התפוח לא נופל רחוק מהדראקו

דראקו נגס בתפוח שמולו. טעמו העסיסי, המשכר, התפשט בכל פיו. 

מולו הייתה מונחת קערה, מלאה כולה באותם פירות ירוקים.

הוא לא האמין שבאמת מצא אהבה, כל הנשיקות עם פנסי היו רק התכחשות, התכחשות לאהבתו האמיתית.

רק כשעזב את הוגוורטס, ניתנו בידיו יותר הזדמנויות לבלות קצת זמן לבדו עם התפוחים. מהרגע שנפתחה בפניו דלת זו, הוא מעולם לא חזר דרכה.

"הממ... הממ..." הוא מלמל בהנאה. הסלית'ריני הושיט את ידו לתפוח נוסף, כשלפתע חש צורך עז לנשק את התפוח בו נגס רגע לפני.

הוא קירב את השקע הקל שנוצר לשפתיו, וסחף את שניהם לנשיקה ארוכה. 

"מה הייתי עושה בלעדיכם?" הוא שאל בלחש. 

לפתע, התפוח שבידו התעורר לחיים. "הו, דראקו, אתה ממש החצי השני שלי!"

הנער הביט בו כלא מאמין. "אתה... חי?"

"מובן שכן!" הפרי חייך. "נשיקתך החייתה אותי! הצלת אותי, אהובי!"

"הו, תפוח!"

"הו, דראקו!"

שני האוהבים התחבקו ורקדו ואלס יחד, מאושרים מהנס שקרה להם.

הם לא ידעו זאת באותו רגע, אך חמש שנים מאוחר יותר, הם יעמדו יחדיו מול ביתם הפרטי, כזוג רשמי ואזרחי.