הרפתקה אחרונה

הנה פאנפיק ארוך (לא אוסף פיקצרים לשם שינוי) שהתחלתי לא מזמן בבלוג שלי ולא ממש המשכתי. התחשק לי לחזור אליו, אז אני אמשיך לכתוב אותו אם יהיו תגובות.

משהו קטן לפני הקריאה: בגלל שאני הכותבת של הפאנפיק החלטתי שנוח לי לא להיצמד לגמרי לקאנון, ולכן - רון מת ופרד מוגדר כנעדר (כי התחשק לי פרדמיוני ולא רונמיוני). החצויים עדיין לא יודעים שליאו חי.

כשפרסי התעורר בבוקר הוא לא זיהה את המקום בו הוא נמצא. המחשבה הראשונה שלו הייתה 'איפה אני בשם זאוס?', והשניה 'לא שוב!'. הוא כמעט התחיל לקלל את הרה והשאר (דבר מאוד לא ממולץ אם אינך רוצה למות במקום) על כך ששוב הפרידו אותו מאנבת', ואז שם לב שהיא שוכבת לידו על הדשא. במקום קללה יצאה מפיו אנחת הקלה, והוא התקרב אל אנבת' כדי להעיר אותה.

"פרסי?" מלמלה אנבת', והתיישבה בקפיצה כשהבינה שהיא לא בביתן שלה במחנה החצויים. היא כמעט התנגשה בפנים של פרסי, שהרים את ראשו במהירות. "איפה אנחנו?" 

"לא במחנה החצויים, וגם לא במחנה יופיטר." הוא ענה.

"לא נכון," נאנחה אנבת'. "שוב?"

"לפחות הפעם אנחנו ביחד," עודד אותה פרסי. אנבת' חייכה.

"טוב, כנראה יש משהו חשוב כאן, אולי עוד מחנה או משהו בסגנון. בוא נסרוק את הסביבה." פרסי הנהן בהסכמה לרעיון, והם פנו לעשות זאת, אחרי שבדקו איזה כלי נשק יש ברשותם. (אנקלוסמוס הייתה בכיס שלו כרגיל, וחרב הדרקון של אנבת' נחה על הדשא במרחק מטר או שניים מהם.) 

מבט של שלוש מאות שישים מעלות הראה לפרסי שבכלל אין לו מושג איפה הוא, ושבכלל לא בוקר. מסביבם היו מדשאות רחבות ידיים, טירה עתיקה מתנשאת מעליהן. הוא ידע שאנבת' כבר להוטה להביט עליה מקרוב ומבפנים ולבחון את סגנון האדריכלות. גם פרסי התרשם מהמבנה, הוא לא היה יכול שלא. ליד הטירה פרסי הבחין בנצנוץ כחול שרימז על מקור מים, בתקווה גדול. בצד השני של המדשאות התנשאו עצים ירוקים לגובה. פרסי ידע מיד לאיזה כיוון הוא מעדיף ללכת. אנבת' הסכימה איתו. "זה ייתן לנו יתרון," אמרה, אבל פרסי ידע שהיא גם רוצה להתקרב אל הטירה העתיקה. 

מקור המים שפרסי הבחין בו היה למעשה אגם גדול, דבר שמאוד שימח אותו. אנבת' בחנה בעיניין את הטירה, כצפוי, ופרסי החליט שכדאי לבדוק אם הכוחות שלו פועלים. הוא חייך חיוך מרוצה כשהצליח בקלות להרים קיר של מים, שנצץ בצבע כחול באור השמש. 

"מה אתם עושים כאן?" האישה הזקנה עם הלבוש המוזר דיברה מאחורי פרסי והפתיעה אותו מאוד, אז קיר המים שלו עף עליה בטעות. מיותר לציין שהיא ממש לא שמחה לקבל מקלחת פתאומית, וכנראה גם לא הבינה איך המים עברו דרכו והוא נשאר יבש. לא עזרה גם העובדה שאנבת' בדיוק כיוונה אליה את החרב שלה. 

"איזה מין תעלול," זעמה האישה, שפתיה צמודות זו לזו בקו דק, בעודה מניפה מקל עץ בתנועה מוזרה שאיכשהו גרמה לכך שתהיה יבשה פתאום. "למשרד שלי. עכשיו."

*באותו הזמן במחנה החצויים*

כשהארי התעורר הדבר הראשון שהוא ראה היה הרמיוני, שהעירה אותו. הדבר השני היה שהוא לא נמצא בהוגוורטס. הדבר השלישי היה שנערים ונערות עם כלי נשק מוזרים מקיפים אותו ואת הרמיוני, ושהשרביט שלו אצלו. זה של הרמיוני היה אחוז כבר בידה, כשהיא מוכנה להשתמש בו כל רגע. במשך כמה דקות הם פשוט החליפו מבטים, עד שנער עם שער בלונדיני קצוץ ועיניים כחולות דיבר.

"מי אתם, ואיפה בשם הרה פרסי ואנבת'?"

תגובות?

		הפרק הבא