כשהארי פוטר ופרסי ג'קסון נפגשו

הארי, רון והרמיוני ישבו בבית הוויזלים. עברו שבועיים מאז המלחמה הגדולה, והם עדיין לא נרגעו ועדיין היו עצובים על כל מי שמת.

"תאר לך שעדיין הייתי יוצא עם לבנדר," אמר רון להארי לפני שבוע, "אז הייתי עכשיו... אה... שבור, נראה לי. אבל עכשיו אני רק מצטער, ז'תומרת, על ידידה..."

להרמיוני היה יותר קשה.

"אבדנו כל כך הררבה אנשים," היא נהגה לומר. "לופין... לבנדר... טונקס... פרד..."

אבל הארי רק ישב, הנהן, והרגיש רגשות אשם מתפסות בכל גופו: בגללו הם מתו, כדי להגן עליו! בגלל שהוא היה בהוגווטס, אנשים נפגעו.

כעת, הם ישבו בסלון בשתיקה.

"ילדים," מולי וויזלי נכנסה במהירות למטבח. "תקשיבו! הצלחתי להזמין את פרד לארוחת הערב! הוא יבוא עם חבר, אבל הוא בא... אז,אתם יודעים, תתנהגו יפה!"

היא עזבה אותם ווהחלה לערוך שולחן. 

"סוף-סוף הוא הסכים לבוא," אמר רון בשקט.

"כן," אמרה הרמיוני.

מאז מות פרד, ג'ורג' נהיה מוזר יותר מדי קשה לו.

האר השפיל את עיניו.

"מה קרה, הארי?" שאל רון. "תתעודד, חבר, המלחמה עברה!"

"לא, אני בסדר," חייך הארי.

"טוב, אולי, רון, נעזור לאמא שלך לערוך שולחן?" שאלה הרמיוני בעודה קמה מהספה ומתמתחת.

"צודקת!" אמר רון, קם, נשק לה על הלחי, ואמר להארי: "בוא, הארי."

הארי, רון והרמיוני נכנסו למטבח והצעו עזרה לגברת וויזלי.

"כן, תודה, מתוקים," אמרה גברת וויזלי. "רון - שים מזלגות, הרמיוני - תבשילים, הארי - סכינים וכוסות."

הם החלו לערוך את השולחן במרץ: עוד כרבע שעה מגיע ג'ורג'.

כשגמרו, התיישבו לשולחן, בידיעה שג'ורג' יגיע בכל רגע עם ה"חבר" שלו.

הארי הביט אל הדלת, מיד כשנפתחה. וקצת נדהם. ג'ורג' היה הרבה יותר גרוע מאז הפעם האחרונה שפגש אותו:

שערו עבר מעט את כתיפיו והיה פרוע וסבוך, כמו מדורה ענקית; פניו היו מלוכלכות ועיניו בוהות; הוא לבש גלימה קרועה מעל חולצת טריקו שחורה ששרווליה גזורים ברישול ומכנסיים קצרות, גדולות ורחבות. ג'ורג' נראה שתוי.לידו, עמד נער, נמוך ממנו ונראה קטן יותר, חזותו מוזרה.

שערו היה שחור משחור פי מאה משל הארי, מגיע לכתיפיו וסבוך. עיניו היו מצומצמות בחשד. הוא לבש חולצה שחורה צמודה ומעל ז'קט עור מלוכלך וקרוע. על ידו הימנית הייתה טבעת עם גולגולת.

"ג'ורג'!" קראה גברת וויזלי וניגשה לחבק את ג'ורג' במהירות.

"הי, אמא," אמר ג'ורג' במבט מנותק.

"בוא שב! ומי זה ה... חבר שלך?"  שאלה גברת וויזלי בחשד-מה.

"זה ניקו, ניקו די-אנג'לו," אמר ג'ורג' והתיישב. ניקו די-אנג'לו עדיין עמד בפתח.

"בוא, ניק די-אנג'ל," אמר גברת וויזלי.

"לא, תודה, גברתי, ברצוני לשוחח עם הארי פוטר."

זה פרק ניסיון, אם יאהבו ויגיבו - אמשיך. :)

		הפרק הבא