פשוט תקפוץ

רון שוכב במיטתו, וחושב אם כדאי לו. 

הוא בינתיים נזכר, כשהוא היה קטן וניסה לקפוץ ממקפצה. 

הוא פחד, פחד לעלות, לעשות, לגלות,

ופרד, האח האהוב עליו, ראה את מצוקתו. 

״פשוט תקפוץ״ הוא אמר לו. 

רון הקטן התבונן למטה, פוחד, רועד, 

אבל אז החליט. הוא צריך להיות אמיץ. 

והוא קפץ. 

ומאז, כל פעם בחייו, הוא קפץ. 

קפץ כשהיה צריך להתמיין,

קפץ כשהיה צריך לעבור את שער הרכבת, 

קפץ כשהיה צריך לקפוץ לבור,

קפץ כשהיה צריך לעזור,

קפץ כשהיה צריך לקפוץ מהדרקון. 

תמיד קפץ. 

והגיע הזמן שלו, הזמן שלו לקפוץ. 

קפיצה אמיתית וגדולה, 

קפיצה שתשנה לו את החיים. 

ולמחרת הלילה הוא קפץ,

קפץ את הקפיצה של החיים,

והציע להרמיוני נישואים. 

כי, איך אמר פרד?

״פשוט תקפוץ״

ורון קפץ.