סוף אחר

אחרי המלחמה גיליתי שני דברים- 1. אני אוהבת את ג'יקוב, 2. אני כבר לא בסכנה. אני כבר לא יודעת מה לעשות, את מי לעזוב?. אני לא יכולה לחיות בלי אדוארד אבל ג'יקוב הוא השמחה שגורמת לי אושר. תמיד ידעתי שאני אהיה עם אדוארד אבל עכשיו אני לא בטוחה. הייתי חולמת את עצמי כערפדה  חיה חיים מאושרים אבל איך אוכל לחיות באושר כשאני יודעת שאני לא אהיה כל-כך מאושרת אם אני אאבד את צ'רלי, את רנה ובמיוחד את ג'יקוב. התעוררתי בבוקר כשאדוארד לידי, לא ידעתי מה לומר לו לגבי ההחלטה שלי. אני יודעת שהוא לא יכעס כי הוא רוצה לטובתי אבל אני לא רוצה לפגוע בו. כשאדוארד הלך ירדתי למטה לאכול וחשבתי מה לעשות. בסוף הבנתי שהכי טוב זה ללכת לג'יקוב, הוא יוכל לעזור לי, איתו קל לי לדבר מכיוון  שהוא לא ייפגע אלא יעזור. כשסיימתי לאכול יצאתי לאוטו לנסוע ל"לה פוש". אדוארד חיכה לי ליד האוטו וחשבתי לעצמי  איך לא חשבתי  שאליס תראה את מה שהולך לקרות. ראיתי אותו עם דמעות בעיניים. "אדוארד אני מצטערת"

"זה בסדר בלה כל מה שעושה לך טוב הוא טוב לי. רק תבטיחי לי דבר אחד- שתשמרי איתי על קשר"

לא עניתי.  לא הבנתי איך זה שהוא חושב שאני עוזבת אותו  ולא אראה אותו שוב. הרי אני לא יכולה לחיות בלעדיו. בסוף מצאתי את הכוח לדבר.

"אדוארד, אתה הרי יודע שאני לא יכולה לעזוב אותך וגם לא את ג'יקוב. אני לא אוכל להפסיק להיות איתך בקשר. למרות שאני אהיה איתו אני תמיד אחשוב עליך ואתה יודע את זה. "

ידעתי שפגעתי בו וזה כואב לי. לא נראה לי שמשפחת קאלן תרצה לארח אותי יותר, או שהם יעזבו שוב. אני לא יודעת מה אני אעשה אם זה יקרה.

נסעתי לג'יקוב כדי לראות אותו. הוא עוד לא יודע לגבי ההחלטה שעשיתי .

"בלה! ג'יקוב ישמח שאת כאן הוא בחדר שלו"

"תודה בילי "

"ג'יקוב? "

"בלה"

"היי, איך אתה מרגיש?"

"בסדר. מספיק לדבר עליי, מה איתך?"

"בסדר"

"מה קרה?"

"כלום, למה אתה חושב שקרה משהו?"

"רואים עליך"

"שיניתי דעה לגבי משהו"

"קשור אלי ולמוצץ הדם ?"

"תקשיב, חשבתי לגביי מה שקרה והבנתי שאני אוהבת אותך כמו שבאמת אמרת אז עזבתי את אדוארד כדיי שאם תרצה אז..."

"ברור בלה"

חייכתי.

תגובות (אולי אני אכתוב המשך אבל אני צריכה לדעת עם אתם אוהבים...

		הפרק הבא