תעלומה בהוגסמיד

ויתור זכויות ליורשים של ארתור קאונן דויל, ולסופרת ג'יי קיי רולינג.

פרק 1 : זכרונותיו של ד"ר ווטסון.

את רשימותי אלה, אני כותב בנפרד מתיעודי הרגילים של פעולותיו של ידידי בתחום המקצוע שלו. המקרים שברשימות הבאים הם מקרים שאני חושב שהם צריכים לקבל לעצמם במה נפרדת. לא הרי הקורא את תיעודי פעולותיו של ידידי בקרב המוגלגים בשיטות שכליות גרידא, ומגיע לפתרון תעלומה, לקורא את פעולותיו של ידידי בקרב עולם הקוסמים בשיטות אחרות מעט. 

את היותי, אני בעצמי, קוסם ידעתי מאז היותי ילד קטן. אבי היה קוסם וכן כל האחים שלי. אני לא הייתי שונה מהם כלל, בגיל 11 הלכתי ללמוד בהוגוורטס שם למדתי את כל 7 השנים בבית הפלפאף, כמו כל משפחתי. אחרי שסיימתי את לימודי בהוגוורטס, התחלתי לחשוב ביתר רצינות על עתידי. אני באמת רוצה לחיות כמו קוסם? זה הרי עם של בטלנים ועצלנים! היה מספיק לי לראות את אחי איך שהוא מסתבך בחובות ומתמכר לשתיה, נעשה שיכור של ממש! אני באמת רוצה לצאת כמוהו? בהחלטה נחושה עזבתי את עולם הקוסמים והלכתי ללמוד רפואה מוגלגית, האמת, גיליתי שזה לא בדיוק מה ששמעתי בילדותי פעמים רבות. לאחר מכן נסעתי לשרת בהודו ובמלחמת אפגניסטן, כמו שידוע לקוראי הותיקים.

שני עברו מאז נטשתי את עולם הקוסמים, אבי קיבל זאת בהבנה ונתן לי לנהוג כראות עיני. לא תיארתי לעצמי שדווקא ידידי ושותפי לדירה, הוא גם כן בעצם קוסם. הולמס? קוסם? בפעם הראשונה שסיפר לי על כך מיד צצו לי שאלות בלי סוף: אתה, שפועל רק לפי השכל וההגיון, איך נכנס כאן בכלל קסם? ובכלל, איפה למדת, אני לא זוכר אותך בהוגוורטס, אנו בני אותו גיל? ועוד ועוד. כמובן, ידידי לא איכזב. הוא סיפר לי, גם משפחתו היא משפחת קוסמים רגילה. בגיל 11 הלך ללמוד בהוגוורטס, בבית רייבנקלו כמו כל משפחתו. עם השנים הוא התמלא טענות על עולם הקוסמים עד שבסיום השנה החמישית החליט לעזוב ולא לחזור יותר, אני הייתי אז רק בשנתי השנייה וכנראה  שלכן לא הכרתי אותו עדיין. 

אבל, עולם הקוסמים לא שכח אותו. ברשימותי הבאות אגולל בפניכם מספר מקרים יוצאי דופן שהתרחשו בעולם הקוסמים, ואיך הגיעו על פתרונן בעזרתו של ידידי. התלוותי אליו באחדים מן המקרים האלו, כוחות הקסם שלי, החלשים אבל עדיין יעילים, ונאמנותי אליו - כך טען - עזרו לו רבות. אני עצמי, התפלאתי על כוחות הקסם שלו. כל כך חזק וכל כך יעיל, עד שלא נראה כי אפילו לא למד שבע שנים מלאות בהוגוורטס. "אתה מבין ווטסון ידידי, אני צריך את זה בשביל המקצוע" אמר לי פעם. גם במקרים הרגילים שבאו אליו, השתמש לעיתים רחוקות בקסם אם זו הייתה האפשרות היחידה להציל חיי אדם ואף אחד לא רואה. רמיזות לכך תוכלו למצא ברשימותי, פעולות שלא נקטתי בהם שום הסבר הנראה לעין.

היה זה בוקר חורפי רגיל, "בוקר טוב" אמרתי לידידי שהיה נראה במצב רוח טוב "כנראה יש לך לקוח היום, הלא כן?" 
"כן, בודאי. וכשהוא מודיע על הגעתו במכתב הנשלח על ידי ינשוף, אתה יכול בבירור לדעת מאיזה רקע הוא מגיע, תקרא את זה" אמר והושיט לי מכתב הכתוב על נייר קלף.
שלום לך, מר שרלוק הולמס.
מחר בבוקר אגיע אליך למשרדך
עניין לא מובן בכלל, אני חושב שמאד יעניין אותך
אם תואיל בטובך לקבלני, אשמח מאד.
הנרי קופר.
"זה הגיע באמצע הלילה ככל הנראה" הפטיר.

"הנייר קלף הוא מהסוג הרגיל שמוכרים בכרך ודף בע"מ, אם אני לא טועה" אמרתי.
"כן, אתה לא טועה" ענה, "אבל גם אינך מדייק. זה מהסוג הרגיל שמוכרים בסניף בהוגסמיד, לא בסניף בסמטת דיאגון. יש הבדל בין הניירות הלונדוניים לחבריהם הסקוטלנדיים..." 
"אתה יודע משהו על מר קופר הזה?" שאלתי.
"לא, לא כלום. חוץ מזה שהוא מאד מיהר לשלוח את זה. הוא כתב את זה באמצעות לחש כתיבה מהיר, ולא באמצעות היד כרגיל. כך שאיני יכול לדעת כלום חוץ מכך שהוא כנראה גר בהוגסמיד, מה שהסקתי מהקלף כמובן" 
את שיחתנו קטעה גברת הדסון שנכנסה לחדר. "מר הולמס, ג'נטלמן רוצה לפגוש אותך. הוא אומר שקוראים לו הנרי קופר והוא כבר הודיע לך על ביקורו"
"כן, תכניסי אותו"ענה ידידי.
היא הלכה וחזרה לאחר מספר רגעים, "לא נראה לי שהג'נטלמן הזה מרגיש טוב" אמרה חצי לחישה "הוא כרגע בשירותים, מקיא"
"היה צפוי, בכל אופן תגידי לו להכנס אחרי שיגמור את עינינו שם"
כעת פנה אלי "עוד מספר פרטים, כנראה מדובר באיש קצת מבוגר שלא רגיל בהתעתקות, כנראה אדם רגיל המנהל חיים רגועים ופתאום הגיע סערה הטורפת לו את שיגרת חייו"
"ככל הנראה" עניתי.

עודנו מדברים והאיש נכנס לחדר. גבר לא גבוה לבוש בבגדים רגילים למדי, זקן לא ארוך שנשטף במים לאחרונה, מקל הליכה מסוג מוזר, מגפיים ומשקפיים בעלי מסגרת זהב... 

		הפרק הבא