אף אחד לא חשב שזה יכול לקרות

טום רידל פסע במסדרון. חיוכו הקר שמשך אליו בנות רבות היה מתוח על שפתיו, ועווית של בוז טהור נגלתה בעיניו. נעליו קרקשו על רצפת האבן הממורקת ושרוולי גלימתו התנופפו וחשפו ידיים קמוצות לאגרוף.
לפתע נערה בעלת גומות חן - שנמחו ברגע שראתה את טום - ושיער חום אסוף בשתי קוקיות הגיחה מן המסדרון הסמוך לזה שבו הוא צעד, התנגשה בו ונפלה. טום איבד מעט את שיווי משקלו אך מיהר להחזיר אותו.
"הסתכלי לאן את הולכת, בוצדמית," הוא אמר לאחר שהתייצב.
"סליחה," מלמלה הנערה בראש מושפל ודמעות עלו בעיניה.
טום גלגל את עיניו ומיהר להמשיך בדרכו, חיוכו הקר מתרחב עוד יותר. הוא הציץ מעבר לכתפו וראה את הנערה בוכה.
'מסכנה,' חשב, אך מיד עצר בו. ' אסור לי להיות רכרוכי! במיוחד לא כלפיי בוצדמיות הפלפאפיות!' הוא התאמץ לשאוב הנאה מהדמעות המלוחות שזלגו על לחיי הנערה, אך צלח בכך הצלחה מועטה בלבד. הוא חשב שחדר המועדון של בית סלית'רין ישכיח ממנו את רחמנותו, אז פנה אל עבר המרתפים.
הדבר הראשון שראה כאשר נכנס היה תערובת צבעי הירוק והכסף, שנדמה שסנוורו כעת את עיניו, ומיד לאחר מכן חבורת נערות מצחקקות שניסו להזמין אותו לנשף הקרב ובא.
טום דחה את כולן בהינף של יד, גורם לאחת - חלשת האופי מבניהן - להירתע לאחור.
הבנות פינו את הדרך, ולעיניו של טום נגלה הדבר הגרוע ביותר שראה באותו יום.
"הו, שלום לך, טום," אמרה בהתחנחנות מלודי. שערה השחור נח בגלים על גבה ועיניה השחורות לא פחות נצצו בשביעות רצון עצמית. "אני בטוחה שתרצה ללכת לנשף איתי."
טום נשף אוויר בקוצר רוח. "לא," אמר בחוסר סבלנות.
הוא עמד להיכנס לחדרו, אך עצר כשאחד ממעריציו, שאת שמו טום לא זכר, פנה אליו.
הפעם היה זה נער בעל שיער בלונדיני, אף סולד וחיוך מזויף שנראה כחתך צר בפניו של הנער.
"טום, על מה אתה חושב?" הוא שאל, "אתה נראה מאוד מהורהר."
"האם זהו עניינך?" שאל טום באדישות האופיינית לו.
אף אחד מחבורת הטיפשים שקראו לעצמם החברים שלו לא עניין אותו. הוא הלך אל חדרו והחליט להמשיך בתכניתו.
'היא תהיה הקורבן הראשון שלי,' החליט בליבו. 'מירטל לא תחיה עוד זמן רב.'

תודה לבטא המושלמת שלי, תמרמר!

תמר גם כותבת איתי את הפאנפיק, אז גם היא רשאית לענות לתגובות שלכם :)

		הפרק הבא