לילי וג'יימס

פרק 1: מכתב מוזר ביום מוזר

הוא חיכה ליום הזה כבר שנים. לכאורה ליום הזה לא הייתה חשיבות מיוחדת - 

זה לא היה יום הולדת, חג או יום זיכרון ולא ציין את תחילת או סוף שנת הלימודים.

אלא אם כן, כמובן, היית אחד מברי המזל הבודדים להתקבל לבית הספר הטוב בעולם לקוסמים ומכשפות, ואז היום האחד הזה שינה את כל המסלול של חייך. 

ג'יימס פוטר בן האחת-עשרה התעורר לקול אימו המתרגש. 

"ג'יימי, זה כאן! המכתב שלך הגיע!" 

לא עברה חצי דקה והילד היה ער לחלוטין, מקפצץ בהתרגשות על קצוות אצבעותיו. פיג'מת הצפרדעים הירוקה לגופו התרגשה בדיוק כמוהו - הצפרדעים הישנוניות בדרך כלל החלו גם הן לקפץ על פני החולצה, מקרקרות ללא קול. מיד הונח בידיו המכתב, וג''ימס קרא את תוכנו. "התקבלתי, אמא! התקבלתי להוגוורטס!" הוא צהל. 

אמו חייכה. "ידעתי שתתקבל." בניגוד גמור לבנה, מיס פוטר הייתה אישה רגועה שהאמינה שכל דבר יקרה בזמנו. 

ג'יימס העביר יד בשיערו השחור. "מתי נקנה את הכל? ואפשר גם מטאטא? אני אהיה חבר הקבוצה הכי צעיר שהיה ב80 שנים האחרונות!" 

מיס פוטר חיבקה את בנה וצחקה. "אתה יודע יפה מאוד שבני השנה הראשונה אסור להביא איתם מטאטא."

"אבל הנימבוס 1000 בדיוק יצא!" ג'יימס קרא במחאה. "המטאטא הזה מדהים!" 

אמו התעלמה ממחאותיו והמשיכה. "את הציוד שאתה נדרש להביא אנחנו נקנה מחר, ביחד עם אבא." 

מר פוטר היה אדם עסוק, אך ג'יימס ידע שאביו אוהב אותו בכל ליבו ויהיה שם עבורו בכל פינת דרך חשובה. תמיד. 

אימו חיבקה אותו פעם אחת אחרונה לפני שהרפתה. "קינזי תישאר איתך היום, אני חייבת להגיע לעבודה."היא התעתקה לאחר שהבטיח להתנהג יפה ולא להקשות יותר מידי על גמדונית הבית הזקנה. 

בצד השני של אנגליה, נחת מכתב נוסף מעוטר דיו ירוק ברקת. מוזרה ביותר הייתה העובדה שהמכתב נישא בידי תנשמת אפורה.

בית משפחת אוונס לא היה יוצא מגדר הרגיל באף מובן חשוב, כך שקבלת מכתבים בדרך מוזרה עד כדי כך היה מוזר עוד יותר. 

את כל היום ההוא אפפה הרגשה מוזרה, בהיעדר מילה אחת, מתאימה יותר. 

הבת האמצעית של משפחת אוונס, לילי אוונס, הייתה הנמען של אותו מכתב מוזר. 

גם עבורה היום הזה שינה את כל מסלול חייה. אולי אפילו יותר מאשר את חייו של ג'יימס פוטר, נשמה שהייתה קשורה בשלה גם אם עוד לא ידעה זאת. 

בניגוד אליו, אותו היום היה הפעם הראשונה ששמעה על אותו בית ספר קסום בשם הוגוורטס. 

לילי פתחה את המכתב בזהירות, מנסה להבין למה מישהו ינסה לעבוד עליה כך. למיטב ידיעתה היא לא הסתכסכה עם אף אחד ואף אחת מחברותיה לא תנסה למתוח אותה כך. היא נאנחה לעצמה, מביטה החוצה לעבר גינת ביתה, עדיין הפוכה ממסיבת יום ההולדת שערכה למאי אתמול. חתולה אחת הסתובבה בשלווה בין הבלונים החצי נבולים וכלי הפלסטיק שנשארו על המדשאה. 

החתולה הביטה ישירות אל ידייה, שעדיין החזיקו את מכתב הבדיחה, לפני שהתיישבה, זנבה מצליף סביבה בחוסר סבלנות. 

לילי אוונס החזירה את מבטה אל תוכן המכתב. בדיו הירוק שבתוך המעטפה נכתבו כמה עמודים. בראש כל עמוד התנוסס אותו חותם, מגן ועליו נחש, אריה, נשר וגירית בצירוף כמה מילים בלטינית. 

החלק המעניין התחיל בערך באמצע העמוד. שם נכתב שמיס לילי אוונס הוזמנה לבית הספר לקוסמים ומכשפות הוגוורטס, ושכיוון והוריה הינם מחוסרי קסם ("כאילו שיש קסם בעולם," חשבה לילי. היא אומנם רק בת אחת עשרה אבל היא יודעת יפה מאוד להבדיל בין דמיוני ואמיתי, וקסם הוא דמיוני.) תגיע לביתם פרופסור מטעם בית הספר להסביר את כל החלקים החשובים. 

החתולה התקרבה אל החלון הפתוח, מאיטה בסף החלון. היא הניעה את זנבה כמבקשת רשות להיכנס. 

כשלילי לא הביעה התנגדות (או כל תגובה אחרת בעניין), החתולה קפצה פנימה, מצליחה לגרום לתנועה להראות טבעית ואלגנטית. 

"שלום," החתולה אמרה. 

		הפרק הבא