אסופת פיקצרים - האחיות בלק

*הפיק פורסם גם בפורום ומפורסם כאן בשביל תגובות נוספות

הקירות באזקבאן כהים. מבטה של בלטריקס משוטט עליהם כשעיניה פקוחות, ממקומה על המיטה הנוקשה או כשהיא מתהלכת בתא הקטן.

התאים באזקבאן קרים. אסירים לא זוכים לחימום, ובלטריקס מתעטפת בשמיכה המרופטת שלה כדי לנסות להתחמם, אבל הקור חודר פנימה בכל זאת.

הימים באזקבאן קודרים. האור החיוור שמסתנן מבעד לסורגי החלון לא מספיק כדי לגרש את הצללים שעוטפים את בית הכלא ורודפים את יושביו.

אבל הלילות הם החלק הכי גרוע באזקבאן. בלילות הכל חשוך יותר, הרוח הקפואה שורקת מסביב בלי הפסקה והטירוף של הערות שוקע ומציף את הזיכרונות לתוך השינה החטופה.

הזמן שעובר באזקבאן מקלף שכבות של זיכרונות אצל בלטריקס וחושף דברים שקברה עמוק במטרה לשכוח. שלוש אחיות צעירות מתרוצצות בחלומותיה, משחקות בשלג, משתובבות בים, רצות במסדרונות הארוכים של אחוזת ילדותה. החיוכים שלהן מסנוורים, בוהקים מידי ונוכחות הסוהרסנים גורמת לכאב עמום ועצב משתק להופיע ביחד עם הזכרונות שלהן. הסוהרסנים לא לוקחים את זיכרון השמחה העמום של הזמנים ההם, הם משאירים אותה להתבוסס בו ובגעגוע למה שהיה.

בלטריקס לא תמיד הייתה האישה השדופה עם הדעה המשובשת שהשנים הפכו אותה אליה. פעם היא הייתה ילדה עם תלתלים שחורים קופצניים ושתי אחיות ששיחקו ביחד איתה. והיא זוכרת, למרות שרצתה לשכוח. היא זוכרת את אנדרומדה החכמה שאהבה סיפורים ואגדות ומצאה לעצמה אהבה כמו שחלמה עליה. את נרקיסה היפה שאהבה דברים יפים ומצאה לעצמה את הגבר שיקנה לה אותם. שלושתן אהבו אומנות, וכל אחת מצאה אותה במקום אחר, ביופי המוחשי, במילים המשתלבות או בטבע החופשי.

בלטריקס אהבה את הסערות. היא אהבה להקשיב לטיפות הגשם המרקדות ולרוח המסתחררת, לצפות בעננים שהשתלבו אחד בשני בגוונים של אפור. היא אהבה את התחושה של משהו גדול יותר שקורה ואת האוויר הצלול והמראה הרחוץ של העולם אחרי סערה. בלטריקס אהבה כל פרט ופרט בסערות, אבל הברקים היו החלק האהוב עליה ביותר. הבזקים של אור בחושך, עוצמה מדוייקת ושקטה שאחריה מגיע הרעם המתגלגל. זה היה החלום שלה, להיות כמו ברק; מדויקת, שקטה, עוצמתית. אבל בשביל להיות באמת כמו ברק, היא הייתה צריכה סערה. ו-וולדמורט היה האחד שהתכוון להתחיל אחת. היא רק לא ידעה שזאת תהיה אחת מהסוג הלא נכון, שמשאירה אחריה הרס ולא עולם נקי. כשהבינה את זה כבר היה מאוחר מידי, אזקבאן לקח את האושר שהרגישה מהסערות והפך אותו לטירוף. 

		הפרק הבא