ג'יני ויזלי וצבא דמבלדור השני

ג'יני קמה שוב בצרחה איומה,רועדת.
אותו חלום,אותה צרחה,אותה התעוררות. "ג'ייניאו,הכל בסדר?" שאלה אמה,שהתעוררה גם היא בבהלה מהצרחה של ג'יני,ומיהרה לגשת למיטתה. "הכל בסדר אמה." נאנחה ג'יני,שוקעת חזרה במיטתה מכוסת האפיריון בחריקת הקפיצים. "זה שוב החלום על הארי?" שאלה ויולט,נשענת על מיטתה של ג'יני,ומביטה בה במבט מודאג. ג'יני הנהנה.החלום הזה עלה כל לילה כבר מספר שבועות,עד שחברותיה לחדר כבר למדו להבין שהן יסיימו את שנתן כל לילה עם אותה צרחה,לפחות עד שהארי יחזור. הארי.. היא כבר חודש בהוגוורטס,ולא שמעה ממנו דבר מאז שהוא,רון והרמיוני ברחו מהחתונה של פלר וביל. כמובן,היא לא ציפתה לינשוף,או לביקור,כשבהוגוורטס שולט סוורוס סנייפ והאחים קראו לצידו. אבל היא דאגה להם כל כך,על מי היא עובדת,לו בעיקר,כל כך... הנשיקה בקיץ הייתה כל יפה,שהיא כמעט התחילה לקוות שהארי והיא יחזרו להיות ביחד והוא יבוא ללמוד כאילו כלום לא קרה. אבל זאת לא הייתה הדרך של הארי והיא ידעה זאת. התפקיד שלו זה לנצח את וולדמורט. כל מה שנותר לה זה לחכות לסימן ממנו. זה לא מנע ממנה להתעורר בצרחות לילה אחרי לילה. "קחי,שתי." ויולט דחפה לה ליד כוס גדולה של וויסקי אש "זה יעזור." "תודה וו." אמרה ג'יני "אולי כדאי בכל זאת שאני אעבור חדר,רק.." "מה פתאום?" אמרה אמה,משפשפת את עיניה בעייפות "אנחנו פה איתך." "אמרנו לך כבר-זה בסדר" אמרה אנה,ששתקה עד עכשיו. ג'יני השתתקה ושתתה מהויסקי אש. חדרן נראה אפל בלילה,הציור הגדול של האריה של אמה התנועע השקט על הקיר,והפוסטרים שלהן של אחיות הגורל שרו בלי קול.הבגדים המלוכלכים שלהן עוד היו מגובבים לערמה אחת ונראו כהר בחושך,והגלימות הנקיות שהתנופפו נראו כמו רוחות רפאים,שמדי פעם באמת עברו פה בלילה. "על מה בעצם החלום שלך?" שאלה פתאום אמה. "אמה!!" קראו הבנות בכעס. "מה? אני סתם מתעניינת." אמרה אמה בהתגוננות. "אם היא לא רוצה לספר היא לא חייבת" מגינה עליה אנה.
נראה כי זאת לא הפעם הראשונה שהוויכוח הזה מתנהל,חשבה ג'יני,מסכנות,מילא אני מוטרדת מזה אבל למה הן? "כן." אומרת ויולט בתקיפות "את לא מספרת לנו שום דבר על החלומות שלך." "זה לא אותו הדבר,ורק שאלתי!" אמרה אמה בכעס. "אין לי בעיה לספר." התיישבה ג'יני על המיטה בהחלטה פתאומית. הן השתתקו,ואנה שאלה "את בטוחה?"
אמה הביטה בה במבט רצחני,מפחדת שג'יני תתחרט.
גם אנה נראתה פתאום מפוחדת ששאלה,למרות שידעה שזה הכרחי לשאול. "למה לא?" שאלה ג'יני "אולי זה יקל עלי.." חשבה חברותיה הקיפו אותה,להוטות לשמוע למה הן קמות כל לילה. "אז ככה" אמרה ג'יני  "תחשבו שפתאום יש חושך,אבל חושך אמיתי,בלי שום אור מסביב. "ופתאום מופיע בו כדור קטן של אור.הוא ירוק כמו צבע העיניים של הארי,אני מתקרבת אליו מפחד מהחושך ונכנסת לתוכו. "אני שומעת קול אפל "זה נגמר-גיבורכם מת בעת שניסה לברוח,להציל את נפשו בעוד אתם נלחמים למענו,הננו מביאים לכם את גופתו כדי להראות לכם שגיבורכם איננו.." הוא ממשיך לדבר,אבל אני לא שומעת,אני לא רואה,ואני לא יכולה לדבר.זה גם לא מעניין אותי. אין מצב שהארי מת,אני חושבת,זאת עוד דרך של וולדמורט להפחיד אותנו.
אני מסתובבת לרון ולהרמיוני,הם נראים מפוחדים,רון עוטף את כתפה,אני מוצאת את עצמי מהרהרת מה לעזאזל קרה שם בחודשים האחרונים.
זה לא הזמן לשאול,אני גוערת בעצמי.
אמא מתייפחת על כתפי "הארי..רק לא הארי.."
"זה בסדר אמא." אמרתי וניסיתי לחייך "הוא סתם אומר."
"אבל אני מרגישה.." לוחשת אמא "אני יודעת שהוא איננו." ג'יני משתתקת,מתקשה להמשיך,שרידי החלום עוד הולמים בה.
"אנחנו יוצאים מהטירה,הרוח שורקת.דווקא נעים,זה חודש יוני."
"קבוצה של אנשים מתקרבת,אני שומעת את האגריד מתייפח,ועל ידיו גוף.
"אני לא צריכה מישהו שיגיד לי שזה הארי." "אני רוצה להתקרב אליו,אבל מישהו תופס בידי. '"'זה נגמר ילדה,התקווה אבדה,אל תסכני את עצמך בגישה לשם.' אומר הקול. "אני משתחררת וניגשת אליו למרות הקול.אני הולכת אליו בלי להאמין,הרי הארי לא יכול למות סתם ככה. "נוגעת בו.הוא קר ולא נושם.
"אני..אני מצטער ג'יני." לוחש האגריד.
וולדמורט צוחק על ידי ואני מתחילה לבכות. "התקווה אבדה,מסדר עוף החול חוסל,הילד שנשאר בחיים אבד.והעולם לעולם לא יחזור להאיר לנו שוב." אור הבוקר החל לנצנץ בחלון כשג'יני סיימה לדבר. הבנות נראו מזועזעות מהחלום,כאילו הן מתחרטות ששאלו.
"אני מצטערת בנות.." לחשה ג'יני "לא הייתי צריכה לספר."
"זה בסדר ג'ייניאו,אנחנו ביקשנו.." אמרה אנה,מלטפת את זרועה באהדה.
יש שקט מתוח בחדר,הבנות מהרהרות בחלום,השמש עולה. "אל תדאגי ג'ייניאו,זה רק חלום." הרגיעה אותה אמה פתאום,ואולי את עצמן,והן הלכו,מלאות עדיין מחלומה של ג'יני,להתארגן לקראת יום לימודים קודר נוסף. יום נוסף שבו ילמדו איך המוגלגים הם גזע מתועב וולדמורט בעצם פועל למען טובת הכלל,עוד יום שבו יכאיבו לאנשים שמקבלים עונשים,עוד יום קודר וחסר תקווה,עוד יום בלי ידיעות ממשיות מהארי,רון והרמיוני. "הלוואי,הלוואי שזה יהיה באמת רק חלום." אמרה ג'יני וקמה להתלבש.

		הפרק הבא