אלפא, בטא, גמא.

האובססיה שלי לרגולוס מגוכחת בשלב הזה. היו שני משפטים בקושי בנוגע אליו. מה אני עושה.

אוקיי שא אני פשוט ממש אוהבת איך שאני רואה את רגולוס אוקיי שא סליחה

רגולוס הוא כוכב. הוא חלק ממערכת הכוכבים של האריה. הוא הלב הנוצץ של האריה ששט בשמי הלילה בגאווה.

רגולוס הוא עוד כוכב. עוד כוכב רחוק שהיה בעבר ואולי כבר מת עד שאנחנו רואים את האור שלו.

רגולוס הוא לא עוד סתם כוכב. בכלל, הוא לא כוכב.

יש את רגולוס אלפא, בטא וגמא. כעיקרון, כל הכוכבים האלו הם אותו רגולוס שאנחנו רואים כאן. לא הרבה יודעים, אבל רגולוס אלפא הוא הכוכב היחיד מבין השלושה שאנחנו רואים. השניים האחרים קיימים, הם אי שם ביקום, קרוב לאלפא, אבל הם בלתי נראים לנו.

יש את רגולוס אלפא, כשמו כן הוא- אלפא. הוא שחקן קווידיץ' גדול, מבריק לגילו, טהור דם, מנומס, תרבותי ומתוחכם. בנות רוצות להיות איתו, בנים רוצים להיות כמוהו; היורש האחרון של משפחת בלק.

הוא אלפא, הרגולוס שנראה לעין, הגאה שנדמה שנולד כדי לשבות לבבות, בן החברה הגבוהה, זה שיחייך אליך חיוך כובש ואת תשכחי לרגע אחד מכל הצרות בעולם כי זה רגולוס בלק.

הוא הבן המושלם שכל הורה חולם להביא, הוא התלמיד המושלם שכל מורה שמח ללמד. הוא אלפא, הבהיר מכולם.

יש את רגולוס בטא, זה רגולוס עם הלב הרך שמביט בבת המוגלגים שבוכה במסדרון; הוא לא צוחק ולא מלגלג. הוא רוצה לגשת, לשאול אם היא בסדר, לתת לה חיבוק אם היא רוצה אחד.

הוא רגולוס שאין לו לב להרוס את האדם בגלל הזאב. הוא אותו אחד שיקח את הסוד של רמוס לקבר מימי חסר שם.

הוא האחד שאין לו לב לתת לקריצ'ר לשתות את הרעל, האחד שלא מוכן לתת לרוצח לעלות לשלטון, האחד שיתנגד בשקט.

הוא בטא, מלא רחמים, מלא חרטות וחוסר ביטחון. הוא רוצה להיות חופשי, לזהור בעצמו, להראות לכולם שהוא כזה, אבל הוא לא אלפא והוא לא נועד להיות אלפא. הוא בטא, מלא ברגשות אנושיים חמים שאין להם מקום בעולם הקר של אלפא.

יש את רגולוס גמא. הוא רגולוס שיושב בחדר חשוך, קורא ספרים אסורים לאור נר צהוב עד שעה מאוחרת, מנסה להבין איך האדון שומר על עצמו.

הוא רגולוס שהבין שרמוס הוא איש זאב, האחד שראה את הסדרתיות, את המבנה, שזיהה את הסימנים.

הוא האחד שהצליח לעלות על ההורקרוקסים, האחד שפיצח את הפאזל שנים לפני דמבלדור ופעל הישר מתחת לאף הנחשי של זה שאין לנקוב בשמו. הוא האחד שהבין את העולם בצורה שמעטים מאוד יכלו.

הוא גמא, מבריק, חדור מטרה ומלא חרדה כי כל מה שהוא רואה סביבו הוא רע. הוא רואה את המפלצת שמתחבאת בארון, רואה אותה באמת, ומעיז להביט לה בעיניים. הוא הגמא, שפוחד מהחושך אבל חי איתו, כי האור לא שייך לו. האור הוא של האלפא וכך תמיד היה.

רגולוס, האלפא המכובד והגאוותן, היה רק האור שאנחנו רואים בעיניים. היו עוד שניים, חזקים יותר, שלא ראינו. הם היו חזקים יותר כי להם לא היה האור המנחם. הם ננעלו בחושך, הם קיבלו את הגורל שלהם. כשאלפא דעך, כולם דעכו יחד איתו. זה נגמר.

בסופו של היום, ליבו של האריה מצא את עצמו שוקע באגם. זה היה בטא שאמר שאי אפשר לפגוע בקריצ'ר הזקן, זה היה גמא שאמר שמישהו חייב למות. אלפא לא היה עוד חלק מזה, הוא פשוט דעך איתם.

אולי, רק אולי, אם האור של בטא וגמא היה קצת חזק יותר אף אחד מהם לא היה דועך.

אולי אני טועה.