הכל התחיל מקדרה שהתפוצצה

כל הזכויות שמורות לגיי. קיי. רולינג ואין בכוונתי להרוויח מפאנפיק זה.

אזהרה: הסוף עצוב, אז אם אתם רגישים, אולי עדיף שתוותרו...

הרמיוני הביטה בשיקוי שלה בסיפוק, הוא יצא לה מעולה! היא באה להוסיף את הדוקסית האחרונה כשנשמע פיצוץ אדיר, ועשן שחור וסמיך התפזר על כל החדר.
כשהעשן התפזר, הרמיוני הביטה בחשש בקדרתה. אשר יגורתי בא לי, היא מילמלה בעצבים.
הקדרה הייתה מפוצצת לרסיסים על הרצפה וכל השיקוי שלה שלפני רגע היה ירוק ודליל נהפך לשחור, גושי וסמיך.
היא התבוננה מסביב וראתה את מאלפוי מכניס שרביט שחור במהירות לתוך גלימתו.
היא קמה, נעמדה מול השולחן של מאלפוי והתחילה לדבר בקול חלש וארסי. 
״מאלפוי, אמרו לך כבר פעם שאתה חתיכת -/:)$&@׳!?״
מאלפוי ענה בקול ובתמימות מעושה: ״לא, אבל מה עשיתי שזכיתי לקללות ממך?״
הרמיוני ענתה לו בעוד יותר עצבים, ״אל תשחק אותה, ראיתי אותך מכניס שרביט-״ ״-אבל מה עשיתי?״ מאלפוי קטע אותה.
הרמיוני התחילהן לצעוק, העצבים השתלטו עליה. ״אתה כישפת לי את הקדרה!!!!! בדיוק באתי לסיים!!!! הציון שלי ירד לאפס בגללך!!!!!!!! הנה, עין תחת עין, שן תחת שן, קדרה תחת קדרה!״ היא שלחה ידה, הרימה את הקדרה ושפכה את כל תכולתה על גלימתו החדשה של דראקו.
לרוע מזלה של הרמיוני פרופסור סנייפ בדיוק נכנס. ״מאתיים נקודות יורדות לגריפינדור, על זה שהעלמה גריינג׳ר שפכה את השיקוי על מר מאלפוי, ועוד מאה על זה ששפכה את השיקוי שלה לרצפה-״ הרמיוני קטעה אותו ״אבל הפרופסור-״ ״-לא הייתי מצפה שזה יהיה כל כך גרוע עד שזה יתפוצץ, נכון? וכנראה למרות זאת זה לא מספיק לך.... אז היום בשבע את מגיעה ליער האסור... האגריד מצא חצים ביער שבפירוש אינם שלו. צריכים לעזור לו עם זה. את תשארי אחרי השיעור לנקות פה. עכשיו מר מאלפוי לך למרפאה לעצור את ההשפעות של השיקוי מהר.״ הפעמון לארוחה שנשמע הקפיץ את התלמידים שבהו בתדהמה בריב הזה. הם התחילו לארוז לקראת יציאה מהכיתה כשסנייפ דיבר בקולו השקט שהקפיא את כולם, ״אף אחד לא קם עד שאתן לכם את השיעורים.״ הוא עילעל בספרו ותוך כדי שלח הוראות לתלמידים. ״ארזו את השיקויים במבחנות שלכם והשאירו אותן על השולחן שלי.״ הוא עצר בדף מסויים, קרא מספר שניות ודיבר. ״השיעורים שלכם הם לכתוב איך משפיע שיקוי המוות החי על תאי המח, מה הוא עושה לכל תא ותא ואיזה מרכיב אחראי לכך. לפחות חמשת אלפים שורות, ואל תתלוננו יש לכם שלושה ימים לעשות. לא יתקבלו תירוצים.״
התלמידים נאנחו בעצב ורשמו ביומנים שלהם את השיעורים.
הארי רצה לחכות להר ציוני אך רון היה עקשן. ״אני רעב!״ ומשך את הארי איתו לאולם. הארי שלח מבט של התנצלות אל הרמיוני ונגרר אחרי רון.
אחרי שכולם יצאו לארוחה הרמיוני
התכופפה והתחילה לנקות.
לפתע נשמע מאחוריה קול. ״ היי גריינג׳ר!״ הרמיוני עמדה וראתה מאחוריה לא פחות ולא יותר את דראקו מאלפוי! ״היי מאלפוי.״ ענתה לו הרמיוני, ״נשארת פה להתעלל בי עוד קצת?״ הוא נאנח ונשען על שולחן. ״למען האמת, דווקא לא. אני חושב שזה שלך פשוט.״ והוא הוציא מכיסו מבחנה עם נוזל ירוק כסוף וסמיך עד שפתיו והושיט לה אותו. ״הוספתי לך גם את הדוקסית החסרה.״ לאחר מכן הוא הניף את שרביטו וכל הלכלוך מאחורי הרמיוני נעלם. הרמיוני הביטה בו בהלם, למה שהוא יעשה לה מעשה טוב? ״רגע, אני לא מבינה, אז פוצצת לי את הקדרה ואיכשהו הכנת שיקוי חדש במהירות והבאת לי?-״ ״אוי,״ נאנח דראקו וטמן את עיניו בין האגודל לאצבע. ״אני אסביר לך.״ הוא הרים את ראשו והתחיל. ״קניתי אצל הוקוס מוקוס של האחים וויזלי אבקת חושך ועשן שחור. מבינה?״ הוא ליגלג. הרמיוני הייתה שקועה בלארוז את תיקה ולכן לא שמה לב למבט בעיניו. היא הנהנה. הוא המשיך וקצת הסמיק, ״אז היום בשיעור השמעתי קול נפץ עם השרביט ופיזרתי עשן בכיתה.״ הוא הסמיק עוד יותר. כשהיה חושך זימנתי בלחש שקט את השיקוי שלך, פוצצתי את הקדרה ושמתי שם אבנים מהר. כשהחושך התפזר זה היה נראה כאילו התפוצץ.״
הרמיוני הביטה בו ושאלה, ״אבל מה הטעם אם אני לא יכולה להגיש את זה?, סנייפ כבר יצא.״ 
דראקו ענה לה במהירות, ״כן, אבל זימנתי את התיק שלו כשהוא יצא.״ הוא הוציא את הציק של סנייפ ממתחת לשולחן. ״עכשיו פשוט תכניסי את זה ואני אגיד לו שהוא שכח את זה בכיתה.״ הרמיוני הביטה בו כלא מאמינה. היא הרגישה אשמה שהיא שפכה את השיקוי שלו ולכן הציעה לו מהשיקוי שלה. ״ מצטערת ששפכתי עליך את השיקוי. רוצה משלי אם נשאר?״ ״כו, תודה״ הוא ענה לה. אם הם היו מיודדים הייתה עכשיו קופצת עליו ומחבקת אותו כי הכל הסתדר על הצד הטוב אבל הם לא מיודדים. ׳חבל...׳ קרא קול בתוך הרמיוני... היא מיד השתיקה את הקול הזה ואמרה לו ׳אתה תשתוק! אני לא יכולה לחבב את מאלפוי!׳ היא נגעלה מהמחשבה, או לפחות חשבה שהיא נגעלה. ׳רגע, לא יכול להיות שאני מתאהבת במאלפוי!!!!, כן כנראה יש לי יותר מידי עומס לימודי... אבקש מפרופסור מקונגל לצאת מגילוי עתידות.....׳ מאלפוי העיר את הרמיוני מהרהוריה. ״טוב אז... ביי...״ הוא יצא מהכיתה. 
״רגע מאלפוי!!! חכה שניה!!!!, למה כל זה היה?״ הרמיוני רצה אחריו, אך הוא התעלם ממנה ונכנס לאולם הגדול. הרמיוני חיכתה כמה דקות אחריו ונכנסה לאולם. היא ידעה שזה יהיה חשוד אם היא תיצור איתו קשר באולם. הארי ורון שאלו אותה למה זה לקח לה כל כל הרבה זמן... היא אמרה להם שמאלפוי התעלל בה ושפך לה את הלכלוך כל פעם. אבל שלא יתנו לו עונש. היא כבר יודעת שהוא לא היכן שיעורים אסטרונומיה.
היא המשיכה לתהות על הקטע ההוא כשהלכה לישון. 
״לילה טוב״ היא אמרה לחברותיה, עצמה את עיניה ונרדמה שינה מלאת חלומות על שיקויים שהופכים לדראקו מאלפוי. 

		הפרק הבא