חילופי תלמידים

הדמויות שייכות לג'.ק. רולינג. אין לי כוונות לרווח כספי. רק לפרגן. בגדול.  

הרכבת להוגוורדס יצאה לדרך ברעש ובעשן רב. ג'יימס שמח שהחופשה הסתיימה, שהוא חוזר לראות את חבריו ללימודים, ושאחיו המעצבן אל, אמנם בשנה הראשונה בבית הספר, היה צפוי להיות מעתה להיות דמות שולית לחלוטין בסדר יומו.  

ג'ימס ניחן בכושר אתלטי מרשים, ובתחום זה הגשים במלואן את ציפיות הסובבים אותו , בתור מחפש מבריק, כמעט כמו הוריו הידועים. אבל ללימודים בכלל וללימודי הקוסמות בפרט היה לו חשק מועט בלבד. הוא היה תלמיד בינוני למדי. הוא לא אהב לקרוא. ספרי הכישוף שיעממו אותו. הם היו נטולי עלילה, ולשנן לחשים ומתכונים למיני מרקחות היה הדבר האחרון שעניין אותו. תולדות חיי הקוסמים – למי אכפת בכלל? אם כבר לקרוא אז חיות פלא – פחות מילים יותר תמונות. ובזה עזר לו גם האגריד שתמיד היה שם בשבילו. גם כשהסתבך מעט.

מיומו הראשון בבית הספר ביקשו רבים להתקרב אליו ולתהות על קנקנו. ג'יימס, נטול ענווה יתרה, דווקא מיהר לנצל את האפשרויות הרבות בלהיות "הבן של". הוא זכה לעיתים קרובות בשנה הראשונה, הגם שאחר כך פחות, לציונים שלא הגיעו לו ,רק כי המורים מראש הניחו מראש שיצטיין, עד אשר לא הוכיח להם אחרת, וגם אז – אחרי שהתקשו לשנות את הרושם הראשוני , אבל לא הצליחו להתעלם ממה שלא ניתן היה להתעלם  עוד - נטו "לעגל" את ציוניו כלפי מעלה הרבה יותר מאשר לכל תלמיד אחר. גם חבריו ללימודים שהתגודדו סביבו מיומו הראשון בבית גריפנדור, התרשמו קודם כל משם משפחתו הידוע, ולאחר מכן מאישיותו הלבבית, לשונו ההיתולית ובעיקר חיבתו לרכילות בנוגע לכל מה שקורה ברחביו בית הספר בכלל ובית גריפנדור בפרט. זה היה ידוע שאם רצית לדעת משהו על מישהו – ג'יימס פוטר הוא האיש לקבל ממנו את המידע השלם והמקיף.

פתאום, כשגעיות הצחוק של חבריו לתא ברכבת הולכות ודועכות, זאת לאחר שהדגים בפניהם את טדי לופין מתנשק עם ויטואר, נשמע קול שקט: אני רואה שיש כאן מקום פנוי. אפשר לשבת איתכם? מולו עמדה נערה, שנראתה כבת גילו,  שמעולם לא ראה. וזה היה לא הגיוני . אם יש מישהו בכל הוגוורדס שהכיר את כל מי שלומד שם זה היה הוא. היחידים ברכבת שעדיין לא הכיר אם חלק מתלמידי שנה א', אבל היא נראתה גבוהה מדי ופניה בוגרים מכדי להיות אחת מהם. למשך דקות ארוכות השתררה דממה בתא. פתאום הוא קלט כי לא רק הוא בהה משתאה בצבע עורה הלא שגרתי – בצבע מוקה, פניה כפני בובה, ריסיה נראו כאילו משרטטים בשחור סביב עיניה החומות כהות עם ריצודים של ירוק בהיר שנראו לחלוטין לא טבעיים. דווקא הבעיטה מחברו אדי אוששה אותו והוא גמגם ככככ כן , בטח. את יכולה לשבת כאן ליידי. והסיט ממש בבהלה את מבטו מהעיניים המהפנטות. הוא רעד.

תודה. היא התיישבה. מזל שאדי עשה לו את העבודה. את במקרה מחילופי התלמידים עם אואגדו? "כן". השמש שזרחה מהחיוך שלה היתה זוהרת מכדי לשאת.