'יימס ושניהם לכדו מבט.

"ג'יימס!" קול הגיע מהמסדרון. הוא במהירות הסיט את מבטו, הוא הכיר את הקול זה; זה היה סיריוס. הוא קפץ במהירות.

"תסלחו לי שנייה." הוא אמר, לפני שעזב את החדר. במסדרון, סיריוס הלך לקראתו עם רמוס ופיטר.

"היי ג'יימס, איפה היית? אתה צריך לראות את המטאטא החדש של ירחוני!" סיריוס חייך.

"אממ אתם לא יכולים להיות כאן עכשיו." הוא אמר דוחף אותם בחזרה מאיפה שהגיעו.

"למה לא?" פיטר שאל בחזיריות.

"בגלל-" הוא החל, לא יודע מה הוא עומד לומר. דלת הסלון נפתחה ומר פוטר הלך אל עבר החבורה.

"אה בחורים, נחמד לראות אתכם. ג'יימס לא יכול לדבר איתכם כרגע; יש לו עסקה חשובה מאוד לסגור כרגע." מר פוטר חייך, ג'יימס הביט בו.

"עכשיו, סיריוס, אני חושב שאתה חייב לי משחק חוזר בכדורגל שולחן. כמה עכשיו? 9 לכל?" מר פוטר שאל.

"למען האמת, זה 10-9 לי." סיריוס חייך.

"ובכן, אני רוצה משחק חוזר." מר פוטר הנחה אותם אל חדר המשחקים.

"אני חוזר עוד מעט. אני קופץ רק לדקה!" ג'יימס צעק אחריהם וצעד חזרה אל הסלון. "הם הלכו למעלה, לחדר המשחקים עם אבא."

"אני חושבת שזה הזמן שאני אלך." לילי חייכה.

"אני אסיע אותך." הוא חייך אליה.

"היה נחמד לפגוש אותך, גברת פוטר." לילי חייכה ולחצה את ידה.

"התענוג היה כולו שלי. ובבקשה תקראי לי ג'יין." היא אמרה; לילי חייכה אליה.

"אני לא אחזור מאוחר." ג'יימס אמר, מנשק את לחיה.

"תנהג בזהירות, ג'יימס!" גברת פוטר צעקה כשהם הלכו בחזרה לחניה.

"איזה מכונית לקחת? את של אבא שלי, הרגילה או את הג'יפ?" הוא שאל; לילי משכה בכתפיה.

"אוקי את של אבא שלי. קר בחוץ ואני לא יכול לסגור את החלון בשלי." ג'יימס אמר מנחה אותה מחוץ לחנייה. היא נעצרה.

"חכה רגע, כל אלה שלך? אבל אמרת לי באותו הלילה, שבאת למחזה שלי (פרק 1), שהמכונית הזאת של אבא שלך." היא אמרה.

"היא הייתה של אבי. אז עוד לא הייתה לי את שלי." הוא משך בכתפיו.הוא לקח את הסוודר ממכוניתו והניח אותו על לילי. הוא חייך אליה והוביל אותה לחנייה אחרת. היו שם המון מכוניות. לילי הייתה אחוזת תדהמה, הם נכנסו למכונית ונסעו. לאחר חצי שעה הם נעצרו בביתה של לילי. ג'יימס התנהג כג'נטלמן כשהוא ליווה אותה לדלת. בזמן שהיא נישקה אותו נישקת פרידה, פטוניה פתחה את הדלת הקדמית. לילי שמה לב שפטוניה צפתה בג'יימס נוסע, ואז נכנסה, עדיין לובשת את הסוודר של ג'יימס.

לילי הסתכלה על מישל יורדת במדרגות. היא חייכה בדאגה אל חברתה הטובה שהייתה לבושה במלוא התלבושת אך נראתה דכאונית.

"את בסדר?" היא שאלה את מישל ברציניות. מישל הנהנה וחייכה אליה.

"אני בסדר. רוצה ללכת לאכול ארוחת בוקר?" היא שאלה את לילי.

"בטח, עד שנגיע יהיה שבע." לילי נעמדה והניחה את ספרה כל השולחן. "אתה בטוחה שאת בסדר?" היא שאלה פעם נוספת.

"אני בסדר, לילי. זאת פשוט תקופה כזאת בחודש." מישל אמרה. 'או שזה צריך להיות...' היא חשבה לעצמה. לילי הניחה את זרועה סביב חברתה בצורה נוחה.

"מצטערת, הייתי צריכה להבין." היא אמרה. מישל הניחה את ראשה כל כתפה של לילי וכך הן צעדו לאולם הגדול. כשנכנסו הוא היה כמעט ריק, מלבד כמה תלמידי סלת'רין ותלמידת הפלפאף מפוחדת. הן התיישבו אחת מול השנייה, והחלו למלא את צלחתן. לילי לא יכלה לעזור אך היא חשה שמשהו לא טוב קורה למישל. היא נזכרה שהיא צריכה לשאול מה היה הדבר הקטן הזה בינה לבין סיריוס אתמול.

"אממ מישל, זוכרת אתמול ברכבת, שסיריוס היה נחמד אלייך ללא סיבה נראית לעין?" מישל הסתכלה בחברתה והנהנה. "ובכן, למה הוא היה כל- כך נחמד אלייך?" לילי שאלה; מישל משכה בכתפיה.

"לא יודעת. אבל את יודעת איך סיריוס, מחפש רק דבר אחד." היא אמרה חוזרת לצלחתה. לאחר עשר דקות, האולם התמלא. קלאודיה וסופי התיישבו לידם.

"קמתן מוקדם." קלאודיה הבחינה. "משהו מרגש קורה היום?" היא חייכה.

"זה היום הראשון של הלימודים, מה לא מרגש?" לילי אמרה בלגלוג; סופי וקלאודיה צחקו. פרופסור מקגונגל הסתכלה עליהם במבט מעורר יראה, נתנה להן את מערכת השעות שלהן והלכה אל קבוצת תלמידים אחרת. לילי הסתכלה במערכת שלה:

9.00
שינוי צורה.

11.00
שיקויים.

1.00
ארוחת צהריים.

2.00
כשפים.

4.00
כשפומטריה.

לילי שמחה עם מערכת השעות שלה חוץ מהשעה הכפולה שהייתה לה עם הסלת'רנים. זה היה יום טוב, ובשיעור האחרון היא וג'יימס היחידים מגריפינדור, מה שאומר שכנראה ישב לידה. הם היו הגריפינדורים היחידים שהיו מספיק אמיצים בשביל לקחת את המקצוע הזה.

"אוף. יש לי ריתוק דבר אחרון. אני נשבעת שפרופסור דונאלי משוגעת. אני מתערבת שהיא תמציא משהו כמו שיש לי חוש אופנה גרוע. כן, כאילו שזה אי פעם יקרה..." קלאודיה צחקה; לילי וסופי הצטרפו אליה. מישל לא אמרה דבר, היא הביטה בחלל בפשטות. שלושת הבנות הביטו אחת בשנייה כשותפות לסוד ולאחר מכן הביטו במישל.

"מישל, את בסדר?" קלאודיה שאלה מניפה את ידה מול פניה. מישל התעוררה, הסתכלה על חבריה וחייכה חלושות.

"מצטערת, בנות. פשוט הייתי במצב של ריחופים." היא אמרה, מנענעת את ראשה. לאחר מכן, היא נעמדה ועזבה את המערכת שלה על השולחן. "אני אראה אתכן בשיעור. אני צריכה לחזור שנייה לחדר." היא אמרה לפני שהתרחקה. בדיוק שיצאה מהאולם סיריוס ושאר הקונדסאים נכנסו.

"שלום מישל." סיריוס חייך אליה. היא לא הגיבה והמשיכה ללכת. סיריוס צפה בה ולאחר מכן הביט בלילי שצפתה במישל המתרחקת. הוא התיישב עם שאר חבריו ומילא את צלחתו. לילי הסתכלה על צלחתה של מישל; האוכל לא ננגע. באותו הזמן, ג'יימס צפה בסיריוס, ששקע במחשבות.

"רך- כף, אתה בסדר?" הוא שאל ברצינות; סיריוס הביט בחברו.

"אני בסדר..." הוא חייך. פתאום נשמעו נפנופי כנפיים מהתקרה; כולם הביטו למראה מאות ינשופים נכנסים לאולם, נושאים מכתבים לאדוניהם. מספר תלמידי שנה ראשונה הביטו בפעם הראשונה בינשופים בפליאה. ינשוף חום נחת מול ג'יימס, כמו שעשה גם אחד לבן. הוא הסיק שהלבן הוא מהוריו. הוא שחרר את המכתבים מרגליהם של הינשופים שעפו על חשבון הבייקון שלו. הוא לקח את המכתב מהוריו ופתח אותו.

ג'יימס היקר,

איך הייתה הנסיעה? אני מקווה שדאגת לביטחונה של אווה. אמך מוסרת שלום.
ספר לסיריוס, רמוס ופיטר שאנחנו מוסרים ד"ש, גם לחברה שלך. אני לא אומר את שמה
כיוון שהכתבים יכולים להשיג את המכתב הזה ואתה יודע איך הם. הזכרה אחת של השם שלה וזה יפורסם בכל העיתונים, אז תזכור שלא להזכיר את שמה. בכל מקרה, אני מאחר לעבודה; מקווה שנתראה בהקדם.

אבא.

ג'יימס שמח שאביו לא כתב את שמה של לילי, כיוון שסיריוס חטף את המכתב מידו. ג'יימס לקח את העיתון שהגיע עם הינשוף החום וצפה בינשוף הלבן מוסר לאחותו את מכתבה. הוא הסתכל על העמוד הראשון; הייתה שם תמונה של אביו לוחץ יד עם דמבלדור תחת הכותרת 'פוטר ודמבלדור סגרו עסקה.' ג'יימס נענע בראשו בתדהמה, מסיבה כלשהי, אביו או קרובים אחרים שלו תמיד הופיעו בעמוד הראשון מסיבות טיפשיות. זה לא שמשפחתו היו כוכבים; הם היו משפחתו של שר הקסמים, לא משהו מיוחד.

"אז מי החברה שלך?" סיריוס שאל אותו בסקרנות מעביר את המכתב אל רמוס.

"אף אחת." הוא ענה, מסתכל בעמוד האחרון איפה שפורסמו תוצאות משחקי הקווידיץ.
"ובכן, חייבת להיות מישהי עם לקחת אותה הביתה לאמל'ה ואבל'ה.." רמוס גיחך.

"תסתום." ג'יימס חטף את המכתב לפני שיוכלו להעביר אותו לפיטר. "זאת הייתה סתם אחת שהבאתי הביתה והם חשבו שזאת החברה שלי." ג'יימס אמר מביט סביבו מוודא שאף אחד לא שמע את זה. לרוע מזלו, לילי שמעה זאת. היא הביטה הרחק מג'יימס.

הוא פנה לקרוא את התוצאות, מצטער על מה שבדיוק אמר. לא היה שום דבר שיכל לעשות כרגע. הוא פלט את זה, הם הסכימו לשמור את היחסים בסוד; אם היה אומר משהו אחר, זאת הייתה הפרה של ההבטחה.

"תראו, התותחים מצ'דלי נקרעו מהצרעות של מילטון(?)." הוא צחק. סיריוס לקח את העיתון מידיו והביט בו. הוא ציין לעצמו כשקרא את המאמר. ג'יימס צחק על פניהם המאוכזבים של חבריו. "20-210. איזו השפלה. אתה חייב לי עשר אוניות." הוא אמר, מוציא את ידו מכיסו. סיריוס הניח את העיתון והוציא מספר מטבעות והניח על ידו של ג'יימס.

הוא צחק פעם נוספת, רמוס נענע ראשו בשעשוע. ג'יימס הביט בהמשך השולחן למקום שלילי ישבה בו. ג'ורדן ישב שב גם- כן. הוא ליפף את זרועותיו סביבה ודיבר אל קלאודיה וסופי על משהו; שתי הבנות נראו משועשעות, אך לילי נראתה משועממת.

"ג'יימס, קראת את המאמר הזה?" פיטר שאל, מרים את העיתון. הוא הביט בכדי לראות את המאמר, עיניו נחתו בזמן שקרא אותו. 'אווה מתאהבת בצרפתי.' מתחת לכותרת הייתה תמונה של אווה מתנשקת עם בחור צרפתי. ג'יימס הביט בה.

"אווה!" הוא צעק בקשיחות. אווה, שניסתה לעבור לידו ולהתעלם ממנו, רצה מחוץ לאולם; ג'יימס נעמד.

"נתראה בשינוי צורה. אני צריך לטפל במשהו..." הוא אמר, מתרחק. לילי צפתה בו רודף אחרי אחותו; היא נענעה את ראשה בשעשוע. לאחר כחצי שעה, לילי חיכתה בין האנשים הראשונים בתור להיכנס לכיתת שינוי צורה. היא התיישבה במקומה הרגיל ליד החלו; המושב לידה היה ריק כדי שמישל תוכל לשבת שם. כשהכיתה התמלאה, מישל עוד לא הייתה שם; אפילו הקונדסאים היו שם לפניה. פרופסור מקגונגל נכנסה וצעדה אל שולחנה; לילי הביטה בחבריה באי הבנה.

"איפה מישל?" היא שאלה את קלאודיה, שמשכה בכתפיה ונראתה מודאגת.

"בוקר טוב לכם, נא לשבת. היום נעבוד על-" פרופסור מקגונגל התחילה לדבר, אך נעצרה מכיוון שנשמעה דפיקה על הדלת; מישל נכנסה לכיתה.

"מצטערת שאיחרתי פרופסור. הדרכתי תלמידי שנה ראשונה לכיתה שלהם." היא אמרה תוך כדי שצעדה לכיוון מושבה.

"תוודאי שזה לא יהפוך להרגל." היא אמרה בחומרה, "כמו שאמרתי, היום נמשיך לעבוד על שינוי חי לדומם. אני רוצה שתתחלקו לזוגות, תיקחו את העכבישים ותהפכו אותם לספרים. ג'יימס, אני מציעה שתעבוד עם פיטר." היא אמרה, לפני שהפנתה את גבה לכיתה.

"אציו עכביש." לילי אמרה; הכלוב נחת בצורה מושלמת על כסאה. מישל חייכה אל חברתה.

"מישל, את בסדר?" היא שאלה לאחר זמן קצר.

"אני בסדר, לילי! אלוהים אני עוד אחשוב שאת אמא שלי או משהו!" היא חייכה ונראתה שמחה בהרבה ממקודם.

כשהשיעור הסתיים, לילי קיבלה עשרים נקודות לביתה עבור הדוגמא המעולה של הפיכת עכביש לספר. באותו זמן, פיטר ניסה לתפוס את הספר-בעל-שמונה-רגליים שלו.

לילי הלכה יד ביד עם מישל הישר אל תוך מרתף השיקויים; כרגיל, הם חיכו למורתם, פרופסור דה לוסי, שתגיע. שיעורי השיקויים היו משותפים לגריפינדור ולסלית'רין, דבר שהרגיז את תלמידי גריפינדור.

בדיוק בזמן שג'יימס הגיע למסדרון, נוט, סנייפ, גויל וקראב החלו לצחוק. הוא ידע בבירור גם למה הם צחקו; זה היה בגלל המאמר על אווה בנביא היומי. הוא גם ידע מה לעשות במטרה שיפסיקו לצחוק. הוא נעצר ליד צ'סלה פליין וחבריה.

"שלום לכן גבירותי. איך עבר עליכן הקיץ?" הוא שאל במתיקות; ארבעת הבנות הסמיקו וחייכו אליו.

"הוא היה נהדר," קרי בל אמרה, מפלרטטת איתו. קרי וצ'סלה היו שכפול מושלם של בובת ברבי; לשתיהן היה גוף חטוב, שיער ארוך בלונדיני ועיניים כחולות. הוא חשב שהן יפות, אך יופיין לא התקרב ליופייה של לילי.

"נהדר. נתראה בסביבה, בנות. להתראות קרי," הוא קרץ אליה והתרחק. פעולה זו של ג'יימס גרמה לנוט ולחבריו להפסיק לצחוק. ג'יימס ידע שסנייפ מחבב את קרי, והוא נהנה לראות את מבט השנאה על פניו של סנייפ כשדיבר איתה.

ג'יימס לא ידע שלילי ראתה את זה; היא נפגעה, אך ידעה שאין שום דבר שיכלה לעשות כרגע. ג'יימס בוודאי מרגיש נורא כל פעם שהוא רואה אותי עם ג'ורדן, היא חשבה בזמן שנכנסה לכיתה מכיוון שהמורה הגיעה.

לילי התיישבה בשולחן עם חבריה; ג'יימס ושאר הקונדסאים ישבו בשולחן שלצידם.
חצי שעה לאחר מכן, לילי הוסיפה מרכיבים לשיקוי שלה, כשאר הכיתה.

"מה אני שמה אחרי זה?" היא שאלה.

"את הדברים הכחולים..." קלאודיה אמרה, מעבירה את החומר אליה עם הבעה של גועל על פניה. לילי גיחכה.

"החומר הזה\ אמור להיות מיץ המפשויון," ג'יימס חייך אליהן, "אני יכול להשאיל את הסכין שלכן? פיטר הפיל את שלנו לקדירה של נוט." הוא צחק ברשעות; היא העבירה לו את הסכין כאשר ג'יימס החדיר משהו לכיסה מבלי שאף אחד אחר יבחין בכך. היא שמה את ידה בכיסה, וגילתה חתיכת קלף בתוכו. היא פתחה את הקלף בחיקה, כך שאף אחד אחר לא יוכל להבחין.

תפגשי אותי מחוץ לכיתה. וודאי שאת האחרונה שיוצאת.

לילי הביטה בג'יימס, שהביט בה. היא הנהנה בראשה, וחזרה לעבוד. לאחר שהשיעור נגמר, לילי סיפרה לחבריה שהיא הולכת לדבר עם פרופסור דה לוסי. היא אספה את כל חפציה באיטיות ויצאה אחרונה מהכיתה. מחוץ לכיתה, המסדרון היה שומם ולא היה בו אף אחד מלבד ג'יימס. היא הלכה לכיוון אולם הכניסה, אך לפני ששמה לב היא נגררה אל תוך ארון חומרי ניקוי. הוא החל לנשק אותה בתשוקה. כשהתרחק, הוא חייך אליה.

"את יודעת כמה קשה זה היה לא לעשות את זה כל הבוקר?!"

"אני יכולה לנחש." היא אמרה בשקט; הוא הביט בה והרים את ראשה כך שתסתכל אל עיניו.

"מה קרה?" הוא שאל אותה. לילי היססה.

"ראיתי אותך עם קרי. אני יודעת שאני מתנהגת בטיפשות." לילי אמרה מביטה ברצפה.

"את באמת מתנהגת ככה." הוא אמר, והיא הביטה בו. "שום דבר הולך ביני לבין קרי. הסיבה היחידה שהייתי לידה זה רק בשביל לשגע את סנייפ." היא חייכה חלושות. "תקשיבי, לילי. כשדיברנו על זה בסוף הקיץ, ידענו שזה יהיה קשה אם אנחנו רוצים להישאר ביחד ולשמור על חיים נורמלים."

"אני יודעת, אבל לא חשבתי שזה יהיה עד כדי כך קשה..." לילי מלמלה בזמן שהניחה את ראשה על חזהו של ג'יימס.

"אני יודע..." הוא אמר, מחזיק אותה קרוב אליו. "זה יהיה שווה את זה, בסופו של דבר." הוא אמר בשקט. חצי שעה לאחר מכן, היא הלכה לאולם הגדול והתיישבה בין חבריה.

"מה לקח לך כל כך הרבה זמן?" סופי שאלה בזמן שלילי התיישבה.

"אממ. הייתי צריכה לקחת משהו מהספרייה." לילי חשבה במהירות. היא הביטה סביבה, ושמה לב לכך שקנט