הנחיתה על הערבה- מה היא מרגישה?

הי כולם, הפאנפיק הזה מסופר מנקודת המבט של הערבה המפליקה בשנתו השנייה של הארי פוטר בבית הספר.

היום, כמו בכל יום, נחתי קצת והתכוננתי לשנת היופי הרגילה שלי ופתאום, משום מקום, נחתה עלי מכונית מעופפת בצבע כחול.

אני מאוד התעצבנתי ולא הבנתי איזו ישות בעולם כולו יכולה להפריע לעץ יפיפה כמוני שרוצה לנוח.

התחלתי להעיף את ענפיי לכל עבר כדי לסלק את המכונית ממני ולפתע שמעתי צרחות מתוך המכונית.

מאוד נעלבתי כי חשבתי שמי שצועק מפחד ממני, והרי אני לא רוצה להפריע או להזיק למישהו.

זה נתן לי עוד כוח להעיף את ענפיי בניסיון לסלק את המכונית.

פתאום נזכרתי שכשאני הייתי בת 12 למדתי בבית הספר "תקשורת עם חפצים" כיצד לתקשר עם מכוניות.

מהר מאוד התחלתי לדבר עם המכונית הכחולה. גיליתי שהמכונית הכחולה מאוד נחמדה ופיטפטנו קצת.

היא סיפרה לי שהיא ביקרה בהרבה מקומות אבל שהיא לא ביקרה ביער, ושהיער הוא המקום שאליו היא תמיד רצתה ללכת.

אני סיפרתי לה שאני תמיד חייתי ליד יערות ושזה קצת משעמם לחיות במקום אחד כל החיים.

הסברתי לה שאני מנסה להירדם ושזה מאוד מפריע לי שהיא נחתה עליי וגם שממש ליד איפה שאנחנו נמצאות יש יער. 

ברגע שהסברתי לה את זה היא ירדה ממני, פתחה את הדלתות שלה, העיפה את מי שהיה בתוכה ונסעה ליער כמו שתמיד רצתה.

המכונית הכחולה הייתה מאוד נחמדה ואדיבה והתעצבתי שהיא לא נשארה לדבר איתי עוד, כי אני מאוד בודדה בתור עץ.

אחרי שהמכונית הכחולה נסעה ליער, הלכתי לישון כי הייתי מאוד עייפה.

מדי פעם היא באה לבקר אותי ואנחנו מדברות- היא מספרת לי על מקומות שהיא ביקרה בהם ועל היער, ואני מספרת לה על איך זה להיות עץ.

אם אתם תרצו אני אכתוב עוד פרקים שמספרים על השיחות שבין הערבה והמכונית, ועל מקרים שבהם הן לא מדברות לבד.

(ממשיכה אם יהיו שלוש תגובות להמשך)