שעת חצות

התעוררות לא תהיה. 

הנערה בעלת השיער הבהיר שמפוזר על הכר והעיניים האפורות שעצומות כעת, הנערה ששנתה קלה כמו של חיית בר, לא תתעורר.  אנבת' צ'ייס לא תרגיש דבר כשזה יקרה, היא אפילו לא תתהפך בשנתה. זה מתחיל בדממה ומסתיים בדממה. היא לא תדע כשהיד עטויית הכפפה של החייל תאחוז בזרועה ותמשוך אותה אחריו לתוך הריק. לא יהיה לה זמן לקחת את הנשק.

היא לא הראשונה ולא האחרונה שתעלם בשעת חצות. לפניה הייתה הייזל, שנעלמה לפתע ממגורי הקוהורטה החמישית. אחריה גם פרנק ופרסי ילקחו.

הם ידעו, אבל הם לא יוכלו להתגונן. 

יקיצה לא תהיה.

הנער בן הארבע-עשרה הגבוה וכהה השיער שישן על האדמה של יער גשום במדינת וושינגטון, הנער שיכול לשמוע או להריח כל פולש גם בעיניים עצומות, לא יקום. סת' קלירווטר לא יספיק אפילו לקום על רגליו כשזה יכה בו. כל זה יקרה בדממה, בחושך.  הוא לא ידע עד שיהיה מאוחר מידי. הוא כבר אבוד, נמשך אל הצל על ידי יד עטויית כפפה. הוא ילך בדיוק כמו רנסמיי קאלן שנעלמה אתמול ללא הסבר, בדיוק כמו אחותו הגדולה למחרת, כמו ג'ייקוב בלאק בעוד שני לילות. הוא כבר ידע, אבל אף אחד לא יכול להתגונן. 

יש דבר אחד שמשותף לכולם, בין אם הם מפורקס או מלונג איילנד או בכלל מקליפורניה, בין אם הם אנשי-זאב, חצויים או משהו באמצע, בין אם הם כבר נחטפו או שעדיין לא: הם לא יודעים. 

הם לא ידעו כשהם יתעוררו בפאנם, עד שמי שעליו הם אמורים להגן יסביר להם. הם לא ידעו מה זה משחקי הרעב עד שהם יאלצו להשתתף בהם. הם לא ידעו למה הם שם עד שהם ימותו שם, בארץ שאחרי האלים.

הם חשבו שהם מוכנים להכל, אבל הם לא היו מוכנים לזה.

		הפרק הבא