חוזרים לגרוויטי פולס

הרמז היה "הזמן מרפא את הכל", נ"ב: רק הפרק הראשון הוא בדירוג הגבוה הזה... מהפרק הזה הרוב הוא R

אני שונא את בלנדין, אני שונא עסקאות ואני שונא להתעסק עם גורמים קסומים! או לפחות, זה מה 15שחשבתי4 כשנסעתי בזמן עם בלנדין בלנג'מין בלנדין אחרי שעשיתי איתו עסקה. (כן, זה היה בלנדין... מי חשבתם, ביל צייפר?) בכל מקרה, עכשיו אני הייתי בשירותי האוטובוס בדרך לגרוויטי פולס וידעתי שיש לי הזדמנות אחת לשנות את העבר. 21ברגע 15שירדנו25 מהאוטובוס התחלתי לרוץ לעבר הקרב, רק שעכשיו היה לי את הידע על מה שהולך לקרות: לקחתי את אקדח הכיווץ והשוקר והסתערתי לעבר הטי רקס שלנו, (מייבל קוראת לו "רקסי", הייתם מאמינים?!) חישמלתי אותו ואז 20כיווצתי 14אותו. 1מי היה23 מאמין שזה היה כזה פשוט? עכשיו הוא בגודל לטאה! כולם הביטו עלי ועל מייבל ואז חיבקו אותנו וניסו לחבק אותנו. אז הלכנו עם כולם לאחוזת המיסתורין ודיברנו במשך שעות, לבסוף הרבה אורחים הלכו עם הזמן 20ומייבל9 הלכה להגדיל את רטט ולשחק עם גומפרס העז. כך שנשארנו רק אני ופסיפיקה ליד השולחן, לבסוף אמרתי לה "פסיפיקה, את כמעט מתת בקרב ההוא... אני חזרתי בזמן כדי להציל אותך.". "למה אתה מספר לי את זה?" היא שאלה אותי, כמעט 15עם20 דמעות בעיניים "אני מספר לך את זה כי..." נשמתי עמוק כדי שאירגע קצת "כי הבנתי אז שאני אוהב אותך פסיפיקה, אני אוהב אותך ואני לא אתן לך למות ככה.". היא חייכה ואמרה "דיפר, יש לי רעיון: אני אהיה החברה שלך..." (כבר 5אהבתי2 את איך שזה נשמע) "אם תצליח לעמוד בזה חודשיים, כלומר עד יום ההולדת שלך.", צחקתי ואז אמרתי "זאת תהיה המתנה שלך?". היא חיבקה אותי עד ששפתיה היו סנטימטר משפתיי, "אם תצליח זאת תהיה המתנה שלך, 5אבל 8בנתיים..."20 היא אמרה ואז נישקה אותי. מכירים את התחושה הזאת שהחזה שלכם מתמלא בקרח? זה היה הפוך: החזה שלי נמס לתוך עצמו ומילא אותי בחמימות נפלאה... כשהיא התנתקה התחושה התפוגגה לאט-לאט "בנתיים, אתה תגיע (?)4לחטיבת 14הביניים5 של גרוויטי פולס עם פרח ביד ותזמין אותי לדייט, בשעה 9:40 בדיוק, חדר 21 ואם תאחר..." היא אמרה בקשיחות ואז יצאה מהחדר. 

בבוקר קמתי בשבע בערך והתכוננתי ללכת לחטיבת הביניים של פסיפיקה. שטפתי פנים, אכלתי את הבייקון שהכין סטן שאמר "מישהו נראה מרוצה היום..." ומייבל צחקה "יש לו דייט עם פסיפיקה!", "תקשיב לי," אמר הדוד סטן וישב על הכיסא "בכל הקשור לבנות יש לי עצה אחת עבורך: אל תקשיב לאח שלי... וגם לא לי, יש לנו נטייה להפוך הכל לגרוע יותר כשזה קשור לבנות.". מייבל הלכה לטלפון וחייגה מספר כלשהוא ואמרה "מייקאובר, דיפר, מייד", תוך דקה הופיעו קנדי וגרנדה ומייבל הובילה אותי לעליית הגג וקנדי שאלה "כמה זמן יש לנו?", "שעה ו13 דקות בדיוק" עניתי. הן התחילו בטיפול שכלל גילוח עד השערה האחרונה שלא הייתה על הראש שלי, (זה כאב כמו בור הכאב) התאמת בגדים של חצי שעה ולבסוף טיפוח של אזור הפנים שזה אומר: גילוח, גילוח חוזר, הכנת תסרוקת ולבסוף שימוש במייקאפ בשביל להסתיר כל חצ'קון שצמח על פניי. כשהסתיים התהליך רצתי אל חטיבת הביניים של גרוויטי פולס בשביל לפגוש את פסיפיקה, כשהגעתי לחטיבה עצרתי תלמידה ושאלתי אותה "את יודעת במקרה איפה פסיפיקה?". לתגובה כמו שלה לא ציפיתי ממש "היי חתיך, לא ידעתי שגם אנשים מבתי ספר אחרים באים כדי להציק לה!", עזבתי את הפרח בזמן שהיא לקחה אותי למקום מרכזי בבניין החטיבה ושם אני ראיתי ילד ג'ינג'י (כנראה אח של וונדי) מחזיק את פסיפיקה (גם כשהם עם הגב אלי יכולתי לזהות מי אלו) בשעה שנערה אחרת, שנראתה כמו זו שהסתובבה עם פסיפיקה בקיץ הראשון שלי ושל מייבל כאן, זרקה ורמסה חפצים שיצאו מתוך תיק סגול שמעוטר בגווני זהב ועליו האותיות PNW (ראשי התיבות פסיפיקה נורטווסט). ראיתי כריך מעוך, בקבוק עם פקק שבור שהרטיב כמה ספרים שהיו לידו, עטים מרוסקים ודף קרוע לגזרים. דחפתי את דרכי לעבר פסיפיקה ואחיה של וונדי, לבסוף הגעתי אליו ואז משכתי בשערות שלו. הוא שיחרר את פסיפיקה והיא רצה כמה צעדים קדימה בכוונה לברוח, אבל היא הסתובבה לרגע וברחה כשאמרתי "היי פסיפיקה, חכי!". עמדתי במרכז המעגל בזמן שאחיה של פסיפיקה ניסה להפחיד אותי בעזרת הוצאת שרירים. הוצאתי מהכיס שלי את הנשק הסודי: רצועות בשר מיובש בשקית, פתחתי את השקית וצעקתי "בשר מיובש!" התגובה שציפיתי לה לא איחרה: יצור גדול דהר לתוך המבנה ורץ לעבר הבשר המיובש, זה היה פיתויטאור. הוא דרס בריצתו את אחיה של וונדי ועוד כמה תלמידים מסכנים (ואולי לא, אחרי הכל הם צחקו עליה!). לקחתי את פסיפיקה אל מחוץ לחטיבת הביניים וישבנו על ספסל שם, היא נתנה לי נשיקה קלה על הלחי ואמרה "תודה דיפר". "חכי פסיפיקה," אמרתי לה "את עוד לא ראית לאן אני לוקח אותך לדייט!", אני הקמתי אותה מהספסל והולכתי אותה ליער. לא היה לנו אכפת מהגברטאור שהשארנו בחטיבת הביניים ונכנסו ליער, היא נצמדה אלי בפחד מהיער. לבסוף הגענו לאזור עטוף ערפל חמים, הולכתי אותה בעדינות אל הערפל ואחרי חצי דקה של הליכה שאלתי אותה "זוכרת שאמרתי לך להביא בגד ים ומגבת? זאת הסיבה" תוך כמה שניות הערפל התפוגג וחשף קרחת יער שהיה בדשא רך, סדין גדול שהיה תלוי בין שני מוטות והכי חשוב: בריכה חמה טבעית לגמרי. פסיפיקה הלכה להחליף לבגד הים אבל הזהירה אותי:"אם אתה מציץ אתה לא תצא מזה בחיים!", כשהיא חזרה היא הייתה לבושה בביקיני סגול וצחקה כשהיא ראתה שאני מסמיק בטירוף. אני החלפתי בגדים במהירות ונכנסתי איתה לבריכה, המים היו חמים ואנחנו היינו לבד אז עשינו סתם שטויות: השפרצנו אחד על השנייה, בדקנו מי יכול לצלול ליותר זמן וצפנו במים רק בשביל הכיף. בסופו של דבר פשוט נחנו בשפת הבריכה, התקרבתי אליה לאט וגם היא התקרבה אלי. לבסוף השפתיים שלנו היו במרחק ס"מ אחד, היא חיבקה אותי ואז נישקתי אותה, לפני שאתחיל לחשוב על זה. זה היה מדהים: השפתיים הרכות שלה נישקו בהתלהבות את שלי, התחבקנו במים החמים ולא יכולתי להפסיק להרגיש את החום הזה כי הוא בער בתוכי. הנשיקה הפכה לנשיקות קטנות יותר ויותר עד שנרדמנו ביחד, מחובקים על שפת הבריכה ומרגישים כאילו רק שנינו בעולם.

הרמז להפעם הוא: A1Z26. מקווה שתפענחו, חובבי מסתורין!

הפרק הקודם