החיים שאחרי

ג'יימס הרגיש נפלא, כאילו הוא עף על מטאטא בערב קריר.

הוא היה במקום לבן.

היו לו כנפיים וחישוק זהוב מוזר שריחף לו מעל לראש.

הוא בדיוק חשב על כמה דבילי הוא בטח נראה כשהבחין בשביל ארוך ונקי לפניו.

ליד השביל הלבן היה שלט ''לגן עדן, ארץ האנשים המתים''

הוא הביט מטה וראה שבמקום רגליים יש לו מין עננת עשן לבנה.

הוא חשב שהוא אמור ללכת בשביל אבל רגליו, סליחה, עננת העשן לא צייתה לו.

''לילי'' הוא חשב.

הוא החליט לא לזוז משם, גם אם עד שלילי תבוא ייקחו שנים.

ופתאום, לילי הופיעה.

''ג'יימס'' לחשה.

''לילי'' ענה לה בשקט.

''גם את מתת?''

''כמו שאפשר לנחש''

''לילי, תבטיחי לי שהארי לא יצטרף אלינו''

''אני מבטיחה''

''שנייה לפני שמתתי הטלתי עליו כישוף רב עוצמה''

''לילי, איך את תמיד יודעת לחשוב על העתיד!''

''תודה לך''

''עכשיו, בואי נלך ביחד בשביל''

והם הלכו ביחד בשביל, בלי לדעת מה יש בהמשך, יודעים רק שיש להם אחד את השני.

סיריוס הרגיש תחושה מופלאה, כאילו הצליח למתוח את סבר-מאוס בלי שיתפסו אותו.

הוא ראה שביל שמוביל לגן עדן.

הוא התחיל ללכת בו, סליחה, לרחף בו.

השביל היה נקי ויפה.

בערך באמצע הדרך הוא ראה שהדרך מתפצלת לשניים.

הדרך הראשונה הייתה יפה כמו בהתחלה, והשנייה מלוכלכת ומכוערת.

היו שלטים ליד הדרכים.

ליד הדרך היפה היה כתוב ''כדי להמשיך''

ליד הדרך הכעורה היה כתוב ''כדי לחזור''

הוא הבין.

רוחות הרפאים חזרו לעולם דרך הדרך השנייה.

מה הוא יבחר?

הוא יכול לחזור כרוח רפאים, לשמור על הארי ולהחשב כמי שמפחד למות.

אם לא יחזור, יפגוש את ג'יימס ולילי, ויחשב כמי שמת בגבורה.

הוא המשיך ללכת בדרך הראשונה, כיאה לגריפינדורי.

פיטר פטיגרו פחד.

הוא ריחף מעלה, אל ארץ המתים.

יש לו פחד גבהים.

בדרכו למעלה ראה ילדים בוכים להוריהם.

מאות דלתות חסומות בקרשים.

מאות אותות אפלים מרחפים מעל לגגות.

מאות הורים וילדים אבלים.

אלפי סוהרסנים מרחפים.

סוהרסן מנשק ילד בן 5.

ירדה לו דמעה כסופה, שפגעה בילד ושמרה עליו כפטרונוס מפני הסוהרסן.

תינוק צורח אי שם, שתי מילים נוראות והצרחות הפסיקו.

הוא חשב על כמה סבל יש בעולם, והיה מוכן לעשות כל דבר כדי שזה ייפסק.

הוא הגיע למעלה ופגש מלאך.

''ראיתי את מעשה הגבורה האחרון שלך''

זה היה ג'יימס.

''מתת כדי להציל את בני''

''וגם אחרי שמתת, הצלת פעוט מדבר גרוע ממוות''

''דמבלדור חושב שתהיה מתאים למלא משימה''

''האם תוכל לחזור אל תוך נשמתו של הארי ולנסות לנטרל את החלק של וולדמורט ששוכן בו?''

''אעשה כל דבר שתבקש''

''תיגע בכדור הזהוב'' פתאום הופיע לידו כדור מזהב.

פיטר החזיק את הכדור ואמר לג'יימס מילה אחרונה לפני שנעלם בחזרה

''סליחה''

רמוס עצם את עיניו ופקח אותן שוב.

הוא היה במקום לבן וגדול.

''ברוכים הבאים לגן עדן'' היה כתוב בשלט ענק.

''הי רמוס וטונקס!''

ג'יימס וסיריוס הופיעו מולו ומול נימפדורה, שאחזה בידו בחוזקה.

''מתתם בגבורה!''

''גם אתה מתת בגבורה ג'יימס''

''ומה איתי?'' נעלב סיריוס.

''גם אתה, סיריוס, גם אתה''

''איפה לילי?''

''מאחוריך''

''או, הי ליל'ס''

''הי רמוס''

''אז כולנו מתנו, כל ארבעת הקונדסאים''

''אכן''

פתאום הופיע מלאך

''ג'יימס פוטר, לילי פוטר, סיריוס בלק ורמוס לופין, הארי פוטר קורא לכם לחזור!''

ארבעתם התקרבו לבמה ונכנסו לערפל כסוף.

''אמא, אבא!'' לחש הארי פוטר בן ה17.

''סיריוס, רמוס!''

''תשגיחו עלי''

''תמיד''

		הפרק הבא