זמני קדם

נפרטיטי התהלכה בארמון בחוסר מנוחה. אביה- איי- שהיה גם מלך מצרים, אמר לה להיפגש איתו בעוד כשעה. נפרטיטי לא הבינה מדו אביה רוצה לדבר איתה. הוא מעולם לא אמר לה להיפגש איתו בכזאת רשמיות.
בבוא השעה של הפגישה עם אביה, נפרטיטי הגיעה אל מקום המפגש. מקום זה היה מקום המזרקה המוזהבת שבגן. לצד המזרקה היה מוצב פסל של אימה. המקום הזה הוקדש לה כשמתה בעודה יולדת את אחי נפרטיטי, סתפ.
היא לא הבינה מדוע אביה רצה להיפגש איתה דווקא שם ולא במקומו הרגיל, שנמצא בחדר הראשי ליד כס מלכותו. לפתע, אביה הגיח. הוא פנה אליה בחיבה. "בתי הנאווה, נפרטיטי," אמר ונתן לה חיבוק חם. נפרטיטי החזירה לו חיבוק קצר. היא רצתה מאוד לדעת מדוע אביה ביקש להיפגש איתה. לפני שהספיקה לשאול את ביה על כך, הוא פתח ואמר: "בתי, אני החלטתי להינשא בשנית."
נפרטיטי לא האמינה למשמע אוזניה, אך אביה- שהיה חסר סבלנות באותו רגע, לא נתן לבתו לעכל את מה שאמר ופנה לעבר פתחו של הגן. "אני גאה להציג את אשתי ומלכתך לעתיד."
נפרטיטי כמעט והתעלפה כשגילתה מי האישה שלה רוצה להינשא אביה. אותה האישה הייתה לא אחרת מאשר אנך סו-נמון. "השאירי אותנו לבד," אמר אביה לאנך סו-נמון. היא, בתגובה, קדה לו ויצאה בפסיעות תקיפות וחינניות מהגן. פרעה פנה אל נפרטיטי. "את מכירה את אנך סו-נמון, כך שאני בטוח שתסתדרי איתה יפה. מה דעתך?"
"אני לא... אני לא חושבת ש-" מלמלה נפרטיטי. היא לא מצאה תירוץ שיספק את אביה וימנע ממנו להינשא לאנך סו-נמון.
"נפרטיטי," פנה אליה אביה, "אני מבין שאת מרגישה שאני בוגד באמך. היא אכן הייתה אישה טובה ומלכה נהדרת, אך היא מתה. חיינו חייבים להמשיך, ואני זקוק לאישה שכזאת, אישה שתגן עליי. אחת שתהיה מקודשת אך ורק לי." נפרטיטי הרגישה ייסורי מצפון נוראיים. היא לא רצתה שאביה יינשא לאנך סו-נמוך, משום שהיא לא חיבבה אותה במיוחד. בנוסף, אנך סו-נמון עשתה לה רושם של בוגדת ואישה נבזית.
אביה הלך לכניסת הארמון והשאיר נפרטיטי מוכת הלם. היא עמדה שם עד שאחיה סתפ הגיע והחל ללעוג לה. "מה, גילית את הסוד?" הוא חיקה את אביו, "אני בטוח שתסתדרו מעולה." הוא פרץ בצחוק פתאומי, "מה תעשי עכשיו, כשאנך סו-נמון מקרקרת אחרי אבא?" נפרטיטי הסמיקה אך לא הסכימה להישבר ליד אחיה הלועג לה.
"אני חושבת שהיית אמור ללמוד על אנוביס היום ולא לעקוב אחרי אבינו ולשמוע את סודותיו האישיים. אני בטוחה שפרעה הנכבד ישמח לשמוע על כך."
"לא, לא," התחנן סתפ, "בבקשה נפרטיטי! אל תספרי לאבינו, אני אעשה הכל."
"טוב, אני לא אספר לו," צחקה נפרטיטי, "אני לא אספר לפרעה אם אתה לא תספר עלי ועל כך העסק עם אנך סו-נמון. אבל אני מזהירה אותך, גם אני לא אספר- אבא ינסה לבחון אותך על אנוביס ואם לא תלמד עד מחר, אתה תמות!"
כשירד הערב, נפרטיטי הסתגרה בחדרה. היא הרגישה אשמה משום שהיא חושבת רק על עצמה. הרי אביה מחכה מאז שאמה מתה להרגיש את אותה ההרגשה, להרגיש שהוא אינו לבד. מלבד זאת, אנך סו-נמון היא אישה חסונה וחזקה שתוכל להגן על אביה ולשמור עליו. במחשבה מרגיעה זו, נפרטיטי עצמה את עיניה ונרדמה.

		הפרק הבא