כל אחד יכול לבחור

''הארי עלה לחדר של פרד וג'ורג' וסגר אחריו את הדלת בזהירות. מה שהוא צריך זה שעה של שקט.

הוא רוקן את התיק מתכולתו והתיישב על הרצפה בישיבה מזרחית והרים את החפץ הראשון בערימה שלפניו.

מכתבה של אמו, עם חצי התמונה המצורפת.

הוא התבונן בתמונה, של הילדון הקטן, ששיערו השחור והפרוע התבלגן אפילו יותר בעוד הוא רוכב בהנאה על מטאטאו הקטן.

הוא קרא את מכתבה, עם כל השאלות והתהיות, וליטף את הg המסולסלות, הכתובות בדיו הישן, כל אחת כמו נפנוף שלום.

הוא שם את המכתב בצד.

הוא לקח את החפץ הבא, המראה של סיריוס.

הוא התבונן בה ארוכות וליטף את שוליה החדים, הגסים.

הוא נדקר מרסיס זכוכית וטיפת דם בודדת נפלה על המראה.

הוא הניח את המראה בצד ולקח את הסניץ'.

''אני נפתח לקראת הסוף''

הסוף באמת קרב ובא, אז הארי לחש אליו לחישה צרה:''אולי אני אמות''

הוא פתח את הסניץ' הישן וגילה מגילה זעירה, כתובה בכתב יד מבולגן ומוכר כל כך, קרוב כל כך לליבו,  אך עם זאת, כל כך רחוק ממנו, מרחק שנות אור.

''להארי היקר שלנו,

אל תמות. לא לחינם. אנו כולנו מתנו כדי להגן עליך, ואתה פשוט זורק את עזרתנו הצידה, סתם כך.

כשיגיע זמנך למות אתה תדע.

תתחתן ותוליד ילדים ותחיה את חייך עד תום.

כי אם לא, אז כולנו מתנו לשווא.

אנו סומכים עליך שתעשה את הבחירה הנכונה.

אוהבים: לילי וג'יימס פוטר, סיריוס בלק, רמוס ונימפדורה לופין ואלבוס דמבלדור.

נ.ב- לילי הכתיבה לי את הברכה, אני לא הייתי כותב כזה דבר קיטשי (''הי! סיריוס!'' מצד לילי)

הארי צחק ותהה כיצד החבורה הרשתה דווקא לסיריוס, המבולגן שבחבורה, נתנו לכתוב כזה מכתב רציני ובעל ערך.

הוא שם את המכתב והסניץ' בצד, עם שאר חפציו.

שאר הדברים חיכו לו בתרמיל, אותו יצטרך לאחר כך.

הוא לקח את שרביטו וכיוון אותו לחזו, ממלמל באומץ שתי מילים ''אבדה קדב..מה?''

ג'יני נכנסה לחדר, עיניה מלאות בדמעות.

''הארי, אל תעזוב אותי.'' מלמלה

''סורי, ג'ין, אני חייב..''

''מה? להתאבד?''

''כן'' ענה הארי בקול שבור.

''אתה לא חייב!'' היא אמרה בלהט ''הם מתו כדי להגן עליך, ואם תעלה למעלה, צעיר כל כך, הם כולם ימותו לשווא.

''ג'ין, אני יודע שהם ישמחו לראות אותי למרות כל מה שכרוך ב...''

''לא נכון! הם כולם יהיו מאוכזבים, אפילו סיריוס, אתה גריפינדורי אמיץ או סלית'ריני פחדן?''

''אמיץ, ובגלל זה אני עושה את ההקרבה הזאת!''

''זאת לא הקרבה! זה מוות לחינם, סתם!'' צעקה בקול רועד.

לפתע כל משפחת וויזלי והרמיוני נכנסו לחדר והם הוצפו בשטף של שאלות:

''מה קרה? שמענו צעקות...''

''נפרדתם?''

''מה זה כל החפצים האלה?''

''אתם בסדר?''

''מישהו תקף אתכם?''

''לא, הכל בסדר'' אמרה ג'יני ברוגע באמצע כל ערבוביית הדיבורים ''נכון, הארי?'' שאלה והפנתה את ראשה אליו

''כן.. הכל בסדר..'' אמר הארי, שהבין שנוצח.

כל יום ויום אחרי המקרה הוא הודה לעולם על שג'יני התפרצה באמצע.''

 ''סיפור יפה, נכון?'' שאל הארי את שלושת ילדיו.

''כן!'' ענו שלושה פיות קטנים.

''אבל אבא,'' שאל אלבוס ''אתה באמת שמח שאמא עצרה אותך?''

''תמיד הייתי ותמיד אהיה אסיר תודה על כך'' אמר הארי והביט באישתו היפה והאמיצה במבט אוהב.