הדור שאחרי

אחרי שניפרדנו מאמא ואבא ג'יימס הלך לשבת עם החברים שלו ואני ורוז המשכנו ללכת לאורך המיסדרון ולחפש תא ריק.

לקראת סוף הרכבת היה תא, שבהתחלה חשבנו שהוא ריק, אבל במבט שני ראינו שיושב בו מישהו רזה, עם שיער בלונדיני כמעט לבן והבעה מלגלגת על פניו.

"שלום", אמרה רוז, "אנחנו יכולים לשבת איתך?"

הילד הרים את מבטו מעותק של 'הנביא היומי' שהחזיק בידו. "בסדר". הוא אמר.

אני ורוז שמנו את המזוודות שלנו על מדף המיטען והיתיישבנו מול הילד הבלונדיני.

היסתכלתי החוצה מהחלון. קצת היתביישתי לפתוח בשיחה בגלל שהילד הזה ניראה כמו הבן של מי שדוד רון דיבר עליו קודם.

לאחר כמהדקות של שתיקה הילד הבלונדיני פצה את פיו.

"ניראה לי לא הצגתי את עצמי. אני סקרופיו מאלפוי, בנם של דראקו ואסטוריה מאלפוי". הוא אמר בפשטות. "מי אתם?"

"נעים מאוד. אני אלבוס פוטר, בנם של הארי וג'יני פוטר".

סקרופיו מאלפוי ניראה מופתע מאט, אבל פנה אל רוז.

"ומי את?"

"אני רוז וויזלי, בתם של רון והרמיוני וויזלי."

סקרופיו חייך.

"נעים להכיר".

והם לחצו ידיים. סקרופיו הושיט את ידו אלי הכוונה לילחוץ את שלי, ואני לחצתי לו בשימחה.

עד עכשיו סקרופיו מאלפוי עשה רושם של ילד נחמד. עדיין זכרתי את הסיפורים של אבא על אביו של סקרופיו, דראקו מאלפוי.

כעבור בערך חצי שעה שבה אני וסקרופיו דיברנו על איך שהתותחים מצ'אדלי הפסידו לפאדלמיר יונייטד במישחק האחרון של העונה, ורוז השאילה מסקרופיו את 'הנביא היומי' שלו, נישמעה דפיקה בדלת ולתא ניכנסה ילדה יפה עם שיער שחור ארוך וחלק.

"שלום" היא אמרה, "אאפשר לשבת בתא שלכם? פשוט כל שאר התאים מלאים לגמרי ופה יש עוד קצת מקום". היא היתיישבה ליד סקרופיו ומול רוז. "דרך אגב, איך קוראים לכם? אני ג'יין ווד, הבת של אוליבר וצ'ו ווד."

רוז ענתה מייד כניראה הילדה הזאת ניראתה נחמדה בעיניה. לי לפחות היא ניראתה נחמדה.

"שלום. אני רוז וויזלי."

"סקרופיו מאלפוי".

"אני אלבוס פוטר. נעים מאוד!"

וככה השיחה נימשכה ונימשכה עד שהגענו להוגוורטס. ניכנסנו לעולם הגדול וכל אחד היתמיין בתורו.

שמתי את המיצנפת על הראש שלי וחיכיתי "סלית'רין!" קראה המיצנפת.

"אלבוס תיתעורר! כבר כימעט הגענו!"

רוז העירה אותי בניעור חזק. "אתה נירדמת וכל הזמן זזת!"

אחרי  שהיתעוררתי לגמרי וגיליתי שאפילו עוד לא הגענו להוגוורטס, החלפתי לגלימת בית הספר וכולנו היתכוננו לרדת.

לבסוף הרכבת עצרה ברציף חשוך.

כשיצאנו מהרכבת אל הרציף הקר קול רועם קרא: "תלמידים חדשים לפה! תלמידים חדשים לפה!"

היסתכלתי לעבר הקול וראיתי צללית ענקית. אני, רוז ג'יין וסקרופיו החלפנו מבטים והתחלנו ללכת.

כשהגענו לצללית הענקית היא פנתה אלי. "היי אלבוס אתה שם בסדר? זה אני האגריד."

פניתי להסתכל על האגריד המחייך.

"שלום האגריד! הכל בסדר."

"יופי", אמר האגריד. "עכשיו כל התלמידים החדשים אחרי!"

התחלנו ללכת לכיוון אגם ענקי שבתוכו היה צי של סירות קטנות. כשהגענו אליו האגריד אמר: "ארבעה ילדים בסירה!"

אני, סקרופיו, רוז וג'יין היתיישבנו באחת הסירות שהתחילה לשוט מעצמה לעבר הטירה הענקית שלפנינו.

לבסוף הגענו לקצה האגם וכך גם שאר הסירות.

כולם יצאו מהסירות לחוף האבנים הקטן שבקצה האגם.

"כולם אתם פה?" שאל האגריד. "יופי."

הוא הקיש על הדלת שלוש פעמים ו……..

		הפרק הבא