לבד באפלה- פיקצר

שם הכותב: לירז
דירוג: PG 
שיפ: ג'ין
ז'אנר: אין כל כך
ויתור זכויות לג'יי. קיי. רולינג
אישור ביטוא עצמי
הערות: לפני שנה בערך כתבתי הרבה פיקצרים על פרד והרמיוני, ופתאום היה לי חשק לכתוב עוד אחד. שוב- אני ממש חלודה אז יקח לי זמן לחזור לעצמי. בכל מקרה- ממש אשמח לתגובות בנות :)
אורך: 273 מילים
קריאה מהנה ^_^ 

לבד באפלה || פיקצר

היא הייתה מיואשת, במובן מסוים היא פשוט וויתרה. שוב ושוב היא ניסתה להרים את עצמה, לחייך, לצחוק, לחזור להיות אותו אדם שהיא הייתה, אך היא לא הצליחה. כיצד היא יכולה להיות היא בלעדיו? הרי הוא חלק ממנה. הוא הפך אותה למי שהיא שהייתה, לאותה אחת שהיא רצתה כל כך בחזרה.
היא הסתכלה שוב ושוב על המראה, בעוד מספר שבועות כבר כולם ידעו, כולם יבינו מדוע היא הפכה למי שהיא היום, מדוע היא כל כך בודדה, מדוע היא לא היא יותר בלעדיו. אבל הם לא יבינו. אף אחד לא יכול להבין. הם לא איבדו אותו, הם לא צריכים להתמודד עם הכל לבד, הם לא צריכים להמשיך לחיות בלעדיו. 
להם יש בני זוג, משפחה, הורים ואפילו ילדים. ומה לה נשאר? הארי וג'יני נעלמו לאחר המלחמה, הם לא יכלו לראות את הכאב של כולם, את האובדן וההרס הרב. רון התחתן עם לונה מספר ימים לאחר מכן ונעלם אף הוא, איש לא היה מסוגל להתמודד עם התחושה המעיקה שהשאירו ההריסות, מהחורבן שגרמה המלחמה. והיא נשארה לבד. שני חבריה הטובים שהיו בני המשפחה היחידים שנשארו לה אינם והיא נותרה לבדה. ללא משפחה, ללא חברים, ללא אהובה.
כיצד היא יכולה לחיות כך? לחיות לבדה, לצפות לדבר שהיה אמור להפוך את חייהם למאושרים, להראות שבתוך האופל והחשכה יש גם אור בקצה המנהרה. אך האור הקטן גם נכבה, הוא נכבה משום שהוא איננו עוד. האור שהיה אמור להחזיק את שפיותה, הפך ברגע לדבר הכי מאיים שחוותה בחייה, והפך אותה לבודדה מרגע לרגע.
דמעה נוספת זלגה מעיניה והצטרפה למיליוני הדמעות שאבדו בתוך הכאב והבדידות. היא כל כך רצתה לחזור להיות הבחורה המאושרת שהייתה, כמו באותו יום שגילתה שהיא נושאת את בנו של פרד ברחמה. אך כיצד תוכל? כעת שאיבדה את פרד אהובה?

מה דעתכם?