מגששת באפלה || פיקצר

 הערות לפני שאתם קוראים:

~ תחשבו אחרת כשאתם קוראים זו לא נקודת השקפה רגילה.

~ ויתור זכויות לג'ק"ר- אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.

סיפרו לה שהיא מכשפה.

היא קיבלה שרביט וספרי לימוד.

היא נשענה על קיר ועברה לעולם אחר.

היא פגשה מישהי מבוגרת שקוראים לה לונה, היא הייתה מאוד נחמדה.

וגם מוכרת.

היא נסעה בסירות.

היא הגיעה אל המיון.

"תולרן לורה"

היא התיישבה על השרפרף- היא הייתה האחרונה וכולם חיכו לה- הם היו רעבים.

"אבא, אמא איפה אתם?"

הכל היה חשוך

היא רצתה משהו אבל לא ידעה מה זה

היא לא בכתה מעולם גם כשהייתה תינוקת בעריסה

וכמו שזה הופיע- זה נעלם.

היא התעוררה במרפאה.

מאדם פומפרי אמרה לה שהיא היא לא התאימה לשום בית.

מאדם פומפרי אמרה לה שבכל בית יודעים לשמוח ולבכות.

היא הייתה קשוחה

היא לא בכתה כשאמא ואבא שלה מתו.

היא לא בכתה כשהועברה לפנימייה.

היא לא בכתה כשלא היה לה למי להראות את התעודות שלה, את המבחנים, הטובים והרעים.

היא לא בכתה כשנידו אותה.

היא לא ידעה לשמוח.

אמרו לה שהיא מכשפה.

היא לא קפצה.

היא רק אמרה "תודה".

היא לא חייכה כשהפסיקו לנדות אותה.

היא לא צחקה מבדיחות או כשדיגדגו אותה.

פרופסור מקגונגל אמרה לה שהיא חייבת הורה.

פרופסור מקגונגל אמרה לה שהיא תיבדוק אם יש לה סנדק.

היא שאלה מה זה.

פרופסור מקגונגל אמרה לה שזה דומה להורה.

היא הכירה לה את לונה.

הן כבר הכירו.

לורה לא חזרה לבית היתומים

היא גרה עם לונה, רולף ו-2 ילדיהם: לורקן וליסאנדר שהיו מאוד נחמדים אליה.

לונה ידעה איזה טיפול לורה צריכה לקבל.

היא למדה קצת בבית במקום בבית הספר.

כשהיא הגיעה מיינו אותה במשרד המנהלת.

"כבר ראיתי אותך פעם, החלטתי לא השתנתה את תהי בבית-"

 ואז קרה דבר משונה.

"אבא, אמא איפה אתם?"

הכל היה חשוך

היא רצתה משהו ופתאום ידעה מהו.

היא בכתה.

"אבא, אמא איפה-"

"אנחנו כאן" אמר קול נשי מוכר.

"תמיד נהיה לידך" הוסיף קול גברי שגם היה מוכר.

ופתאום קרה דבר מוזר.

שפתה של לורה התעקלה למעלה.

היא לא הבינה איך זה קורה.

אבל אז, זה קרה,

היא פתאום הבינה.

"תודה שריפאתם אותי" 

לאט לאט היא דהתה אל המציאות

"לורה, לורה?"

היא התעורה במרפאה

"פרופסור, לונה הבנ-"

"גם אנחנו הבנו, תנוחי"

"מה, כי, זה, אבל, הבנתי"

ועיניה התרחבו.

הקולות היו מוכרים מידי.

היא שמעה אותם לפני זמן רב אבל בכל זאת מועט.

ואולי לפני דקה.

"תודה"

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ת"ב?

תודה שקראתם!

:)