אל תסתכל עלי

פאנפיק ראשון שלי.

תגידו לי איך אפשר לשפר.

זה היה עוד שיעור שיקויים רגיל.

הגריפינדורים סבלו ואני התעללתי בפוטר ובוויזלי, כרגיל.

''הי, פוטר, למה שלא תדחף את הראש שלך לקדרה ותמות מהריח?''

אופס. אני אמרתי את זה?

התחלתי לנסות לכוון את עיני הדגים רק את וויזלי, העלבתי את הארי יותר מידי.

הארי הסתכל עלי.

ראיתי בעיניו תערובת של כעס, תיעוב ו.. רגע, אני מדמיין, או שגם עלבון?

רציתי שנעזוב את הריבים, שנהיה חברים, אבל הוא בטוח לא ירצה, אחרי מה שעשיתי.

אני כזה לוזר.

בכלל, התדמית שבונים בשבילנו, כסלית'רינים, לא נכונה בכלל.

הכול בגלל ההורים שלנו.

נכון, היו מריבות, העלבות ומרירות.

לא באשמתנו.

באשמת ההורים שלנו.

בחדר המועדון, שאלה רק אנחנו, אנחנו לא מסתירים כלום.

מקצתם מדברים על שיעורים ועבודות,

הרוב המוחלט של הבנות חופר על ''פוטר החתיך'',

רוב הבנים מגנים את ההשמצות האחרונות של ''הנביא'' על פוטר,

החלק הנותר של הבנות (פנסי והשפוטות שלה) מדברות עלי.

לפעמים, אני חולם שנולדתי למשפחה גריפינדורית, ואני חבר של הארי במקום הוויזלי העלוב הזה.

כל לילה אני אומר לעצמי, מחר, בארוחת בוקר, תיגש ותדבר איתו. תהיו חברים, לא תריבו

כל בוקר אני משתפן.

אולי מחר יהיה לי אומץ לגשת ולדבר איתו.

מי יודע.

אבל זה חייב להשתנות.

אני רוצה שינוי.

מוכרח להיות שינוי.

לילה טוב יומן שאין לי מושג למה אני כותב בו,

ממני דראקו מאלפוי

ת''ב כי אני רוצה לדעת איך לשפר את הכתיבה