יומנו של ארגוס פילץ'

"הנה נראה לי שמצאתי" צעק אלי אבי, ונפנף בבקבוק וודקה ישן.

"אני בא", החזרתי לו בתשובה, ורצתי לגעת בבקבוק. 

"השעה כבר אחת עשרה, אז כדאי שתחזיק חזק אנחנו יוצאים", אמר אבי בהסתכלו על שעונו החבוט.

הרגשתי כאילו מישהו שאב לי את האוויר מהריאות ומילא אותן בג'לי (תאמין לי הרגשה מאוד מגעילה) ואז נחתנו,

נחתנו באמצע שדה קוצים גדול, ואמרתי לאבי שכנראה לא הטילו את לחש ה"פורטוס" מספיק טוב מכיוון שנחתנו באמצע שום מקום.

בתגובה ציקצק לי אבי בלשונו ואמר:" אל תדאג גוס-גוס, חצי הגמר פה, רק שהוא מוגן בלחשים שמונעים ממנו לראות אותו. בטח עוד מעט יבוא איזה מישהו ויסביר לנו מה הולך פה..." סיים אבי.

ולפתע כמו מתוך קסם (האמת היא, שאני חושב שזה באמת היה קשור לקסם) הופיע קוסם גבוה, די שמן, וסערו סתור כך שנראה כאילו לא ישן כמה לילות טובים, ואמר:"אוהו.. מי זה פה, ג'ון פילץ' וארגוס פילץ' הקטן, אתם בטח באתם עם הבקבוק וודקה הישן ב.. אחת עשרה, נכון?" שאל.

"אכן כן, עכשיו אתה מוכן בבקשה לקחת אותנו לדירה שלנו?" אמר אבי בעצבנות.

"טוב,טוב, בסדר" ענה האיש והוביל אותנו לתוך שדה הקוצים, שהתברר שהיה מחנה, שבו היו המוני אוהלים פזורים.

"הנה, אתם רואים, האוהל שבשורה שמולנו, מספר... 15." אמר האיש הגבוה, והתרחק ממנו בצעדים מהירים תוך שהוא ממלמל משהו על זה שהוא לא ישן איזה שבוע בגלל העומס המטורף של האליפות.

הלכנו לאוהל 15 ובפנים מצאנו 2 מיטות, אח קטנה, ארון קטן לאחסון, ומן פיה לכודה בתוך צנצנת ("זה בשביל האור" אמר אבי).

"עכשיו רק רבע לשתיים עשרה והמשחק מתחיל בשבע בוא נסתובב פה בינתיים, אמורים להיות פה דברים יפים לראות" אמר אבי, נתן לי את ידו והתחלנו ללכת לכיוון חנות המזכרות שנהלה אישה זקנה.

נכנסנו לחנות וראינו בפנים את......

המשך יבוא...............

כל הזכויות שמורות לג'יי.קיי.רולינג

מצפה לביקורות בונות 

הפרק הקודם		הפרק הבא