טום, למה?

וויתור זכויות לג'יי קיי רולינג (פרצוף עייף).

טום רידל פסע בביטחון לכיוון העיירה הנגלטון הקטנה.

הוא החיש את צעדיו, מתעלם מהאפשרות שמישהו רואה אותו, עד שהגיע לידעו.

סביר להניח שזה היה הבניין המטונף, מלוכלך ומוזנח בעולם.

וולדמורט נכנס לבית, ולא התרגש כשהאיש שישב על הכורסה כמו שק עצמות התנפל עליו בצעקות.

כשרידל יצא מהבית, היו אצלו שני דברים נוספים. אחד: שרביטו של מורפין גונט, והשני, הידיעה שואנדרולו גונט כבר אינו בין החיים.

הוא פסע ביהרות מסויימת לאחוזה הגדולה בצלע השני של הגבעה.

ביתם של הרידלים היה גדול מכדי להמצא בעיירה שנקראת הנגלטון הקטנה.

רידל פתח את הדלת בלי לדפוק. הוא מצא את אביו השנוא שקוע במשחק קלפים עם סבו.

"היי!" צעק טום רידל האב, "מה קורה פה?" התשובה שהגיעה מוולדמורט היתה "אבדה קדברה!"

הוא חזר על הפעולה עוד פעמיים, והשאיר את בית משפחת רידל עם שלוש גופות. 

וולדמורט הרגיש כאילו גופו נקרע ממנו. הוא מיהר למלמל את הלחש. ולבסוף הרים את הטבעת המשובצת אבן שחורה.

טום רידל פסע לכיוון בית משפחת גונט, שם השאיר את דודו מעולף/משותק על הרצפה.

הוא הניח בעדינות את שרביטו של מורפין על הריצפה, והתכונן להטלת כישוף הזיכרון.

כשחזר, שמע רשרוש מוזר בין השחים. 

הוא הביט מקרוב, שרביטו במצב הכן, אבל אפילו כשראה מה יצא משם, נותרה הבעת פניו חתומה.

כשהנחשית של מורפין יצאה מהשיחים, הוא רק הזדקף והמשיך ללכת. 

לפתע הבחין שהנחשית עוקבת אחריו. הוא הסתובב ופניו עטו לבסוף חיוך.

הוא המשיך בשביל, משאיר מאחוריו את העיירה הנגלטון הקטנה, ופסע עם נגיני לטווח ההתעתקות להוגוורטס.