את אוהבת אותי. אמיתי או דמיוני?

״את אוהבת אותי. אמתי או דמיוני?״

שתיקה.

"קטניס?"

שתיקה.

"אמתי או דמיוני?!"

"פיטה, אני - "

"אמתי או דמיוני?!"

"פיטה..." הדמעות מתגלגלות במורד לחיי. "פיטה, אני...."

"אני יכול להשאיר אותך לבד עם הבן דוד, אם את באמת רוצה..." הוא אומר בכעס. אני יודעת שפגעתי בו ושייקח הרבה זמן לפייסו.

"פיטה, אני..." אני עוד מספיקה ללחוש לפני שהמבט המופרע עולה על פניו. "פיטה, אני אוהבת אותך."

שתיקה.

"פיטה?"

שתיקה.

"פיטה?"

"את שונאת אותי. אמיתי או דמיוני?" הוא שואל בקול חלול בלי להרים את מבטו.

"דמיוני!" אני קוראת בכעס. לפני רגע אמרתי לו שאני אוהבת אותו וכעת הוא חושד בי על שנאה.

"דמיוני?!" הוא שואל, והדבר האחרון שאני רואה לפני שידיו חונקות אותי זה את פרצופו האלים.