יומן יקר, זה אני, סוורוס.

דף 1

יומן יקר,

היום הוא הגיע, הבן של הפוטר הזה ושל... לילי. אהובתי. כמה השם הזה יפה ומתנגן... כמו הצחוק שלה.. *דמעה נוזלת ומרטיבה את הדף*

אבל הוא גריפנדורי יהיר, לא דומה לה כלל, אולי רק בעיניו, שכפול מדיוק של שלה.. אבל, לא, הוא עצלן, חושב את עצמו, ונהנה ביותר מהתהילה שניתנה לו.

בדיוק כמו אבא שלו, המרושע הדביל הזה שלקח לי אותה.. מה היא מצאה בו בכלל? רע לב, קנאי, ואכזרי.

התפוח לא נפל רחוק מהעץ.

נקווה שלא יהיה כמו אמו היפייפיה ויהיה גרוע בשיקויים. אני לא צריך עכשיו סיבות לחבב את הארי פוטר, שנראה בדיוק כמו אביו, עם אותן משקפיים והכל.

בימים האחרונים החלטתי לשקול ברצינות את המחשבה על המוות. להצטרף אלייה שם למעלה, כך אני אוכל להגיד לה סליחה... להגיד לה כמה אני מצטער שבגללי היא נרצחה...

אני מתגעגע אלייך כל כך לילי.. 

כל שנייה של כל דקה שעוברת..

אני מקווה שנעים לך שם בשמיים...

 עד לפעם הבאה, סוורוס.

דף 82

היום היהיר הזה נלחם בטרול הרים שנכנס לבית הספר עם החברים שלו.

אני חושד שקווירל הכניס אותו כדי שיסיח את תשומת הלב של כולם בזמן שהוא מתגנב למסדרון ומשיג את האבן. למזלי, תפסתי אותו בזמן, והבהרתי לו טוב מאוד שמעכשיו אני אצפה בו. מקרוב.

אבל הפוטר הזה והחברים שלו.. הם פשוט בלתי נסבלים. הילדה הטיפשה הזו, גריינג'ר, חיפשה את הטרול כי רצתה להילחם בו בעצמה! וכמעט נהרגה תוך כדי! הגריפנדורים האלה לא יודעים מתי להפסיק!

וכדי להוסיף חטא על פשע, גם וויזלי והפוטר החש הזה, הלכו לחפש אותה ונלחמו ביחד איתה בטרול. רק בזכות מזל והרבה ממנו הצליחו לנצח!

הילד הטיפש הזה, הוא רק רוצה עוד ועוד תהילה! לא מספיק לו! הוא יעשה הכל כדי שיהיה הילד הכי פופולרי ומבוקש, בדיוק כמו אבא שלו וחבריו!

מסתובבים במסדרונות עם המבט המתנשא הזה ומקללים כל מי שעומד בדרכם!

הוא בכלל לא מעריך את הקורבן שאמו עשתה בשבילו, עדיף היה אם היו נותנים לוולדמורט אותו ומצילים את עצמם!

היא תמיד תוכל לעשות עוד תינוקות, שבתקווה היו יוצאים פחות כמו ג'יימס פוטר הפוץ הנפוח הזה!

איך נתתי לה לעזוב ככה את העולם?

בלי להגיד לה שאני מצטער?

בלי להגיד לה כמה אני מתחרט על אותו אחר הצהריים, שבו ברגע של תמימות דעת עלבון ומבוכה פלטתי את המילה האיומה הזו..

היא שינתה הכל.

דף 247

היום, יום לפני היום האחרון של בית ספר, קווירל סוף סוף מצא את הההזדמנות שלו. 

הוא נכנס לחדר כשלא השגחתי, והפוטר הזה, נכנס אחריו.

הו לא, הוא לא יכל לקרוא ולהגיד לדמבלדור! הוא היה חייב לרדת לשם ולנצח את קווריל בעצמו נכון? 

רק אלוהים יודע איך הם הצליחו לעבור את כל המכשולים.. ומסתבר, מסתבר שזה היה לורד וולדמורט שהנחה את קווירל בכל מעשיו.

והוא גם ניסה להשיג את אבן החכמים, אך פוטר, בגבורתו הרבה, ניצח אותו והרג את קווירל. משהו לגבי אהבת אמת וכולי.. לא ממש הקשבתי כשדמבלדור הססביר לי. רק חשבתי עד כמה הטיפש הזה ימשיך לסכן את חייו.. מכפיש את שמם של הוריו ואת זכרם. והוא עוד מרוצה מעצמו, איך הוא ניצח כך את וולדמורט. מזל מזל מזל. כמו לא זהיר, חסר מוח, ויהיר אתה יכול להיות?!

ועוד הוא וחבריו חשבו שזה אני כל הזמן הזה!

הא!

אם הוא רק ידע מה אני עושה בשבילו, איך אני הצלתי את חייו שמה במשחק הקווידיץ'. אם הוא רק ידע כמה אהבתי את אמו, ואיך אני מרגיש כאילו אלף סכינים חותכות אותי ברגע שאני מסתכל אל תוך אותן העיניים הירוקות.. 

דף  509

שוב פעם, הדביל הזה, הוכיח את עצמו כגיבור השנה.

הוויזלית הזו נחטפה היום לחדר הסודות, והוא, אלוהים יודע איך, גילה איפה הכניסה אליו.

הוא לא הלך למורה, לא אמר לדמבלדור, אלא פשוט הלך ונכנס לשם, לא מצוייד בשום אמצעי לחימה נגד נחש ענק כמו הבסיליסק שמסתבר שהיה שם!

ומה עוד מסתבר? שוולדמורט שוב פעם ניסה להרוג את הארי! ושוב פעם הארי שרד! רק במ ז ל! הוא אפילו ננשך על ידי הבסיליסק, ואם הציפור הזו של דמבלדור לא הייתה שם הוא היה נהרג מהרעל! ועוד הרבה לפני כן אם לא הייתה לו את החרב ההיא!

הוא כל כך בטוח בעצמו, שהוא כל כך אמיץ וחכם וגיבור, שהוא בכלל לא צריך עזרה! ובלי שהוא שם לב, הוא מקבל אותה כל הזמן! פוץ נפוח שכמוהו, הוא פשוט עושה זאת פעם אחר פעם אחר פעם! מסכן את חייו ככה! זה כמו הפעם ההיא שהמרביצן ההזה כמעט ערף את ראשו! רק במזל הוא ניצל!

דף 621

סיריוס בלק עדיין במנוסה. 

אתמול הוא ניסה להיכנס למגדל גריפנדור, כדי להרוג את הארי. אני לא אתן לו.

תמיד ידעתי שהוא יהפוך לפושע הזה שהוא היום, לרוצח שהוא היום. הוא תמיד היה אכזרי, מקלל ילדים במסדרונות רק לכיף, וזה היה פשוט ברור שהוא יגדל להיות פושע.

לא שאת הפיטגרו זה חיבבתי גם כן, עומד שם וצופה בהם בהערצה, בלי הכוח להתנגד. הוא, פיטר פיטגרו הילד הקטן השמנמן והמפוחד, בגריפנדור? הא. הוא היה צריך להיות בהפלפאף או בבסלית'רין. אני הייתי צריך להיות בגריפנדור במקומו. אני, לא הוא. הוא בחיים לא היה מסוגל לעשות מה שאני עושה, להיות סוכן לא כפול, אלא משולש. ועוד אצל הקוסם הכי מרושע ורצחני וחזק בזמננו. אני הייתי צריך להיות בגבריפנדור. להיות עם לילי, להישאר חבר שלה.. אולי היא אפילו הייתה אוהבת אותי.. אבל אני צריך להתעשת. אלה סתם חלומות של ילד בן 15 מטומטם. היא מתה. לילי המתוקה שלי, מתה.

דף 640

כל חודש אני ממשיך להכין ללופין את השיקוי, וזה פשוט בלתי נסבל.

הוא לא מוקיר לי בכלל תודה שבזכותי הוא לא עובר את ההשתנות שלו. הוא לא מוקיר לי בכלל תודה, שאחרי כל מה שהוא וחבורתו עשו לי, אני עדיין עוזר לו. ומתנהג אליו בנימוס.

אבל אז, היום, אני תפסתי את פוטר מסתובב באמצע הלילה עם איזה דף נייר, שאני חושד שעושה משהו זה או אחר.

חסר אחריות! כשסיריוס בלק מסתובב ככה חופשי, ויכול בכל רגע לתקוף אותו, והוא ככה מסתובב לו!

יש לו מזל שלופין הזה היה שם, אחרת הייתי נותן לו עונש שהוא לעולם לא יהיה כזה יהיר שוב! אבל הלופין הזה הגן עליו, אני בטוח שהוא יודע מה זה הקלף הזה שהוא החזיק.

אני שונא אותו, את הפוץ היהיר הזה, עד שאני מסתכל בעיניו היפות. של לילי. כמה אני מתגעגע אלייה בכל יום שעובר..

דף 758

היום, כשבאתי להביא ללופין את השיקוי שלו, ראיתי אותו יוצא בריצה ממשרדו וביחד הקלף הזה, שהסתבר להיות מפה.

החלטתי לעקוב אחריו.

הוא הלך לערבה המפליקה, למין מעבר שיש בגזע שלה- אותו המעבר שהם פיתו אותי להיכנס אליו בשנתי השישית.

נכנסתי, וכשהגעתי לבקתה שבסופוו, ראיתי את לופין מחבק את מי לא אם סיריוס בלק! שניהם פושעים!

לא רק זה, אלא גם הארי ושני חבריו, גריינג'ר והוויזלי, היו שם איתו, שלושתם מפוחדים עד כדי שנראו כאילו עומדים להשתין בתחתונים!

אבל לא! אז הארי, בטפשותו, כיוון אליי אקספליארמוס כשלא שמתי לב, ואיבדתי את ההכרה. כשהתעוררתי, לא היה איש בבקתה, ושמעתי צעקות ויללת זאב מבחוץ. הבנתי שוא עבר את ההשתנות. רצתי מיד החוצה, וכשהגעתי אל הילדים, הם היו מכווצים ליד סלע, כשהוא נוהם מעליהם. הסתבכו בתבשיל שבישלו בעצמם. לא תמיד יש מזל הא? 

אז רצתי אליהם, והגנתי על ההארי בגופי, שיהרוג אותי לא אכפת לי, רק שלילי, רק שהשבב היחיד שלילי השאירה בעולם ההזה ישאר חי.

ואז כלב שחור בא ונלחם בלופין, והארי מסיבה מסויימת צעק לבלק, הרוצח הזה.

ואז פטיגרו היה שם, חי ונושם, ואז הפך לעכבר וברח משם. אנימאגוס. הנחתי שגם בלק הוא כזה.

הארי ברח מאחיזתי, והלך לכיוונו של הכלב השחור, שהוא בלק. כשהספקתי לעקוב אחריהם, ראיתי את שניהם שוכבים מעולפים על שפת האגם. הרחפתי אותם אל הטירה, אך שעתיים לאחר מכן בלק ברח! הרוצח השתחרר לחופשי! ולופין החליט ברוב כבודו ואצילותו להתפטר. איזה מאצ'ו, אני בהלם פשוט. פחדן קטן ועלוב, רק פוחד שדבר כזה שוב יקרה.

דף 921

הסימן האפל ממשיך להתכהות. אני חושב שהוא מתחזק. קרקרוף הפחדן, הוא מפחד פחד מוות. הוא יודע כיוולדמורט יכעס עליו כיוון שברגע שהוא נעלם, לפני 14 שנה, קרקרוף היה הראשון לחזור ולהגיד שהוא היה תחת אימפריוס. הא. הוא גם ניסה להסגיר אוכלי מוות אחרים, ברטי קראוץ' ג'וניור, אותי, ועוד. אם כולם היו יודעים שאני לא באמת אוכל מוות, שאמונותיי דבקות בצד הטוב.. 

בינתיים, הארי ממשיך להתחרות בטורניר הקוסמים המשולש. עוד מעט המשימה השנייה, לאחר שהוא כמעט נהרג במשימה ההיא עם הדרקונים. אני מתחיל להתחרט על מה שאמרתי לדמבלדור, הוא לא צריך להשתתף. הוא עוד יהרג. אבל הוא כבר התחיל, ואין יציאה. לא משנה כמה אני אתחנן.

דף 1008

היום התרחשה המשימה השלישית והאחרונה, והארי והילד דיגורי השתגרו שניהם אל מין בית קברות ברגע שנגעו בגביע הניצחון. וולדמורט חזר, הרגשתי את הצריבה בסימן האפל. הוא הרג את הילד, סדריק, וההוא ניסה גם להרוג את הארי, אבל משום מה לא יכל.

הוא נלחם איתו, אך הארי במזל שוב, שרד. לא ברור איך.

וגם, נפתרה התעלומה של מי הכניס את שמו של הארי לגביע האש. זה היה ברטי קראוץ' ג'וניור, שהשתמש בשיקוי פולימיצי כדי להפוך לעין הזעם מודי. הוא גם כמעט הרג את הארי, אך דמבלדור ואני תפסנו אותו בזמן. הוא גם הרג את אביו, ברטי קראוץ', ודאג לכך שפוטר יעבור את כל המכשולים בדרך אל הגביע.

הפושע, לבסוף נתפס. אבל הוא חזר. וולדמורט. דמבלדור הקים מחדש את מסדר עוף החול, וקשה לי לראות את התמונות של המסדר הקודם, בו לילי מחייכת אלי מכל פינה.. 

דף 1280

יומיים עברו מאז הקרב במשרד הקסמים, ושנת הלימודים נגמרה. וולדמורט רוצה, כדי לנקום במאלפוי האב, לקחת את בנו למשימה- להרוג את אלבוס.

לא הייתה לי ההזדמנות לספר לו זאת עדיין. אך נראה כי נרקיסה מודאגת מאוד. היא באה אליי, כדי לבקש שאני אשמור על דראקו. הסכמתי, כמובן, אך לסטריינג', המשוגעת הזו, לא מאמינה שאמונותיי בצד האפל. ובצדק. הן באמת לא.

אז היא אמרה שאם אני באמת בצד האפל, שאנדור את הנדר הכובל. ונדרתי. מה יש לי לעשות? הלסטריינג' הזו, מטורפת סדיסטית על כל הראש. זה ממש מטריד להיות בסביבה. לוחשת את הלחישות שלה. מה אזקאבן יכול לעשות לאנשים..

בכל מקרה, אני צריך להרוג את אלבוס, אם דראקו לא יעשה זאת.

ילד מסכן. הוא טוב לב, אני רואה, אך דרכי הוריו מכריחות אותו לעשות דברים נוראיים. הוא נואש. אני יודע שלא יהיה לו האומץ כשיעמוד מול אלבוס. אני יודע. וזה למה אני יודע, בלב כבד, שאני זה שאצטרך לעשות את זה.

אני אצטרך להרוג את אלבוס דמבלדור, המושיע שלי, למען וולדמורט.

דף 1407

הרגתי אותו. את אלבוס. פוטר צפה. הוא בטח ישנא אותי עכשיו, כמו שאמו העדינה שנאה אותי.

מאלפוי, כצפוי, לא יכל לעשות את זה. רק אני.

הוא היה חולה כבר וגסס, אך אף אחד לא ידע זאת מלבדי. וכמה הארי כעס שיצאתי מהטירה עם מאלפוי ולסטריינג'. הוא ניסה להשתמש עליי בקללה שאני המצאתי, בסקטמוספרה, וכך הוכיח לי שספר השיקויים הישן שלי אכן ברשותו. כמו אביו, שהשתמש עליי בקללות שלי, כך גם הוא. איך הוא מעז? רוניל ואזליב. הא.

איך אלבוס עושה לי את זה? כולם חושבים שאני אוכל מוות אכזר, ואני לא. אני לא מאמין במה שהוא מאמין. הפסקתי לפני שנים. ואלבוס כבר לא פה כדי להגיד לי לא לשתות את הרעל, ולהתאחד עם אהובתי המתוקה.. אבל עדיין, אסור לי. הבטחתי לו. אבל הוא אמר שבעוד כמה שנים הכל יהיה בסדר. והוא שיקר. כל עוד היא מתה, שום דבר לא יהיה בסדר. אז למה לי אסור לשקר? אולי כי אני לא באמת רוצה למות. התאבדות זה לפחדנים. אני לא פחדן. אני אתמודד עם כל מה שהחיים יזרקו עליי, אם הם לא חושבים שזה מספיק, אחרי כל מה שהם זרקו עליי מאז יום היוולדי.

דף 1655

המלחמה מתקרבת. אני מרגיש את זה. 

היום כמעט והתפרצתי כשהאחים האלו עינו ילדה קטנה, רק שנה ראשונה בהוגוורטס, בעלת שיער אדמוני, שהזכיר לי את לילי.

אני לא יודע בכלל לאן פוטר הזה ברח, אך חבריו מתעקשים להיות טיפשים ולהפר את החוקים בכל דרך אפשרית. ראיתי במסדרון היום את לונגבוטום, וכולו מלא בחבורות ופגיעות. הוא עונה הרבה.  אני יודע זאת מהדיווחים של האחות קארו. ריסס בגרפיטי "סנייפ- פחדן רוצח". אני מבין אותו. גם אני חושב כך על עצמי לפעמים. ואני מבין איך הם יכולים לחשוב כך עליי, אחרי כל מה שעשיתי..

אם לילי הייתה רואה אותי עכשיו...

יש לי תחושה שהיא רואה.

דף 1678

היום, הייתה המלחמה. 

הארי, הוא התפרץ לטירה, וכמובן שהייתי חייב לברוח לפני שהוא יהרוג אותי.

אני לא הייתי בשדה הקרב. לא הייתי מסוגל להרוג את חברי מסדר עוף החול, וכך זהותי הייתה נחשפת. רבים מתו. רמוס, פרד וויזלי, אפילו הארי לכמה זמן. אך, הכי כואב, זה היה מותה של נימפדורה. אני זוכר את היום שנפגשנו כאילו זה היה אתמול, בכרכרות בשנתנו בשישית. היא עזרה לי והקשיבה לי, חוץ מלילי היא הייתה היחידה שהבינה אותי, למרות שהייתי סלית'ריני סנוב והיא הפלפאפית נחמדה. עד שגמרנו שביעית ,והיא שמעה שניהיתי אוכל מוות. ועכשיו היא מתה. כמו לילי. שתיהן מתות. וני לא חושב שאצליח להתגבר יותר.

וולדמורט ניסה להרוג אותי, בעזרת הנחשית שלו, נגיני, אך מאז שהתחלתי להסתובב לידה יש לי בקבוק של נוגדן רעל, כיוון שידעתי כי הוא לא סומך עליי לגמרי. הוא אמר משהו על שרביט הבכור. לא ממש הקשבתי, הייתי עסוק במחשבות על טונקס, ועל לילי. ולפתע המלתעות של הנחשית סגרו על צווארי. 

וולדמורט הסתלק, והארי בא לשם. 

אני כבר גססתי, וידעתי שהוא חייב לדעת שאני זה שעזרתי לו כל הזמן הזה. נתתי לו את הזכרונות, וביקשתי ממנו להסתכל בתוך עיני. ראיתי את העיניים של לילי המתוקה, ונזכרתי.

חשבתי שכדאי לי למות. שזהו, שעדיף כבר למות. הרי חודשים רבים יחלתי לכך, וסוף סוף יש לי את ההזדמנות. אבל כשראיתי את העיניים ההם, נזכרתי בהבטחה ההיא, שהבעתי מעל קברה של לילי לפני כחודשיים. שהבטחתי לה, שאני לא אתאבד. שאני אחיה, בשבילה.

אז שתיתי את הנוגדן, והשתמשתי בלחש הנגדי לסקטמוסמפרה, רסריום, בתקווה שזה יעבוד גם על אובדן הדם הזה. זה עבד. קמתי, וחזרתי לקרב כדי לראות את גופתו של וולדמורט נזרקת לאגם, אל הדיונון הגדול.

דף 4566

יומן יקר,

היום היא הגיעה, הבת של הארי ושל ג'ינברה.

היא כל כך עדינה, וגריפינדורית גם כן. היא קיבלה את העיניים של לילי, וצבע שיער בצבע כתום לוהט, כמו של כל בני משפחת וויזלי. היא נראית בדיוק כמו לילי, וגם שמה הוא לילי. והיא גם מעולה בשיקויים.

אני בטוח שהיא הופתעה, לאחר כל הסיפורים שהיא שמעה על שיעורי השיקויים שלי, שהייתי נחמד אלייה במיוחד. בעצם אל כולם שאני חושב על זה.

מאז אתמול בערב, שהארי תלה דיוקן של לילי וג'יימס בטירה, אני כל הזמן מדבר עם לילי, ממש כמו בזמנים הטובים. כבר השלמנו, והיא סלחה לי, על הכל. אני לא יכול לחכות להפגיש בין הליליות.

היום בבוקר הלכתי אל משרד המנהל שעכשיו מינרווה מתגוררת בו, ושמתי עליי את מצנפת המיון. רק כי עלה לי רעיון. אולי אני בעצם באמת לא סלית'ריני? אולי היא טעתה? והיא אמרה לי כך, היא אמרה לי שמאז שנוצרה עשתה רק 7 טעויות במיון. ושאני אחת מהן. אני ידעתי! ידעתי ידעתי ידעתי! 

וגם קלרה, שפגשתי לפני יומיים בדובשנרייה, שלחה לי לפני שעה ינשוף! היא רוצה לפגוש אותי לעוד פגישה, והזמנתי אותה למסעדת "אציו דלישס" החדשה. אני חושב שאני מאוהב. 

אם לא הייתי שותה את הנוגדן.. אני לא יודע מה היה קורה. לראשונה בחיי אני באמת מאושר. בלי פחדים, בלי דאגות, ובלי אף אחד שיקלקל לי. סוף סוף החיים מחייכים אליי.

עד לפעם הבאה, סוורוס.