ג'יימס פוטר ג'וניור

טווווב..... אז מה יש עד עכשיו? ג'יימס, תעלולן, חבר של הולי וג'ול. או קיי, אפשר להמשיך.

הקטע הזה הולך לדבר על זה שהוא מנסה להתרצן. יאיי. בואו נכתוב מה שעולה לי בראש.

זה התחיל ביום אחד, אחרי שג'יימס הבעיר לפרופ' רובין את המאזניים.הולי ישבה לידו על שפת האגם הגדול, וג'ול התאמן בהקפצת כדור,

כשהרו [תלמידת שנה ראשונה מהפלפאף] הגיעה ובגמגום קצר אמרה לג'יימס שמקגונגול מזמינה אותו למשרד שלה, הוא לא התרגש יותר מידי -הוא היה שם כבר מאות פעמים,

ואכל מאות עוגיות ג'ינג'ר. למה שהפעם הזאת תהיה שונה?

אבל היא כן הייתה שונה. מקגונגל אמרה שהצוות שקל להרחיק אותו מביה"ס ורק בגלל מעמדו של אביו הם נותנים לו הזדמנות אחרונה.

לעוף מבית הספר!? זה אות הקלון הגדול ביותר שקוסם בריטי יכול לשאת. לא ישכחו לו את זה לעולם. 

הולי ניסתה לנחם אותו, ללא הצלחה יתרה. הוא עלה לחדר  המועדון איתה ועם ג'ול, וביחד הם הכינו תוכנייה של שיעורי בית, וכל מיני תזכורות שיעזרו לו לא לפשל.

הוא היה מבואס. הוא באמת עומד לבלות את החיים שלו מעכשיו בתור ילד טוב לונדון?

הוא ינסה. באמת שהוא ינסה. האם הוא יצליח? זה דיון אחד לגמרי...

היום הראשון הלך לו לא רע - שיעורי בית, השתתפות בשיעור בצורה שהרשימה את נוויל המורה לצמחים, אבל שום תעלול.

אך למחרת, הוא גילה שסקורפיו התחיל לפתוח מלחמה.  כל ביה"ס נהנ המזה. מלחמות בניהם היו עניין שבשגרה - אחת לכמה שבועות היה אחד מהם ממלא את חדר האוכל בדפים שמלכלכים על השני,

שולח את החברים שלו להטיל עליהם קללות במסדרונות, לזרוק אחד על העבודה של השני חושחש הסחה ולהפך, אבל הפעם -זה עיתוי גרוע במיוחד...

אבל דווקא הפעם זה היה שונה. סקורפיו אמנם פתח מלחמה, אבל השתדל להימנע ככל האפשר מלהראות לעיני ג'יימס וחבריו, מה שעורר בג'יימס את החשד שהוא זומם משהו.

כשהוא שיתף את החברים שלו בחשדותיו, עשתה הולי בדיוק מה שציפה ממנה שתעשה - היא הלכה לספריה. כאילו דה.

אבל זה היה שימושי. הם יעשבו כל הערב בספריה, ואז שיתפו בזה את כל חדר המועדון של גרפינדור - ששמח לשתף פעולה.

הם עקבו אחריו באמעות רשת של ילדים, כשפים, מצלמות ומה לא. כמובן, היה בזה סיכון - יותר מפעם אחת ילד שעקב אחרי סקורפיו ושות' [כמו שג'יימס קרא להם]

הובהל למרפאה עקב כישוף שהוטל עליו, אבל זה השתלם- בסוף הם הבינו את  המזימה של סקורפיו, ויש להודות, היא הייתה מתוחכמת.

בכל פעם, כשהמלחמה עלתה מדרגה, נהג אחד מהם להזמין את השני לדו-קרב. זה היה ענין של כבוד - לא היה אפשר לסרב לזה. בדרך כלל זה נגמר בתיקו.

אבל הפעם, סקורפיו מילכד לגמרי את חדר הדו- קרב. עכשיו הכול התחבר - חוטי התייל, הספר שסקורפיו קרא שבאמצעות לחש עבר גילה שנפתח בעמוד קללות מלכודת,

וכל שאר הדברים. באמצעות אוזניעזר [מדהים כמה שהדבר הזה גאוני] הם גילו שמאלפוי עומד באמצ הדו קרב להורות לשאר תלמידי סלית'רין להפעיל את המלכודות,

שכללו בין השאר נוזל סמיך ודביק שאמור להרוס את חדר הדו קרב, והגרוע מכל- סקורפיו תיכנן להציג את זה כאילו זו המלכודת של ג'יימס, וככה להטיל על ראשו את האחריות!

הוא בטוח יעוף על זה.... אבל למזלם, תמיד יש תוכנית.

הם כינסו את חפ"ק המועדון של גרפינדור, והסבירו להם את התוכנית.

בבוקר, כמצופה, מאלפוי הזמין אותו לדו קרב בהפסקת הצהריים. ג'יימס קיבל את ההזמנה, וליבו פרפר במתח.

הרב התחיל. סקורפיו פתח ראשון. אימפדימנטה!  גי'יימס צעק פרוטגו! והלחש נהדף הצידה. ומייד ברח למטה, לחמוק מקללת הטלאנטגרה שסקורפיו כיוון לעברו.

הוא צעק שתק! אך סקורפיו קפץ למטה, וג'יימס לא הצליח להבין מדוע הוא לא מפעיל את המלכודות. היה לו בראש את כל המקומות המוחבאים של המלכודות.

אז מדוע סקורפיו לא מפעיל אותן? אלא אם כן... יש פה מלכודת... הוא הסתובב בזמן כדי להספיק לראות את סקורפיו צורח : אורכידאוס! ולראות זר פרחים עף משרביטו,

ואת כל תלמידי סלית'רין מתרוממים כאחד ושולפים את שרביטהם לעבר גרפינדור... וזה היה הרגע של ג'יימס.

לפתע נראה בדלת.. ג'יימס! סקורפיו הסתובב בתדהמה מצד לצד, ולא צליח לזהות מי משני הג'יימסים הוא האמיתי. זה נתן את הרגע המבוקש לתלמידי גרפינדור, 

שלנוכח התדהמה של חברי סלית'רין, שלפו את שרביטיהם וצעקו שלל קללת -אקספליארמוס! שתק! דורו! דיפינדו! פטרפיקוס טוטאלוס!

תוך שניות ספורות, נחו כל תלמידי סלית'רין על הרצפה, מקופלים בשלל תנוחות. רק סקורפיו ניצב על בימת הדו קרב, חיוור והמום. תלמידי גרפינדור הפנו את השרביטים אליו,

אך ג'יימס עצר אותם בהנפת יד אחת- "תנו לי אותו. אני רוצה להראות לו מה זה דו קרב הוגן." ג'יימס השני נעלם - זה היה קסם השתקפות מוצלח של הולי.

ואז הוא צעק בכל כוחו שלישיית קללות רצופה לנגלוקספלארמוסתק - שכבלו את לשונו של סקורפיו, שלפו את השרביט מתוך ידו, ושיתקו את אבריו.

וככה, אמר ג'יימס. מנצחים בקרבות בכבוד. אחרי כל ההמולה ובקבוקי בירצפת שהתגלגלו על הריצפה, ניתנה לו ולהולי רק רגע קצר לבדם. היא נישקה אותו נשיקה קצרה,

הביטה בו במבט מלא משמעות, ועלתה לחדרה. זה הספיק בשביל להשאיר את ג'יימס מחייך לעצמו בדביליות למשך 5 דקות רצופות...

והקטע הכי טוב - פרופ' מקגונגל קראה לו למחרת, ואמרה לו שלנוכח התנהגותו האצילית בדו-קרב, היא גומרת את תקופת הניסיון שלו בהצלחה!

                                        ג'יימס לא יכל לתאר לעצמו ניצחון במלחמה טוב מזה...

להתראות בפרק הבא! אשמח לתגובות וביקורת!

הפרק הקודם