אם כולם היו מתים

הוא לא ידע. הוא היה קטן. הוא עוד לא הבין מה אביו עשה.

כותב: רייצ'ל לונה וויזלי
הגולש כתב 9 פאנפיקים.

פרק מספר 1 - צפיות: 1202

(5) 5 דירגו

פיקצר

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: אנגסט - שיפ: ג'ן - פורסם ב: 06.07.2016

המלץ!

ID : 7309

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק גמור

הוא עמד והביט למרחקים.

הוא הביט בשטח.

השטח שלו.

הוא לא רצה את השטח הזה.

הוא ירש אותו.

הוא ירש אותו אחרי שאביו לקח, לא, גנב אותו בדם ויסוריים של אחרים.

הוא הביט רחוק.

הוא הסתכל על הריסות של טירה שעוד היה אפשר לראות.

ההריסות היו בין אגם ליער.

אגם שפעם היה פעם היה מלא חיים.

עכשיו האגם הזה מלא מוות.

בדיוק כמו היער שמולו.

"אתה רואה בני?" שאל אותו אביו כשעמדו על מצוק והביטו לעבר טירה. טירה שנבנתה בין יער לאגם ואליה הובילה רכבת. "יום אחד כל זה יהיה שלך" אמר בקול בטוח.

הילד הביט על אביו. הוא האמין לו. כי אביו תמיד קיים הבטחות. גם כאלה שהוא לא רצה שאביו יקיים.

לאט לאט הטירה הפכה להריסות. לא בתוך ימים, וגם לא בתוך שבועות. הטירה הפכה להריסות תוך שנים. הרבה שנים של בדידות.

שנים שכולם רק ניסו עוד לשרוד והתעלמו ממנה, אבל לא שרדו. הילד לא הבין שזה מה שיקרה.

הוא לא רצה שזה מה שיקרה. הילד רק רצה שאביו יהיה איתו. שאביו יתעסק בו ולא בלהעלים אנשים מהעולם.

הילד הביט על אביו. "אבל מה עם אמא?"שאל בקול קטן. קול של ילד. אביו לא הסתכל עליו.

הוא הביט למרחקים, בתקווה שילדו לא יראה שאין צער בעיניו. "אמך מתה בלידתך. היא הייתה אחת מהיורשות של סלית'רין, ממש כמונו. רק שאנחנו קרובים לסלית'רין. אנחנו הכי חזקים שיש. נכון?"

הוא הסתכל על הילד. הילד הנהן. הילד לא ידע את הסיפור האמיתי של אימו. הוא לא ידע שהייתה לה הזדמנות לחיות.

הוא עמד והביט.

הביט ונזכר.

נזכר באביו.

בסיפורו של אביו על אימו.

ובסיפורה האמיתי של אימו.

הוא נזכר באמת.