יומנו של רון

ביל שלום,

החלטתי לכתוב לך מכתבים. אני לא אשלח אותם אליך לעולם, אבל אני אייעד אותם אלייך. אולי יש אנשים שיגדירו את הדבר הזה כיומן (אבל אני לעולם לא אכתוב יומן!!!!!!!!!!).

האמת היא שאני בכלל לא סובל יומנים. סתם משהו של ילדות קטנות ותינוקיות. הן כל הזמן לפני השינה רושמות בו משהו בסגנון של:  "יומני היקר שלום, היום בשיעור שיקויים רבתי עם ג'יין ואחר כך התפייסתי איתה. בצהריים אכלתי לראשונה בחיי מיץ דלעת (האמת היא שדווקא היה טעים) ושוב רבתי עם ג'יין. נראה לי הפעם אני לא אתפייס איתה. שלך, אמילי"

ואני כבר גבר-גבר, לא אחד כזה קטן וחלשלוש. לא אחד כזה שכותב יומן. (מילא יומן חלומות לשיעור גילוי עתידות, אבל יומן-יומן?!)

משהו אחד בטוח- אני לא אכתוב לך מכתבים (אפשר בכלל להגדיר את זה כמכתבים?) באופן קבוע. אולי משהו כמו פעם-פעמיים בשבוע. אפילו פחות.

האמת היא שמשהו נורא חשוב קרה היום: מקגונגל החזירה להארי את אש המחץ!! (בטח אתה לא יודע על מה אני מדבר, אספר לך בהזדמנות) נורא התרגשתי מהעניין, והוא אפילו הרשה לי לרכב עליו קצת מחר!!

אני לא מאמין- אני, רונלד ביליוס וויזלי, עומד לרכב על אש המחץ- המטאטא שבו משתמשות הליגות הלאומיות!!

בטח כבר קראת בעלון הפרסום של עולם המטאטאים את הקטע הבא (ואולי אותך כבר לא מעניין קווידיץ?):

"...אש המחץ, מטאטא מפואר ברמה בינלאומית העשוי ללא חת. גימורו קשה כיהלום. ידיתו הוכנה מעץ מילה וזרדי זנבו מעץ לבנה. המטאטא מגיב למגע הקל שבקלים, כאילו קורא את מחשבותייך..."

מדהים, לא?!

מצטער, אני כבר חייב ללכת להכין ש"ב (הרמיוני גריינגר מכריחה אותנו).

שלך, רון.

אני יודעת שלא היה בפרק הזה שום דבר מעניין, אבל זה רק הפתיחה, אז בבקשה תרשמו לעדכונים!

		הפרק הבא