נורית סטימפלסטון

 אוקיי, אז הדבר הראשון שאני רוצה להבהיר כאן זה שלא אני בחרתי את החיים האלה. ההורים שלי בחרו אותם.

זאת לא אשמתי שכל חצי שנה אנחנו עוברים דירה.

זאת לא אשמתי שכל פעם אני צריכה להתרגל לבית ספר חדש.

יש לי כמה שיטות כבר איך להתאקלם בבתי ספר, אפילו צברתי ניסיון עם כמה מלכות כיתה גועליות.

אבל שום דבר לא הכין אותי לבית הספר "הלימודים הם חוויה". שם מוזר קצת, לא? בכל אופן, גם הפעם עברנו אבל לשנה וחצי, לא רק חצי שנה.

אוקיי, אחרי שסיפרתי לכם על "הרפתקאותי" הגיע הזמן לספר לכם עליי.

קוראים לי נורית סימפלסטון.

התחביבים שלי הם לקרוא, לכתוב, ולהסתבך בצרות, טוב זה לא ממש תחביב, למרות שזה גם, זה בעיקר משהו שאני טובה בו.

ועכשיו, לסיפור: כמו כל שנה, גם השנה עברתי דירה. כמו שאמרתי קודם, השנה זה היה שונה. זה היה לשנה וחצי, וזה ממש המון זמן להיות באותו בית, לפחות בשבילי.

וזה יעד הדירה להפעם: מלודין.

הסיפור הזה מתחיל ביום שבו עברתי למלודין.

ובלי שום חארטות מיותרות (חוץ ממה שכבר היה), בואו נתחיל בסיפור.

הסיפור הזה מתחיל ביום אביבי נחמד אחד. הכל פורח,  הציפורים מצייצות, ממש כמו יום מספר ילדים קלאסי.

וזה ממש, אבל ממש, לא תאם את מצב הרוח שלי באותו יום.

אם מזג האוויר היה לפי מצב הרוח שלי הוא היה ככה: יום חורף גשום וסוער, ברקים ורעמים, סופה שעוקרת עצים משורשיהם.

אתם מבינים כמה מזופת היה מצב הרוח שלי באותו יום? זה היה בגלל שאני עוברת דירה. היו פעמים שממש ממש שמחתי לעזוב את העיר, כמו בסילורה.

זה היה בעיקר בגלל שבבית הספר בסילורה היה לי ממש לא כיף.

אבל כאן, ברנדיי, ממש נעים לי בבית ספר, יש לי שתי חברות ממש טובות: נורית (זה תמיד הצחיק אותנו שקוראים לנו באותו שם) ורבקה. כולם קראו לנו נו-נו-רבקה. עכשיו הן יהפכו לנו-רבקה. שם פחות מדליק. בכל מקרה, לא רציתי לעזוב אותן, הן היו כמו האני השני שלי. והשלישי. אבל מה לעשות, לא גמרנו את ה"טיול מסביב לעולם" שההורים שלי (לא אני, כן?) רוצים.

אז היום אנחנו עוברים למלודין. אני אמשיך לספר על ה"הרפתקה" שלי בחלק שמגיעים למלודין.

דרך אגב, זה הפאנפיק הראשון שלי, וממש התרגשתי כשאישרו לי אותו, אבל אני רוצה לדעת שלא סתם מסתכלים בזה וזהו, אני רוצה תגובות, אני יודעת שרוב האנשים (גם אני, האמת.) פשוט מדלגים על בקשה כזאת, אבל באמת, אני רוצה תגובות, גם אם זה רק "יפה" או משהו כזה. אז בבקשה, תגיבו לי ותירשמו.

		הפרק הבא