מלכת החיות

אף חיה לא חשדה בשום דבר. הישות שהתקדמה אל קרחת היער זעה בשקט האופייני לחתול שאיתר את טרפו.

כעשרה מטרים מחבורת הארנבות שכירסמה לה עשב בנחת, הדמות עצרה ובחנה את סביבתה, היא לא מיהרה לעשות תנועה חפוזה שהייתה עלולה להבריח את החיות.

בשקט מופתי הדמות הרימה את שרביטה הכהה וללא קול הטילה כישוף חסר צבע וצורה. גל קטן של כח פרץ מן השרביט והארנבים נפלו על אדמת היער החשוך בזה אחר זה.

בהרגשת סיפוק קטנה הדמות מיהרה אל גופו החיות הקטנות והחלה מיד לכרסם את רגליהים של הארנבים. לפתע, כאילו מישהו עצר בעדה, הפסיקה הדמות לכרסם את הארנבונים. היא התיישבה בצייתנות על הקרקע והחלה במלאכת פשיטת העורות מגוף החיות. בזמן המלאכה הדמות הייתה שקועה לגמרי בעבודתה ולא שמה לב כלל למה שקרה סביבה. כשסיימה את מלאכתה הדמות הבחינה שכבר ירד הלילה. בהינף שרביט נוסף, אש נדלקה בסמוך למקום ישיבתה.

הישות מיקמה את הארנבים על האש החמה והמתינה בסבלנות עד שהבשר ייצלה.

בינתיים, הרימה הדמות את מבטה השמימה וגילתה כי הכוכבים חסומים בסבך אפל של עצים ענקיים.

 הדמות לא פחדה כלל לשבת לבדה בתוך היער האפל. זכרונות מעברה צפו והישות נזכרה באיזה פחד ואימה היו כל התלמידים מסתכלים על היער האסור.

הבשר היה מוכן ותוך כדי הורדתו מהאש והתחלת הארוחה, התרגשות גדולה גאתה בדמות, כמו שתמיד קורה בתחילת מסע חדש ותקופה חדשה. הדמות הייתה נחושה בדעתה להצליח במסלול שתכננה מראש.

והפעם, הסוף לא יהיה מאחורי סוגר ובריח.

***

רופוס עמד מול השערים השחורים של הוגוורטס ובלע את רוקו.

 הוא העיף מבט בחפציו. היו לו, שתי מזוודות שחורות וגדולות, תיק גב רחב וארוך וכלוב ישן שבתוכו נמנמה לה בשקט ציפור שחורה וקטנה.

ההתרגשות עלתה בו כשהביט אל תוך שטח הטירה. מדשאות ענק התפרסו מעבר למה שהצליחו עייניו לקלוט, גבעות תחמו את שטח בית הספר שבמרכזו עמדה לה טירה עצומה ועוצרת נשימה שממנה התקשה רופוס להתיק את מבטו.

רוח חמימה של ראשית ספטמבר היכתה על פניו וגרמה לענפים של העצים שמסביבו לחרוק. הרכבת המובילה להוגוורטס תגיעה רק בעוד כשעה, לכן, פרט לצלילי הטבע שום קול לא נשמע ברקע.

לאחר כדקה נוספת מתוך המדשאות עלתה לה מכשפה לבושה בגלימה נאה. כשהתקרבה, רופוס הבחין כי יש לה רעמת תלתלים בהירים ושהיא בגיל העמידה.

"ברוכים הבאים להוגוורטס רופוס," אמרה לו המכשפה לכשהגיעה לשערים.

"שלום," הוא השיב לה בפשטות. המכשפה שלפה את רביטה והסירה את ההגנות שמנעו מפולשים הכנס אל הטירה. לאחר מכן היא הקישה ברשביטה על השערים עצמם ומנעולים כבדים החליקו ונפתחו.

רופוס עשה את צעדו הראשון אל תוך הוגוורטס והתרגשות גדולה גאתה בחזו, כמו שתמיד קורה לו בתחילת מסע חדש ותקופה חדשה. רופוס ידע כמובן, שאלפי תלמידים היו פה לפניו וידע שמליונים עוד יבואו אחריו.

אך רופוס היה נחוש בדעתו שגורלו וסיפורו יהיה שונה, הוא הבטיח לעצמו שתקופת חייו בהוגוורטס תשאיר חותם, הן בו, הן בבית הספר עצמו, ואולי אפילו, בכל עולם הקוסמים.

***

רופוס נשען על הדלת של חדר צדדי שהיה צמוד לחדר האוכל הגדול. החדר עצמו היה הומה אדם שהתרכזו כולם בנקודה אחת בערך במרכז האולם. שם, נחה לה מצנפת מרופטת על שרפרף עץ סדוק.

ילדה בהירת שיער וסמוקת לחיים ניגשה בצעד כושל אל המצנפת, התישבה והניחה את הכובע על ראשה. כל העיינים באולם בהו בה. לאחר כעשר שניות המצנפת השחורה פערה את פיה וצעקה," רייבנקלו,".

מחיאות כפיים וקריאות עלו מהשולחן שמסביבו ישבו ילדים בגלימות שחורות ועניבות כחולות.

כשמחיאות הכפיים דעכו, המכשפה שפתחה לרופוס את השערים הרימה את ידה. הפרצופים באולם נראו מופתעים וסקרנים.

"באופן חריג," פתחה המכשפה," השנה נקבל אלינו תלמיד חדש שאינו בשכבת הגיל של השנה הראשונה. תלמיד זה מגיע אלינו מבית ספר אחר, ואני מבקשת בכל לשון של בקשה שתקבלו אותו יפה." המכשפה עצרה את דיבורה וסרקה את האולם.

"לספסל הלימודים של השנה הרביעית יצטרף אלינו התלמיד רופוס סנייפ," היא הסתובבה וסימנה לרופוס לגשת אליה.

רופוס נשם נשימה עמוקה ופסע אל השרפרף הסדוק. הוא הבחין כי שאר התלמידים סקרנים ומנסים לאמוד אותו במבטיהם.

רופוס איתר במבטו ילד בשולחן של הענביות הירוקות שיטט באפו בחוסר עניין. המראה שיעשע אותו והעניק לו תחושת ביטחון.

בצעד בוטח הוא התיישב על הספסל והניח את המצנפת על ראשו.

" מממ..." נשמע קול בתוך ראשו של רופוס והוא עצם את עייניו.
"מעניין, מעניין מאוד. עבר זמן מה מאז נתקלתי בקושי מסויים לשבץ תלמיד כלשהו לאחד הבתים. מעניין," רופוס סידר את המצנפת בזווית נוחה יותר.

"אני רואה פה רבדים רבים, שכל אחד מהם מסקרן מאין כמוהו. בואו נראה, אני רואה פה ראש לא רע בכלל, לא, לא רע כלל וכלל. מממ ובואו נראה, יש פה גם אהבה רבה להצלחה ורצון עז להיות משמעותי. יש פה גם כשרון, כן כן ,ללא ספק.

ו- או! נפלא! איזו אצילות נפש. ואומץ. מעניין. אבל ממה על זה מונע אני תוהה? מהו המניע?"רופוס הבחין כי תלמידים אחדים החלו להתלחשש באולם.

"אה! מצאתי. חובה עליי להודות שזה משעשע למדי. וקצת מאכזב. חבל, ציפיתי לגדולה. אמנם יש פה לא מעט חכמה ואומץ לא קטן וכן תשוקות עזות. אך אני רואה שהכל בא ונשאב ממקור אחד. ובכן, זאתה חלטה שאכן אצטער עליה-

הפלפאף!" המצנפת צעקה.

השולחן הצהוב שאג וגעש. מחיאות כפיים ליוו את רופוס כל הדרך לשולחן, בו הוא התיישב והביט סביבו.

ללא ספק זהו מקום מעניין, הוא חשב.