שוב נפגשים

יצא די דומה למחזה הציפור הכחולה, אז קרדיט למחזה ובנוסף כול הזכיות שמרות לרולניג. והכי חשוב- זה מוקדש לברי שהצליחה להפוך את זה לקריא!

אה, יש מוות בספר אז ראו הוזהרתם...

אני חייב לחזור הביתה." אמר קול שבור.
"לא, תמשיך ללכת," דחק קול אחר.
"אבל אני לא רוצה... אני ממש לא רוצה..." מחה חלושות הקול הראשון.
"את רוצה לראות את פרד עוד פעם או לא?!" 
"א..אני רוצה, אבל.."
"אבל מה?! מה?!"
"הוא מת.."
"לא הוא לא! ואל תעז להגיד את זה שוב!" התרגז הקול השני.
"יש עדיין אופציה לחזור הביתה ולשכוח מזה... אף אחד לא ידע מזה... ונחזור לשגרה, כולם כבר חזרו לשגרה, גם אני רוצה..." הקול הראשון גווע לאיתו.
"אתה לא יודע מה אתה רוצה, זה ברור לך?! עושים את זה ודי!
"בבקשה די...."
אך שום דבר לא הועיל לקול הראשון. הם המשיכו ללכת, רגליהם דורכות על החצץ ברעש חרישי.
"הגענו." הקול הראשון הודיע, אף אל פי שהדבר היה ברור מאליו.
"אז למה אתה מחכה?" דרש לדעת הקול השני.
"אני קצת מפחד..." הודה הקול הראשון חלושות.
"ממה אתה מפחד? מאח שלך?"
"זה לא זה, אתה יודע, אני פשוט מפחד להתאבד..." 
"סתום! זו לא התאבדות, זה מפגש אחים" גער בו הקול השני.
"מה עם אמא? ואבא?" ניסה הקול הראשון לדחות את הרגע.
"אני רוצה את פרד! לא את אבא ולא את אמא!"
"בסדר, בסדר," נבהל הקול הראשון מתוקפנותו של הקול השני.
הם המשיכו להכין את הדברים בשתיקה. לבסוף הקול השני שבר את הדממה.
"הכול מוכן. עכשיו תעשה את זה, ונחיה בשלווה עם פרד. בסוף גם אמא ואבא יצטרפו במילא."

למחרת נמצא ג'ורג' ללא רוח חיים בבית הקברות בו קבור פרד.
איש לא יודע האם זכו האחים להפגש, אם בכלל.