סיפורה של אבן האוב

הכול היה אפור. נפלתי, נפלתי והתגלגלתי. הילד עם צלקת הברק הרים אותי.
הוא הניח אותי על דשא קר ורטוב.

היה מטח מים קרים וצוננים והילד נעלם.
משהו נע בין השיחים, ואיש בעל פנים עגולות ושיער שחור התקדם ושיגר משהו, איילה.
האיש נעלם והותיר את האיילה לבדה.

כעבור כמה דקות הופיע ילד ג'ינג'י מבוהל.
הוא פשט את הבגדים וקפץ למים אחרי הארי פוטר.
הוא יצא, מחזיק ביד אחת את פוטר וביד השנייה חרב, משובץ באבן אודם.

הילד הג'ינג'י השתעל, וניסה לעורר את פוטר. הארי הוא נשם נשימה מהירה ופקח את עיניו.
"רון!"הארי קם, וחיבק את הילד עם השער הג'ינג'י  הם המשיכו לדבר ולדבר, אבל אני הסתכלתי על משהו אחר, על אותו האיש ששלך את האיילה הכסופה.

הוא הביט אל פוטר והילד השני, רון, מקשיב לכל מילה שלהם. "ואז תדקור אותו".

הארי אמר משהו, אבל אני לא שמעתי, היה בום, הרבה רעש ו... חושך.

התעוררתי על מדף בתוך אוהל. רון וילדה חומת שיער ישבו ומלמלו כל מני דברים עם השרביט לעבר סוג של רדיו.

פתאום הוא נדלק, והחל להשמיע קול "אז עכשיו נעבור אל הארוגים שלנו השבוע" אמר קול מהרדיו "קוסם ששמו לא ידוע, שני מוגלגים, וטד טונקס".

למשמע השם הכול הפך לבן, ולפתע התגשם אדם מולי וצעד אלי.

"שלום" הוא אמר "קוראים לי טד טונקס ואני לא משאיר את חותמי על אבן האוב" ובזאת סיים את אמירתו והמשיך הלאה.

ברגע שהלך הופיע עוד אדם, קצת שמן, התקדם ואמר "שלום לך" התחיל "אני רוצה להשאיר חותם על אבן האוב" ואז אני אמרתי "בסדר" "הושט את ידך והטבע אותה בקיר" כך עשה והמשיך.

נשאבתי בחזרה למציאות, הילדה עם השער החום בכתה בשקט, רון ליטף אותה ופוטר ישב ובעט חפצים לתוך האש.

"מוות" חשבתי "דבר שאיש אינו אוהב".