הניצוץ בעיניו

הוא נולד, עיניו שחורות וקרות, ללא כל ניצוץ.

הוא גדל, בודד, ללא ניצוץ בעיניו.

הוא פגש אותה, פגש את האחת, זו שהקסימה אותו.

הוא הסתכל בעיניה, הירוקות, המדהימות,  שהדליקו בעיניו את הניצוץ.

ניצוץ קטן, ניצוץ של אור, ניצוץ חמים בעיניו הקרות והריקות.

הוא התבגר, מאושר, בעיניו ניצוץ של שמחה.

הוא הלך, איתה, לעולם חדש, עולם קסום.

עולם שכיבה את הניצוץ בעיניו, עולם שגרם לה, לעיניה, להפסיק להסתכל בעיניו בחיוך.

הוא בגר, לבדו, עיניו ריקות ועצובות.

הוא סיים את לימודיו, הצטרף לאוכלי המוות בתקווה למצוא אהבה, למצוא ניצוץ.

הוא הבין, הבין שעיניה היו היחידות שיכולות להדליק בעיניו את הניצוץ, אך עכשיו זה מאוחר מדי.

היא הלכה, משאירה את עיניו שחורות, קרות, עצובות.

הוא חיכה, רצה למות, להגיע לעולם הבא, אליה, אל זו שתדליק את הניצוץ בעיניו מחדש.

הוא עמד למות, מסתכל בתוך עיניו, עיני בנה, העיניים שלה.

לפתע נדלק בעיניו ניצוץ, ניצוץ קטן, ניצוץ של אור, ניצוץ אחרון בעיניו הריקות.