האישה הרזה

החיים שלה היו מאושרים.

היא קמה כל בוקר עם זריחת החמה, התארחה אצל חברתה הגבירה לכוס תה של בוקר, ננזפה על שנטשה את עבודתה ואוימה שתפוטר. אבל היא אהבה את השגרה הזו.

נכון, בלילות היא התלוננה על המקום הצר שהוקצה לה, על שאין לה מיטה. בימים היא התלוננה על המאמץ שעליה להשקיע בעבודה, על שעות הערות הרבות שנדרשו ממנה. אבל היא היתה מרוצה, באמת.

היא הייתה רזה ויפה, עם שיער בלונדיני ועיני שוקולד ענקיות. לפעמים בלילות הברון שחי כמה קומות מתחתיה היה בא לבקר, והיה נשאר עד הבוקר, ללחוש לה דברי אהבה. היא הייתה מסמיקה והעבירה את כל הימים במחשבות עליו, ועל מה שיאמר לה כשיפגשו שוב. הימים ארכו נצח נצחים אבל היא ספרה שניה אחר שניה בצפיה.

היא הייתה יפה ורזה וטיפשית ומאושרת, מין צעירה שמאמינה שהכל טוב, שהחיים טובים, שהעולם טוב, שהאהבה תמיד תנצח.

היא אהבה לשיר. כמה שהיא אהבה לשיר! הברון חזר ללהג, שוב ושוב, על קול הפעמונים שבו בורכה. והיא שרה ושרה ושרה! עד שיגמר החמצן מהריאות, עד שתצטרד, עד שתהפוך לאילמת. היא שרה נעימות, ושירים שהוריה שרו לה כשהיייתה קטנה, ושירים ששמעה כשאנשים עברו לידה וזימזמו. היא זכרה כל מנגינה ששמעה, ולא היה ניתן לעצור אותה כששרה מלוא גרונה, בקול ניחר.

לנצח, הוא אמר לה כשהיה מנשק אותה. לנצח, הוא אמר לה כשגופם נצמדו. והיא הייתה שיכורה מאושר.

היא הייתה יפה ורזה וכישרונית ומאושרת מאושרת מאושרת, חיה בפנטזיה שלא יכולה להתפוצץ.

היא חתמה על עבודה לכל החיים, באותו מקום, לנצח נצחים. היא חשבה שהנצח נצחים הפרטי שלה בהגוורטס יהיה תמיד מאושר.

עד שיום אחד

הכל התפוצץ

והוא כעס

והיא צעקה

והוא עזב

ולא חזר

והיא המשיכה לצעוק אחריו, שוב ושוב, קללות ועלבונות ומילים מגעילות ששטפו לה את הפה עד שהקול שלה נגמר.

ואז הדמעות התפרצו. והיא בכתה על שהאמינה לו, על הטיפשות והתום שאבד.

היא שתתה כדי לשכוח את הדמעות והחרטה.

היא אכלה כדי להיגמל מהשתייה החריפה.

כדי לשכוח אותו.

והיא אכלה והשמינה, וגילתה שכל יום הוא מלחמה חדשה עם עצמה וכל חיוך הוא כאב שפשוט מוסתר טוב. היא גילתה שהזמן לא באמת מרפה.

היא חזרה לשיר. שירי נעימות ושירי ילדות ושירים שאנשים שעברו זימזמו. הקול שלה הפך לצרוד ומפויח.

ויום אחד

היא גילתה

שהיא הפכה

לשמנה

ומכוערת ועזובה וגלמודה שלא אוהבים.

אבל היא הבטיחה להישאר תמיד דלת הכניסה לגריפינדור.

תמיד, לנצח נצחים.

והבטחות לא מפירים.

**********

תגובות בונות בבקשה