גורלות OOC

היה רגע של דממה, ואז כחמישים נערים החלו לדבר בבת אחת ולהתקדם לכיוון הלוח. ריילי נצמדה לפנים-היחסית-מוכרות היחידות שהכירה, הילדה הג'ינג'ית.

"מה את חושבת על הקול המוזר הזה שהיה מקודם?" הנערה האדמונית שאלה את ריילי.

ריילי הצטמררה. "מאוד לא אוהבת אותו. הוא-"

לפתע היא שאלה את עצמה עם זה בסדר לספר לילדה הזאת שהיא בקושי מכירה על החלום שלה. הוא היה משמעותי, היא היתה בטוחה. והיא עדיין לא היתה בטוחה אם אפשר לסמוך על חברתה החדשה. "הוא... לא יודעת. הוא עושה לי מן הרגשה רעה כזאת.". היא אמרה לבסוף.

הילדה השנייה כנראה לא שמה לב להיסוס שלה לקראת סוף המשפט.

"אני מבינה למה את מתכוונת. גם לי הוא עשה הרגשה לא טובה. אני לא סומכת עליו."

ריילי הרגישה מדקרת אשמה, אבל שתקה. הן הצטרפו לטור הכי שמאלי מול הלוח כשהן נעמדו מאחוריי הנער עם השיער השחור הפרוע.

הוא כבר עמד להתחיל לחפש את השם שלו, כששני ילדים גדולים יותר באו ועקפו אותו.

"זוז הצידה, אפס." אמר אחד מהם שעורו היה חיוור, שיערו היה לבן ועיניו היו גדולות וכחולות. הוא היה יפה תואר ומלא בטחון עצמי, כך שריילי ראתה בנות רבות מגניבות אליו מבטים. אבל לא היא. היא תיעבה אותו מיד.

לנער השני, שנראה פחות או יותר בגיל של הנער הראשון, היה עור שזוף, שיער חום שופע שהגיע לו עד הצוואר, ועיניים ירוקות בורקות. הוא דחף את הילד שעמד לפני ריילי הצידה, שם הוא צנח בשלולית בוץ.

גיחוכים נשמעו מכל עבר.

הנער המושפל נורמלי  והנבוך קם וניסה לנקות את הבוץ מבגדיו. ברגע שניסה לצאת מהשלולית, החליק בגלל הבוץ החלקלק שוב.

עכשיו נשמעו קולות צחוק רמים.

ריילי קימצה את אגרופיה בחוסר דעת, וזעם מילא את ליבה על שני הנערים הבריונים. היא מעולם לא סבלה בריונות. או לפחות, היא הייתה די בטוחה שמעולם לא סבלה בריונות...

הכעס שלה הכניס בה פרץ פתאומי של אומץ.

"היי!" היא צרחה על השני הנערים המגעילים. הם הסתובבו עליה בהפתעה.

"למה שלא תיטפלו למישהו בגודל שלכם?!".

 בשלב הזה העיניים של כולם היו עליה.

הנער עם העיניים הירוקות גיחך. "למה, את חברה שלו או משהו?"

עוד גיחוכים. ריילי התעלמה מהם.

"תגיד לי, מי אתה בכלל?!" היא התקרבה אליו צעד אחד, כך שרק סנטימטרים בודדים הפרידו ביניהם, והיה אפשר לראות כמה הוא יותר גבוה ממנה. היא נעצה את עיניה בזעם מלמטה בעיניו הירוקות הבהירות

"אני לא יודע," הוא אמר, אבל החיוך עם הגיחוך המעליב שלו לא עזב את פניו אפילו לרגע. "אני מניח שאני עומד לגלות".

בזאת הוא והחבר שלו סובבו לה את הגב והתחילו לחפש את השם שלהם.

ריילי עדיין יקדה זעם, ובאה לבעוט בהם אבל מישהו תפס אותה מאחור.

היא הסתובבה בהפתעה, שוכחת רגע את הכעס שלה, ועיניה פגשו את העיניים החומות של הנער עם השיער הפרוע.

בלי להגיד מילה, הוא תפס בזרועה וגרר אותה לכיוון הגשר. מרוב שוק, ריילי לא הצליחה לומר שום דבר.

צחקוקים נשמעו מאחוריהם.

הנערה האדמונית היתה בדילמה.

מצד אחד, היא רצתה נואשות לדעת מה שמה ומה גילה, ואולי זה ייתן לה רמז למאיפה הגיעה, אבל מצד שני... היא הרגישה אחריות כלפי חברתה החדשה והיחידה, והיא דאגה למה שהנער עלול לעשות לה.

לבסוף בסיכון של אי קבלת תשובות, מעמד חברתי נמוך ועונש שיכול להיות מוות, היא עזבה את הטור והתחילה לרוץ אחריי השניים המתרחקים.

ריילי מצאה את הקול שלה רק אחריי שחצו את הגשר.

"מה אתה עושה?!" היא משכה את היד שלה ממנו ולקחה שני צעדים לאחור.

הוא אוטומטית הרים את ידיו אל גובה הכתפיים בתנוחה שמשדרת כניעה, והרגעה.

"מציל אותך. לא חכם להרביץ לשני ילדים שגדולים ממך בחמש שנים לפחות על היום הראשון שלך כאן. אנחנו לא יודעים כמה זמן הדבר הזה."

ריילי היססה, ונעצה בוא עיניים בוחנות. לבסוף היא פלטה נחרה.

"אתה לא הצלת אותי. אני זאת שהצילה אותך."

פניו לבשו הבעה מתגוננת. "לא נכון! ממה בדיוק הצלת אותי? זה שצעקת בטיפשות על שני בריונים לא מנע מהם להשפיל אותי." הוא הצביע על בגדיו המוכתמים בבוץ. ריילי גלגלה עיניים.

"נכון, אבל עכשיו הם יודעים שאתה לא לבד. עכשיו הם יודעים שאם הם יוצאים נגדך הם יוצאים נגד יותר מאחד, שעכשיו אם הם יתאכזרו אלייך הם יוצאים למלחמה."

הוא הביט בה בהפתעה. "את- את תתחילי מלחמה בשבילי?"

היא נהייתה נבוכה, לחייה הסמיקו בוורוד בהיר והיא השפילה את מבטה. זה נשמע כל כך רע.

"אני משערת שהתחלתי אותה כבר בכל מקרה, כך שאין לי הרבה מה לעשות בקשר לזה," היא אמרה והעבירה את ידה בשערה. "חוץ מזה, הייתי נהיית אויבת שלהם במלא במוקדם או במאוחר. שניים מגעילים." היא העיפה מבט לאחור, לכיוון הלוח, וגילתה שנערים בודדים עדיין נועצים בהם מבטים.

היא הסתכלה עליהם בזלזול והחזירה את מבטה אל הילד שעמד מולה.

"אז מה עכשיו?" היא שאלה אותו, עכשיו טיפה מודאגת. "אני משערת שאנחנו לא יכולים לחזור לשם בינתיים."

"טכנית, אנחנו יכולים," הוא תיקן אותה. "אבל זה יעמיד אותנו במצב שבו אנחנו שניים נגד חמישים, וזה יכול להיות מאוד מביך ומאוד לא נעים".

היא נעצה בוא מבט בהרמת גבה.

"מה? אני מדיוק."

בדיוק באותו הרגע הם ראו את הילדה האדמונית מגיעה אליהם בריצה.

"היי!" ריילי צעקה אליה כשהיא רצה אליהם במעלה הגשר.

"היי." הילדה נעצרה מולם, התכופפה והשעינה את ידיה על ברכיה, מתנשפת מהמאמץ. "הכל בסדר? הוא עשה לך משהו?" כשהיא אמרה 'הוא', היא עשתה תנועה עם הראש לכיוון הנער.

"לא, הכל טוב. לפחות סוג של." ריילי אמרה והחליפה איתו מבטים.

"אה, יופי. אז אני יכולה לחזור." הילדה האדמונית הסתובבה, ואז קלטה שכולם מסתכלים עליהם ומתלחששים. היא הסתובבה חזרה.

"או... שלא."

"תישארי איתנו עם בא לך." ריילי אמרה לה בלי לשאול את הילד השני. אחר כך היא חייכה חיוך קטן. "מועדון המנודים בע"מ. אנחנו עושים השפלות פומביות בימי הולדת וחתונות. אתנו החיים שלכם לעולם לא יהיו משעממים." ריילי אמרה בחיקוי של קריין פרסומות. השניים האחרים צחקו.

"לא נראה לי שיש לי הרבה ברירה." הילדה האדמונית העיפה מבט לאחור. אחר כך הבעת הפנים שלה התעצבה. "מבאס שאני לא יודעת אפילו איך קוראים לי." היא הודתה ומחתה זיעה ממצחה. "די בניתי על זה...".

ריילי הרגישה אשמה. היא ידעה שזה לא אשמתה שאפילו את שמם השניים האלה לא יודעים, אבל העובדה שאפילו היא ידעה את זה והם לא גרמה לה להרגיש רע.

"על תדאגו, אנחנו נדע את השם שלכם כבר היום, מבטיחה." היא אמרה בנחישות.

"רגע... כשאת אומרת שלכם, את מתכוונת שאת השם שלך את כבר יודעת?"

הנער שאל אותה.

היא הושיטה לו את ידה ללחיצה. "ריילי אנדרסון. נעים להכיר."

"שם יפה," הוא אמר ולחץ לה את היד. הוא חשב על זה לרגע.

"רגע, את היית אחריי בטור. איך זה שאת כבר יודעת את השם שלך?". הוא כיווץ את גבותיו בתמיהה.

"חלומות." היא קיצרה ולא הוסיפה. הוא כנראה החליט לא ללחוץ אליה.

הם עמדו בשתיקה.

"טוב," הנערה האדמונית אמרה לאחר כמה רגעים. "אז מה התוכנית?".

"זה כנראה לא הרעיון הכי מבטיח בעולם," ריילי הודתה. "אבל אני חושבת שיש לי רעיון.".

 ..............................................................................................................

טוב, אז... *קול תופים ברקע* קבלו את הפרק השני! טוב, אז כמה הערות ממש קצרות:

אני שונאת את עצמי על כך שבמשך שני פרקים שלמים אני קוראת להירו ולפני "הנער עם השיער הפרוע" "והנערה הג'ינג'ית" אבל מבטיחה שבפרק הבא אני כבר אגמור עם זה.

כל פעם שאני יורדת שורה ומסמנת את השם של מישהו ככה זה אומר שעברנו לנקודת מבט שלו.

הפרק הזה ארוך יחסית, אז על תצפו לפרקים הרבה יותר ארוכים מזה.

הפאנפיק הזה לא מצליח במיוחד אבל בגלל שזה ההתחלה אז וויתרתי לכם, אבל מעכשיו כל שני תגובות (משני אנשים שונים) אני ממשיכה.

וזהו... אז...

תגידו לי מה אתם חושבים!

הפרק הקודם		הפרק הבא