Young God

אז כן, היי.

השיר היפהפה שעליו נכתב הסונפיק נקרא "Young God", של הזמרת Halsey (הלסי). תרגמתי אותו כי אני יודעת איך זה כשנכנסים לסונגפיק ויוצאים ממנו אחרי רגע כי אין כוח להתחיל לקרוא באנגלית, או שאני היחידה שזה קורה לה. לא משנה. תהנו מהתרגום בכל מקרה (אפילו שהוא עילג ולא מדויק כי ככה זה עם תרגומים מאנגלית לעברית).

הנה קישור לשיר, למקרה שמישהו ירצה לשמוע אותו בזמן הקריאה -  https://www.youtube.com/watch?v=bUhJRQSs6UQ  - אני ממליצה בחום. חוץ מזה שהוא יפה, הוא גם מוסיף לאווירה.

בכל מקרה, אני מקווה שתאהבו. אני עדיין מנסה את מזלי בכתיבת סונגפיקים ואשמח לחוות דעת למיניהן :)

אוהבת, קיסיירה 

He says, "Oh, baby girl, you know we're gonna be legends
I'm the king and you're the queen and we will stumble through heaven
If there's a light at the end, it's just the sun in your eyes
"I know you wanna go to heaven but you're human tonight

(הוא אומר, "הו, מותק, את יודעת שאנחנו הולכים להיות אגדות

אני המלך ואת המלכה ואנחנו נמעד דרך גן עדן

אם יש אור בסוף, זאת רק השמש בעינייך

אני יודע שאת רוצה ללכת לגן עדן אבל את בת תמותה הלילה")

"את יודעת, אנחנו פשוט אגדות חיות."

אני מפנה אליו מבט חד. אף אחד מאיתנו לא מפסיק ללכת, על אף העייפות.

"באמת," מתעקש פרסי כשהוא רואה את המבט על פני. הוא מביט קדימה בנחישות. "אנחנו נעבור את הגיהינום הזה וננצח את גאיה, וכשנצא מכאן כולם יעריצו אותנו ויבקשו חתימות והכל."

אני מסיטה את מבטי ממנו ומנענעת בראשי. כאן, באמצע טרטרוס, אלה לא הדברים המשכנעים ביותר ששמעתי. גם אם הוא מרגיש שאנחנו בלתי מנוצחים, אני מרגישה מאוד אנושית כרגע, רגילה. חסרת כוח או תקווה.

And I've been sitting at the bottom of a swimming pool
For a while now, drowning my thoughts out with sounds

(ואני יושבת בקרקעית הבריכה

כבר זמן מה, מטביעה את מחשבותיי עם צלילים)

אבל לפתע העיניים שלנו נפגשות, והירוק הימי בעיניו מציף אותי, ואני מיטלטלת, כי עכשיו אני קולטת. אני קולטת את המבט הרוטט בעיניו, את השאלות שמתחילות לצוץ, את הייאוש שרומס את כל מה שעומד בדרכו. אני קולטת שהמילים הן בסך הכל העמדת פנים שמכסה על כך שהוא על סף שבירה.

But do you feel like a young god?

You know the two of us are just young gods
And we'll be flying through the streets with the people underneath
And they're running, running, running

And we'll be running, running, running again

(אבל אתה מרגיש כמו אל צעיר?

אתה יודע ששנינו רק אלים צעירים

ואנחנו נעוף דרך הרחובות עם האנשים מתחתינו

והם רצים, רצים, רצים

ואנחנו נרוץ, נרוץ, נרוץ שוב)

אני תופסת את ידו ולוחצת אותה חזק, מסמנת לו שהבנתי. מסמנת לו שהכל בסדר, עדיין לא נכשלנו, עוד יש תקווה. כי באמת יש. והידיעה שהוא מלא בספקות גורמת לספקות שלי להיעלם, כי ברגע זה אני צריכה להיות חזקה בשביל שנינו. ואני מוכנה לעשות את זה.

He says "Oh, baby girl, don't get cut on my edges
I'm the king of everything and oh, my tongue is a weapon
There's a light in the crack that's separating your walls
"And if you wanna go to heaven you should love me tonight

(הוא אומר, "הו, מותק, אל תיחתכי מהקצוות שלי

אני המלך של הכל והו, הלשון שלי היא נשק

יש אור בסדק שמפריד בין הקירות שלך               

ואם את רוצה ללכת לגן עדן כדאי לך לאהוב אותי הלילה")

"ברור שזה מה שיקרה," אני עונה לו ומגבירה מעט את הקצב, מתודלקת במרץ מחודש. "נראה לי שאנחנו כבר קרובים לסוף." אני סורקת את השטח. "היי! ראית את זה? נדמה לי שהיה שם אור."

שנינו יודעים שלא ראיתי שום אור, אבל פרסי נראה פחות קודר ויותר מבודח. אני יודעת שהוא מבין מה אני עושה, וזה כנראה בדיוק מה שמעודד אותו.

הוא לוחץ את ידי. "בטח. כמו שאמרתי, אנחנו עומדים לעבור את הגיהינום הזה."

"כמו שאמרת."

עוברים כמה רגעים בהם אנחנו ממשיכים ללכת בשתיקה, הולכים קרוב יותר זה לזה ולא עוזבים ידיים. ומשום מקום, פתאום הוא אומר – "אני אוהב אותך."

And I've been sitting at the bottom of a swimming pool

For a while now, drowning my thoughts out with sounds

(ואני יושבת בקרקעית הבריכה

כבר זמן מה, מטביעה את מחשבותיי עם צלילים)

שנינו עוצרים בפתאומיות, ללא מילים. אני מביטה בעיניים הירוקות שלו, נשימתי עצורה.

הטון הזה... זאת הייתה אמירה מלאה בביטחון. לא מהוססת, כמו אצל הזוגות בסרטים, הרי שנינו כבר יודעים שהאהבה שלנו אחד כלפי השני הדדית וחזקה ואין טעם לפחד או להסס. אבל הפעם זה היה שונה. הפעם היה בזה עוד גוון, עוד צורה לחשוב עליה. מן אמירת, "למקרה שלא נצא מכאן, אני חייב להגיד שוב שאני אוהב אותך, אפילו שאת מודעת לזה בכל נשימה שלך."

לא בגלל הפחד למות, בגלל הרצון לחיות. לא בגלל הייאוש, בגלל התקווה.

But do you feel like a young god?

You know the two of us are just young gods
And we'll be flying through the streets with the people underneath
And they're running, running, running
And we'll be running, running, running again

(אבל אתה מרגיש כמו אל צעיר?

אתה יודע ששנינו רק אלים צעירים

ואנחנו נעוף דרך הרחובות עם האנשים מתחתינו

והם רצים, רצים, רצים

ואנחנו נרוץ, נרוץ, נרוץ שוב)

"גם אני אוהבת אותך," אני אומרת בשקט.

והוא מחייך, וגם אני מחייכת, וכשאנחנו ממשיכים ללכת הצעדים נעשים איכשהו קלים יותר. הקרסול השבור שלי הכאיב לי במשך כל הדרך, והכאב רק הולך ומתחזק. אבל פתאום אני לא רק לא מרגישה את הכאב. אני מרגישה שאני מרחפת, עפה באוויר.

אני כבר לא מרגישה חסרת כוח ותקווה. אני מרגישה כמו אלה.